אתמול הכריז הקבינט המדיני-ביטחוני שהוא מאשר למערכת הביטחון שורה של צעדי מניעה נגד הטרור היהודי, לרבות שימוש במעצרים מנהליים נגד מתנחלים החשודים במעורבות בטרור. הצהרת הקבינט לא נותנת לשב"כ אמצעים חדשים, מכיוון שכל הכלים החוקיים כבר קיימים ונמצאים בשימוש, אלא בעצם נותנת אור ירוק להפעיל את כלי הנשק האנטי-דמוקרטיים הכבדים ביותר בארסנל הישראלי, כלים שעד היום היו שמורים רק למלחמה בפלסטינים.
- סקירת כרסום יסודות הדמוקרטיה של עופר ברקן, אפריל 2014, פברואר 2015
- מהמחשב הביתי לחקירת שב"כ – המדריך המלא
- אני אעשה ממך קציצות: כך הפכו העינויים לבידור
מעצרים מנהליים מאפשרים בעצם כליאה ללא משפט של כל אחד ואחת מאתנו, על פי החלטה שרירותית של פקיד. אין צורך בראיות, אין צורך אפילו בהאשמה ספציפית בפשע מסוים. כדי להכניס אותנו לכלא מספיקה חתימה של שר הביטחון – חבר מפלגה בעלת אג'נדה מסוימת – ומיד אנחנו מוכנסים לבית הסוהר בלי יכולת להתמודד עם ההאשמה או הראיות נגדנו, שכאמור לא קיימים במקרה כזה.
המצב העקום הזה חוקי לגמרי: חוק סמכויות שעת חירום מ-1979 (מדינת ישראל קיימת במצב חירום תמידי עוד טרם הקמתה) מאפשר לשר הביטחון לכלוא כל אדם, כולל אזרחים, לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים. אלא מאי, המחוקק בחוכמתו האין-סופית לא הגביל את מספר הפעמים שמותר לחדש את הצו, כך שבפועל ישנם עצירים מנהליים, פלסטינים בינתיים, ששוהים בכלא הישראלי שנים על גבי שנים. הסופר הפלסטיני אחמד קטמאש, למשל, ישב כשנתיים וחצי בכלא בלי שהואשם בדבר.
אגב, אותו חוק קובע גם כי הרמטכ"ל יכול להורות על מעצר של כל אחד מאזרחי המדינה ללא משפט, אם הוא מאמין שזה רצון שר הביטחון.
צווים מנהליים נגד ישראלים אינם דבר חדש. בשנים האחרונות נשלחו כעשרה אזרחים ישראלים לבתי הסוהר בחתימתו של משה יעלון, אבל הם לא היו יהודים. אסלאם נתשה, למשל, תושב ירושלים, נשלח לשישה חודשי מעצר מנהלי אחרי שפרסם סטטוס בפייסבוק. סאדק ג'ית, גם הוא תושב ירושלים, בילה גם הוא חודשים ארוכים בכלא בחתימתו של יעלון בלא שהואשם בדבר. נכון לסוף החודש שעבר, על פי נתוני שב"ס, יושבים שני תושבים ישראלים במעצר מנהלי.
האקדח שנשלף במערכה הראשונה נגד הפלסטינים – שכ-370 מהם ישבו במעצר מנהלי בכלא הישראלי בסוף יוני – מופנה היום פנימה. הצעד הזה, שכמו צעדים רבים אחרים נועד "להגביר את תחושת הביטחון", עושה זאת בעצם על חשבון החופש שלנו. משל הצפרדע במים המתחממים עובד גם פה. קודם פלסטינים, ואף אחד לא אומר כלום. אחר כך תושבי ישראל שאינם יהודים, ואיש לא קם לעזרתם. היום אלה מתנחלים, מחר מתנגדים למתווה הגז, שיוכרז כפרויקט לאומי, ומחרתיים כל מי שיתנגד למדיניות הממשלה. אסור, תחת שום תנאי, לתת כוח מוחלט שכזה, השמור לשעות חירום אמיתיות בלבד, בידיים של אדם פוליטי.
זה לא רק נימלריזם, אף ששירו המפורסם של הכומר הגרמני ההוא מתאים כמו כפפה לסיטואציה. אלה החירויות שלנו כאזרחים, ואסור לנו לוותר עליהם בשביל אשליה של ביטחון. ביטול הזכויות שלנו משמעו כניעה לטרור, לא ניצחון עליו. צמצום הדמוקרטיה והעברת סמכויות קריטיות לידיים של אדם פוליטי פירושן תבוסה מרה. אם נשתוק היום, אנחנו הבאים בתור.
נעם רותם הוא פעיל זכויות אדם ומנהל פיתוח בחברת הייטק, כותב הבלוג "גודווין צדק"
and then