היום (ה') התקיים בבית משפט השלום בבת-ים דיון אחרון במסגרת תביעת הנזיקין שמנהלת משפחת סלמסה נגד המדינה, זה כמעט ארבע שנים. התביעה, בגין "תקיפה, אפליה וכליאת שווא" של יוסף סלמסה ז"ל, דורשת פיצוי בגין הנזקים הבריאותיים, הנפשיים והכלכליים שנגרמו למשפחה במשך כמעט 12 שנות מאבק, לצד הכרה פומבית של המשטרה והפקת לקחים.
בדיון שהתקיים ביולי 2024, נעשה במסגרת ההליך ניסיון אחרון להגיע לפשרה. בעוד שסכום הפיצוי המקורי שנדרש, חצי מיליון שקלים, הופחת משמעותית ל-150,000 ש"ח – הפער נותר במישור הערכי ובדרישת המשפחה לקבל הצהרה פומבית מהמשטרה המכירה בעוול.
"מבלי להודות באחריות ו/או בטענה ו/או בעובדה כלשהי, לפנים משורת הדין… המשטרה תשלם לתובעים סכום של 150,000 ש"ח הכולל בתוכו שכר טרחת עו"ד, מע"מ וכל ההוצאות הכרוכות בגין ההליך".
מנגד, כבר בפתח הדיון הקודם הבהירה המשטרה כי אין בכוונתה לקשור בין אירוע המעצר לאירוע מותו של יוסף. רגע לפני התקדמות לשלב הראיות וההוכחות, הציעה השופטת שרי סנדר-מקובר, המנהלת את התיק, נוסח פשרה מתוקן בניסיון לגשר על הפער.
״בלי להודות באחריות״
מסמך שהגיע לידי המקום הכי חם בגיהנום, ובו טיוטת הפשרה, חושף את התהום הפעורה בין הצדדים. הנוסח הראשון שהוצג בדיון הקודם בבית המשפט, ונוסח במסגרת הליך גישור, כלל שלושה סעיפים. הראשון התייחס לכך שמשטרת ישראל "פעלה ופועלת למיגור תופעה של גזענות, ובכלל זה בתוך שורותיה שלה… תוך הסקת מסקנות מהמקרה של יוסף סלמסה ז"ל אשר נדון במסגרת הליך זה ואשר המשטרה למדה את האירועים שאירעו בו".
בסעיף השני שני נכתב כי "המשטרה רואה חשיבות גדולה בקירוב בני העדה למשטרת ישראל על מנת שיראו בזו האחרונה גורם שיגן עליהם במידת הצורך, וכל זאת מתוך רצון לשלבם בכוחותיה כחלק מהשתלבות בני עדת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית". הסעיף השלישי, שכלל את פרטי הפיצוי, נפתח במילים: "מבלי להודות באחריות ו/או בטענה ו/או בעובדה כלשהי, לפנים משורת הדין… המשטרה תשלם לתובעים סכום של 150,000 ש"ח הכולל בתוכו שכר טרחת עו"ד, מע"מ וכל ההוצאות הכרוכות בגין ההליך".
אלא שהמשטרה נסוגה מהנוסח. בדיון הקודם ניסתה השופטת סנדר-מקובר לגשר בין הצדדים, וכתבה בכתב ידה תוספת שנועדה לייצר הכרה מסוימת בפגיעה. בנוסח שגיבשה הציעה לכתוב כי "המשטרה לקחה לתשומת ליבה את נסיבות המקרה ותוצאותיו הטרגיות בהתאם למתואר בכתב התביעה, והפיקה לקחים ממנו, לרבות בנוגע לקשר בין התביעה להשתייכות המנוח לקהילת יוצאי אתיופיה, והכול כדי להביא לצדק ולכדי שמקרים דומים לא יישנו".
להכיר באפליה
כאשר הוצג הנוסח החדש נציגת הפרקליטות, עו"ד אורנה פורגש (ראש המחלקה לענייני ביטחון ואכיפה משולבת), הביעה הסתייגות חריפה. "כמי שעובדת בפרקליטות מעל ל-30 שנה", אמרה, מעולם לא נתקלה בנוסח כזה מצד המדינה, ואישורו יצריך מעורבות של דרגים בכירים ביותר, עד לרמת יועמ"ש המשטרה. לדבריה, המדינה כבר הלכה "עד הקצה" מתוך הבנת הרגישות בתיק. עבור משפחת סלמסה, התוספת הזו היא המינימום הנדרש – הכרה בכך שמותו של יוסף לא היה לשווא.
במקום לכתוב במפורש כי המשטרה מפיקה לקחים מהמקרה של סלמסה עצמו, כתבה המשטרה כי "המשטרה לקחה לתשומת ליבה את נסיבות המקרה, לרבות העובדה שמדובר בקהילה בעלת מאפיינים מיוחדים על כל המשתמע מכך, והפיקה מהמקרה את הלקחים המתבקשים"
הנוסח שהציגה המשטרה לבסוף הוא אמנם חריג וחסר תקדים בפני עצמו, שכן הוא כולל לראשונה התייחסות מפורשת למקרה של יוסף סלמסה. אולם, הנוסח המעט יותר אולטימטיבי שהוסיפה השופטת סנדר-מקובר בכתב ידה דורש מהמדינה יותר מכך. בעוד שהמשטרה מסכימה להכיר ב"נסיבות המקרה" ולהפיק לקחים, השופטת דרשה לעגן הכרה ב"תוצאותיו הטרגיות" של המקרה, לקשור את האירוע בצורה חד-משמעית לטענות על "השתייכות המנוח לקהילת יוצאי אתיופיה" – ובכך להכיר, ולו בעקיפין, באפליה. לבסוף, קביעת המטרה כהבאה "לצדק ולכדי שמקרים דומים לא יישנו", מעבירה את הסעיף מהצהרה כללית על הפקת לקחים להכרה במחדל. זו כנראה הנקודה שהפכה את הנוסח כולו לבלתי ניתן לאישור מיידי על ידי דרגי הפרקליטות הבכירים.
הדיון הקודם הסתיים ללא הסכמות. באוגוסט 2025 הגישה המשטרה נוסח מעודכן מטעמה. כל הסעיפים נותרו זהים לנוסח הראשון, למעט התיקון שהוסיפה השופטת סנדר-מקובר. התיקון, שעשה חיבור פרסונלי חד-משמעי למקרה של יוסף סלמסה, הפך לנוסח עמום המרמז על "עניין תרבותי". במקום לכתוב במפורש כי המשטרה מפיקה לקחים מהמקרה של סלמסה עצמו, כתבה המשטרה כי "המשטרה לקחה לתשומת ליבה את נסיבות המקרה, לרבות העובדה שמדובר בקהילה בעלת מאפיינים מיוחדים על כל המשתמע מכך, והפיקה מהמקרה את הלקחים המתבקשים". על רקע זה התקיים הדיון הנוסף היום.
"אותי לא היו עוצרים"
עו"ד ניבה דורסט, באת כוחה של משפחת סלמסה, פתחה ואמרה כי הסיבה שבגינה התכנסו שוב היא החשיבות שהמשפחה מייחסת למניעת מקרים כאלה, תוך קישור הפקת הלקחים למקרה של יוסף סלמסה. "לא בכדי מתנהל כאן כזה משא ומתן", אמרה, "זו מהות הפשרה". עו"ד אורנה פורגש, שייצגה את המשטרה בדיון הקודם והפעם ישבה בקהל יחד עם נציגה נוספת, הגיבה מהספסל לדברי דורסט: "איזה מקרה? היו שני מקרים (מעצר ומוות – ס"ת). אם היית מגישה תביעה על החלק של המעצר לא הייתה לי בעיה. הבעיה שאת מקשרת את זה גם למוות".
דורסט השיבה כי יש חשיבות לקישור למקרה הספציפי של יוסף סלמסה, שכן לשמו התכנסו כמו גם להיותו ממוצא אתיופי. "אם אני הייתי יושבת על הספסל הזה, אותי לא היו עוצרים", אמרה. דבריה הובילו לסערה באולם מצד כל נציגי המדינה והמשטרה – ארבעה במספר. "על סמך מה את אומרת שאם את היית שם את לא היית נעצרת?" אמרה נציגה מהספסל. "מח"ש בדקו והמעצר היה כדין", הוסיפה באת כוחה של המדינה. דורסט הבהירה כי המשפחה אינה מקבלת ניסוחים כלליים מצד המשטרה שלפיהם היא "פועלת למיגור הגזענות", שכן לטענתה היא רוצה להניח שפעולה זו נעשית ממילא, ולכן מדובר בהצהרה שאינה משקפת התייחסות ממשית למקרה עצמו.
ואז בנצ'י סלמסה, אחות של יוסף, ביקשה את זכות הדיבור. "כל העניין של הנוסח, להגיע לפשרה תוך החלופה של עורכי הדין שנראה שהם בכלל לא מכירים את התיק…", אמרה, רגע לפני שהשופטת קטעה אותה ושאלה: "למה גבירתי בתחושה כזאת?". בנצ'י השיבה כי לא מדובר בתחושות או ברגשות, שכן אחיה חושמל בטייזר ללא שום הוכחה לכך שאכן הייתה פריצה באזור בו נכח.
"אין התנצלות, אין לקיחת אחריות. מה אנחנו בסך הכל מבקשים? להגיע לפשרה? אני איבדתי את אבא שלי בגלל נסיבות המקרה", אמרה. "כל חלקה טובה אתם לוקחים מהמשפחה הזו, ואני רוצה לחיות את חיי בנחת, לי ולאמא שלי – מבלי לקבור עוד אנשים במשפחה הזו".
כשהחלה לדבר על כמות התיקים שנפתחו לצעירים יוצאי אתיופיה, שוב התפרצה נציגת המשטרה לשעבר מהקהל ואמרה: "סליחה, את יודעת שנחקק חוק למחיקת רישום פלילי?". בנצ'י השיבה: "אם אתם פתחתם להם את התיקים על לא עוול בכפם, מן הראוי שגם תסגרו אותם. את לא עושה להם טובה".
לעשות יח״צ על גב המשפחה
השופטת סנדר-מקובר ניסתה להרגיע את הרוחות ואמרה כי בית המשפט מנסה לאזן "בין מה שהתובעים מבקשים לשמוע לבין מה שהנתבעים מסרבים שישמע", והציעה להוסיף כי המשטרה לקחה בחשבון את נסיבותיו הנטענות של האירוע, בשים לב למעצר. "האם יש התנגדות להוסיף את 'שלא יישנו מקרים דומים'?", שאלה דורסט. "זו בקשה שלא קל לנו לחיות איתה… עשינו מעל ומעבר", אמר בא כוחה של המשטרה. "יש כאן אצבע מאשימה כלפי המשטרה", הוסיפה שותפתו.
אולי יעניין אותך גם:
ההסכם אינו כלי ליחסי ציבור, ואין זה מתפקידה של המשטרה "לשלב" את מי שממילא הוא חלק מהחברה הישראלית. מעבר לכך, הדגישו בני המשפחה, התייחסויות מסוג זה אינן רלוונטיות למקרה של יוסף ואינן מספקות מענה לאחריות המבוקשת
סנדר-מקובר התערבה פעם נוספת וקראה לשני הצדדים להנמיך את הלהבות. היא ציינה כי שניהם "מעמיסים על ההסכם יותר מדי כוח", והדגישה שהנוסח המוצע הוא חריג במיוחד – כזה ש"איננו מוגש לבית המשפט בכל יום", ועל אחת כמה וכמה כשהוא עומד להיסגר בטרם נשמעו ראיות ולא החל שלב ההוכחות, שבו תידרש המשפחה להוכיח קשר בין המעצר לבין המוות. "זה לא כוחות", מלמלה חברת המשפחה שולה מולה מהספסל.
לבסוף התעקשה המשפחה שיוסר מהסכם הפשרה כל אזכור לכך שקהילת יוצאי אתיופיה היא "בעלת מאפיינים ייחודיים" או שיש "לשלבה בחברה הישראלית". ההסכם אינו כלי ליחסי ציבור, ואין זה מתפקידה של המשטרה "לשלב" את מי שממילא הוא חלק מהחברה הישראלית, הדגישו בני המשפחה. התייחסויות מסוג זה אינן רלוונטיות למקרה הקונקרטי של יוסף ואינן מספקות מענה לאחריות המבוקשת.
״לא סופרים אותנו, אמא״
בטרם הוחלט באופן רשמי על הנוסח עליו הסכימו הצדדים, פרנוס סלמסה, אמו של יוסף, ביקשה לדבר פעם אחרונה. "הילד שלי לא יחזור… 12 שנה אני לא ישנה. אתם מזלזלים בנשמה של הבן שלי, אני מבקשת תתנו לו לנוח. אין לכם ילדים? אני לא מאחלת לכם למצוא את הילד שלכם כמו שמצאתי את הילד שלי זרוק וקשור. אתם ברגע שעצרתם אותו וזרקתם אותו ככה – הרגתם אותו. מה שאני מבקשת זה להניח לו. די".
"פעם, כשיוסף היה ילד בכיתה ב', הוא אמר לי: 'לא סופרים אותנו אמא, אבל אני מבטיח לך אני אעשה שינוי'. זה היה החלום שלו", אמרה פרנוס סלמסה מחוץ לאולם בית המשפט בתום הדיון.
"מלחמה מאוד ארוכה, ארוכה מידי״, אמר אשר סלמסה, אחיו של יוסף. ״אחי נפל קורבן לאלימות משטרתית ברוטלית ומפלה. את המתים לא נחזיר, מה שכן אנחנו פה להזכיר ולא לשכוח את המקרה הזה כפנים של החברה הישראלית. אנחנו מקווים שפסק הדין יסייע לשיקום של המקום הזה בלי הבדל דת מין או צבע. אנחנו מאמינים בדור הצעיר, לא במערכות. עשינו מה שאנחנו יכולים, ויתרנו ושילמנו מחיר כבד, אבל אנחנו פה בזכות ולא בחסד, ונילחם על צדק ושוויון בכל מקום שהם מושתקים. אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את זה".
"עשינו מה שיכלנו בשארית כוחותנו", אומרת בנצ׳י סלמסה. ״ועשינו את זה מהמקום הכי נקי וטהור ותפיסה של חברה שוויונית. לא ידענו שזה יקח לנו שנים. במקום הזה אין צדק – אם אתה לא חזק ובעל משאבים או קשרים. אני מבינה היום שהחיים שלי בפרט כאמא, שחורה, לא שווים – זו תובנה לא פשוטה לצאת איתה מהדיון. אולי יכלנו לעשות יותר אולי לא. אבל לא ויתרנו ואני רואה את אמא שלי במצבים האלה. אני לא רוצה שזה יגמור לא אותה ולא אותנו. אני מקווה שיוסף, אביב ואבא טדלה מסתכלים מלמעלה בגאווה. אמן שגם אנחנו נוכל להיות בנחת, אנחנו שחוקים. אולי ננסה להמשיך ולחיות את החיים כאן ועכשיו, ולהודות על כל מי שעמד ועומד לצידנו, גם אם אין צדק. החודש הבא יש ליוסף יום הולדת, אז זו סגירת מעגל. בכל מקרה, הצדק יעשה מלמעלה".
מאז תחילתו של המאבק סביב מותו של יוסף סלמסה בשנת 2014, חודשים לאחר שהוקם האתר, כתבי וכתבות המקום הכי חם בגיהנום ליוו את משפחת סלמסה, ואת ההליכים המשפטיים והציבוריים שנגררו על פני שנים של כאב. בזמן הזה איבדה המשפחה אח נוסף וכן את אב המשפחה. הסיפור של יוסף סלמסה נוגע בלב הערכים של המקום הכי חם בגיהנום – חשיפת העוולות שהמדינה ומוקדי הכוח מעדיפים להסתיר, עמידה לצד משפחות וקהילות שנאבקות על הכרה וצדק, ומאבק בלתי מתפשר בלשון חמקמקה המבקשת לטשטש כוח, גזענות או ולהתחמק מאחריות.
