1.

קראתי לאיילת שקד חמאה ניאו נאצית. לא עשתה לי כלום.

אז קראתי לה חלאה ניאו קלאסית. לא עשתה לי כלום.

ואז בא הפרופסור הזה ואמר שהיא חלאה ניאו נאצית, ובום! תביעת דיבה, ישיבה מיוחדת בכנסת, איומי פיטורין. אין, הפרופסורים האלה, איך הם תמיד קולעים? זה בגלל שהם למדו כל כך הרבה (האיש שכמעט הצליח להרגיז וברגע האחרון גנבו לו את התהילה. וזו לא הפעם הראשונה שהוא מנסה:)

2.

ניגנתי מוצארט, לא עשו לי כלום.

ניגנתי שוברט, לא עשו לי כלום.

ואז בא הברנבוים הזה ומנגן ואגנר ופתאום כל הבית אבות שונא אותו. לא, אין מה לעשות, פשוט אין לי את זה. אני נחמד מדי (וזה עוד כלום. לא תאמינו מה קרה אחר כך! איך אני בציד קליקים?)

3.

אחר כך הלכתי לנמלה, אמרתי לה חושב לך על המשושים כל היום. לא קרה כלום.

הלכתי לג'ירפה, אמרתי לה בא לי לגמור לך בגרון. אפילו לא תלונה מהספארי.

ואז בא ינון מגל ומטריד אשה, וכל העולם רוצה לתלות אותו. אין, אין, עדיף שאני אחליף מקצוע (ויש ששואלים אותו: הי איש, למה לעזאזל אתה צריך את זה? למה אתה לא יכול לחיות את חייך בלי להרגיז את כל העולם? וגם על זה יש לו תשובה:)

4.

כי ההרגזה היא האמנות הגדולה האחרונה. זאת האמת.

כבר כתבו את כל הספרים הגדולים, כבר הלחינו את כל הסימפונית הגדולות, ואם לשפוט לפי השקט והשלווה בירושלים אז גם כבשו את כל הכיבושים הגדולים. הדבר היחיד שנותר לדור שלנו להצטיין בו, זה בלהרגיז. באמנות הזאת, השמיים הם עדיין הגבול. אז אני מנסה. רק אתמול דרכתי על קקי ברחוב ונכנסתי עם זה לספריית בית אריאלה. ומה אמרו לי הספרניות? "שששש!" מה הקשר, אלוהים אדירים, מה הקשר? (טוב, הבנו. אתה לא טוב בזה. אולי תפרוש בשיא?)

5.

לא, זה לא שאני לא טוב בהרגזה! זה שגם כאן השוק מוצף, ונורא קשה להרגיז בלי שיגידו לך, טוב, שמענו כבר, לא מזיז לי. זה לא כמו בימים היפים של צוק איתן, שמספיק שהיית אומר שגם ערבים הם בני אדם, ומיד הצל היה בא להרביץ לך מכות. ורגע, בלי קשר-

יש לו המון שרירים, יחסית לצל. לא?

אני חושב שהוא מפצה על משהו. על מה זה יכול להיות? (ויש תלונה על תחרות לא הוגנת:)

6.

יש כאלה חובבנים, שלא משתדלים אפילו, ונהיים להיט. נגיד דורית רביניאן – בפוקס יצא לה, סתם כתבה סיפור אהבה ופתאום כל המדינה בעד ונגד. אבל אני,

שכבר לפני עשרים שנה כתבתי שאני מאונן מול תמונות של סוהא ערפאת, מישהו התייחס בכלל? רק ערפאת, וגם זה בקושי,

שלח לי מייל ושאל אם אני בסדר, כי הוא ערפאת עצמו, ולא בא לו לעשות את זה, אז למה שבן אדם זר? וחוץ מסוהא ערפאת, ששלחה לי מייל עם תמונה שלה יותר מעודכנת, מה שגרם לי דווקא להפסיק. וחוץ מביטוח לאומי,

שאמר שאם ככה אז בטח התביעה שלי להכיר בי כחולה מונשם מחוסר-הכרה היא פיקטיבית, ועצרו לי את התשלומים. למרות שרבק, עצם זה שמחוסר-הכרה כותב לכם שהוא מחוסר הכרה לא גרם לכם לחשוב שאולי הוא לא בדיוק מאה אחוז כנה איתכם?

מצד שני, הם כן הכירו בתביעה שלי להכיר בי כאידיוט, אז אין לי מה להתלונן (ויש מחשבות עגומות על העתיד:)

7.

טוב, אם אני לא מצליח להתפרנס מלהרגיז אנשים, אולי כדאי שאני אחליף מקצוע ואהיה נחמד אליהם? אז כתבתי לאיילת שקד שהיא שרת משפטים מעולה, ושהדבר היחיד שמבדיל בינה לבין המחוקק הגדול ביותר בהסטוריה שזה משה רבינו, הוא שמשה רבינו ראה את אלוהים והיא את נפתלי בנט, שתגידו מה שתגידו, זה לא הבדל כל כך גדול. יש יותר ההבדל מבחינה גנטית בין עטלף לדרקולה. שהם, כידוע, כמעט אותו דבר חוץ מזה שאחד גיבור תרבות הוליוודי והשני עכברוש עם כנפיים. מה אתם חושבים – הגיבה לי בכלל?

כלום.

כאילו אני אוויר.

באלוהים, אני חושב שעדיף לי להרגיז את השמאל. אלה, מספיק שאתה שורף תינוק, כבר הם מתעצבנים (ועד כאן. קלט שאתם לא מתרגזים, והלך)