״אינני משלה את עצמי כי המציאות היא חד-ממדית, או שהפתרון הוא קל ומיידי״, כותבת לי תמר אלון, בת 18 מתל אביב, ״אך אני מאמינה כי דרכי המלחמה, האלימות, הדיכוי והשליטה לא יאפשרו לנו לאורך זמן לקיים מדינה דמוקרטית ולהיות ׳עם חופשי בארצו׳. אני מסרבת להתגייס לצבא מתוך דאגה ואהבה לחברה שאליה אני שייכת, ומתוך שאיפה לעודד שיח ציבורי על דמותה ועתידה״.
אלון, בוגרת בית הספר עירוני א’ בתל אביב, היא בתו של פעיל השלום חן אלון, שסירב להמשיך לשרת כקצין מבצעים במילואים וישב על כך בכלא. את ההחלטה לא להתגייס לצבא היא קיבלה לאחר שהשתתפה בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני ופגשה שם את יגאל אלחנן, ששכל את אחותו סמדר בת ה-14 בפיגוע במדרחוב בירושלים ב-1997 ואת עראב ערמין, ששכל את אחותו עביר בת ה-10 מירי של חיילי מג״ב סמוך לבית-ספרה בענאתא ב-2007. ״שני האחים השכולים חיזקו בי את ההבנה שיש דרך אחרת – ושמוטלת עלי האחריות לבחור בה״, היא אומרת.
מחר בבוקר תגיע אלון, יחד עם מלש"בית נוספת, תמר זאבי, ללשכת הגיוס בתל השומר, ושם יצהירו השתיים על סירובן להתגייס לצה״ל. הן תגענה לשם בלוויית חברים, בני משפחה ותומכים, בהם אנשי תנועת ׳מסרבות- רשת סרבנות פוליטית׳. שתיהן מודעות לעובדה שהן עשויות להיכלא בכלא צבאי על סירובן להתגייס, כפי שקרה לקודמותיהן, ביניהן תאיר קמינר, ששוחררה מצה״ל לאחר שישבה לסירוגין 159 ימים בכלא לאורך תקופה של שבעה חודשים.
"מסרבת להתגייס לצבא מתוך דאגה ואהבה לחברה שאליה אני שייכת". תמר אלון, צילום: הילה אלוני אוחיון
״כשכבר ידעתי שאני לא רק מסרבת להתגייס אלא הולכת לנסות ליצור שיח סביב הסוגייה חיפשתי את המילים״, כתבה קמינר בבלוג שלה עם שחרורה. ״המילים כל כך חשובות כשאת עושה משהו שהוא כבר לא רק אישי. לא בחרתי לסרב כי זה מה שנוח או נכון עבורי. עשיתי זאת כי אני מאמינה שכך צריך לפעול אדם שלא מוכן לקבל אכזריות וחוסר שיוויון בין בני אדם, כך צריך לפעול אדם שלא מוכן לסבול דיכוי של אף אדם אחר״.
תמר זאבי ותמר אלון הכירו דרך תנועת ׳מסרבות׳ והחליטו להתייצב יחד בלשכת הגיוס. הן נפגשו פעם אחת לפני כן, אבל לא מדובר באקט משותף של שתי חברות אלא בשתי החלטות עצמאיות שהצטרפו זו לזו למועד אחד משותף. ״מחר נגיע לבקו״ם״, אומרת זאבי. ״תהיה הפגנה מביכה. לא יודעת, זה מעמד מביך קצת כשעושים הפגנה בשבילך״.
זאבי בת ה-19 מירושלים סיימה שנת שירות בחוגי סיירות. ההחלטה לסרב לשרת בצה״ל הבשילה אצלה במשך שלוש שנים, שנתיים מתוכן העבירה בתיכון הבינלאומי UWCMC בהודו, שם למדה עם תלמידים מ-60 מדינות, רחוקה מהוריה, בבית ספר שהאג׳נדה שלו היא ״לאחד אנשים, עמים ותרבויות לשלום ולעתיד בר-קיימא״.
לשאלה למה היא מסרבת לשרת בצה״ל היא עונה: ״בראש ובראשונה אני עושה את זה בשביל שאני אוכל לחיות בשלום עם הבחירות שלי ובשביל דרך החיים שלי והכלי הפוליטי הוא תוספת. אני חושבת שכל אחד שמסרב שובר טיפה את החומה שמסביבו, זה עוד שינוי קטן. אני לא חושבת שמי שהדעה שלו רחוקה משלי ישמע על זה וישנה את דעתו, אולי הוא אפילו יותר ישנא אותי ואת התופעה, אבל מאז שהחלטתי מדברים על זה בחוגי סיירות, מדברים על זה במשפחה שלי, לאט לאט זה הופך מטאבו לנושא לשיחה", היא אומרת.
״המציאות הזאת קיימת מסביבנו ואנשים לא רואים אותה, לא נחשפים למה שקורה מעבר לחומה, במחסומים ובשטחים. אני מאמינה שאם אנשים יפתחו את הלב ויראו באמת מה קורה פה, הם יבינו שזו מציאות בלתי אפשרית ושצריך ואפשר לשנות.
"פתאום הרגשתי כל כך הרבה יותר שלמה והרבה יותר נכון״. תמר זאבי, צילום: דור היימברג
״בהתחלה עשיתי את כל התהליך של המיונים. יום אחד הייתי בכנס תפקידי נשים בחיל האוויר בתל אביב יחד עם עוד 300 בנות והראו סרטונים מרשימים של חיל האוויר וישבתי שם ובכיתי. נסיתי לשחק את המשחק אבל לא הצלחתי. כשהראו שם סרטים עם מלא מטוסים ומלא תותחים ומוסיקה מרשימה וזה ממש הלחיץ אותי, גם התסכול שזאת המציאות שלי וגם שזה נורמטיבי שיושבת שם חבורת בנות בנות 17-18 ואומרות ׳או, וואו, אני רוצה לעשות את זה׳. אנחנו כולם יושבים שם כאילו זה משהו נורמלי שעושים אחרי ארוחת הבוקר שלנו.
״אחרי זה הלכתי לראיון להיות מורה חיילת ירוקה בשדה בוקר, שזה באמת התפקיד הכי פחות צבאי שאפשר, שזה מה שאני עושה בהדרכת טיולים והלכתי אחרי הראיון בשדה בוקר ובכיתי. אני לא יודעת להסביר למה, אבל זה ישב לי כל כך כל כך עמוק וקשה מבחינה נפשית. שנתיים שלוש אני כל הזמן הולכת עם זה, זה היה ממש כבד והנקודה שהרגשתי שקט נפשי הייתה הנקודה שהחלטתי לא להתגייס ופתאום הרגשתי כל כך הרבה יותר שלמה והרבה יותר נכון״.
שתיהן מרגישות חלק מהחברה הישראלית. שתיהן מתכננות לשרת שירות לאומי במקום להתגייס לצה״ל. הן בחרו במסלול הקשה, כי הן מאמינות שצריך לשנות את השיח הציבורי ושכל פרט צריך לקחת אחריות על מעשיו. 42% מהנשים אינן משרתות בצה״ל, רובן עקב פטור מטעמי דת. בפני שתיהן פתוחה גם האפשרות לסרב מטעמי פציפיזם או לנסות לקבל פטור על סעיף נפשי, אבל הן מעדיפות ללכת בדרך שלהן ולשלם את המחיר הנדרש: ישיבה בכלא צבאי, הוקעה על ידי הממסד וחלק מהציבור ומחלוקת עמוקה עם חלק מהחברים ובני המשפחה. מחר הן יוצאות יחד אל הדרך.
מערכת המקום תביא מחר את הרשמים והתמונות מלשכת הגיוס וראיון נרחב עם שתיהן.