השמש זורחת במזרח, הים כחול, ציפורים עפות ונשים נרצחות

אתמול התקיימה מול מועדון "אלנבי 40" אחת ההפגנות החשובות, העוצמתיות, המרגשות ומשנות התודעה שהתקיימו בישראל בשנים האחרונות. ניתן להשוות אותה להפגנה שהתקיימה נגד משה קצב כשהתברר שמדובר באנס סדרתי.

אולי שמעתם על כך שמאות א.נשים יצאו לרחוב, שסגרו את רחוב אלנבי, שנאמו נאומים מעוררי השראה. אבל רוב הסיכויים שלא שמעתם על זה, או שרפרפתם על פני כותרת קטנטנה בעיתון המקוון שאתם קוראים והתרכזתם בכותרת שאמרה ש"טרור!" ו"יפו!" ו"יהודים-ערבים!" ו"מהומות!"

אומרים שחיי אדם הם חיי אדם הם חיי אדם, ושאין דבר חשוב יותר לממשלה מאשר חיי אדם. וזה נכון, חיי אדם חשובים פה מאוד, חיי אישה – חשובים הרבה פחות. צריך לדעת איך לחיות בישראל ועוד יותר צריך לדעת איך למות וממה להיפגע. אם את עומדת להירצח פה – כדאי לך מאוד שזה יהיה על רקע לאומני, אם "בעלך" יתקע לך כדור ראש כי החלטת לעזוב אותו, זה יוגדר כמחווה רומנטית שהוא עשה למענך מרוב אהבה ולא יזכירו את השם שלך כשיכתבו ידיעונת פצפונת אי שם. לא יהיו נאומים. לא יכתבו סטטוסים בפייסבוק. אף שר בממשלה לא יזכיר את זה ובעצם – כלום לא יקרה. סתם תמותי. ורצוי בשקט כי כשאישה מתה אין עניין לציבור. אלא אם היא מתה מ"סיבה טובה", בטרור לאומני. טרור מגדרי זו הזיה של פמינאציות.

צילום: יואל הרצברג

***

הידעתם? בחודש האחרון נרצחו שלוש נשים.

"מתנדב משטרה הבחין הבוקר בגבר שמכה נמרצות את זוגתו בראשה בצומת הרחובות צ'לנוב ומטלון בדרום תל אביב". אני אאמ;לק לכם. היא מתה.
אישה נמצאה מתה, במושב בשרון. סתם ככה, נפלה ומתה. כלומר רצחו אותה ואז שרפו את גופתה, אבל זה לא היה על רקע לאומני אלא "על רקע רומנטי". ממש כמו שלא מדווחים לכם בעיתון על כל בעל שמביא לאשתו פרחים לשבת, גם לא ממש טרחו לדווח לכם שעוד אישה נרצחה על רקע לא לאומני. 

"חשד לרצח: אישה נמצאה עם סימני אלימות; הבעל נעצר.פרמדיקים נאלצו לקבוע את מותה של אישה, עליה נמצאו סימני אלימות. קודם לכן התקשר הבעל למשטרה ודיווח כי פגע באשתו". כשגבר מתקשר ואומר ש"פגע" באשתו ואז מתברר שהיא לא נושמת, זה באמת נשמע כמו "חשד" לרצח. מעניין אם משטרת ישראל תצליח לפענח את החשד הזה. מעניין מי החשוד? איפה הוא? למה הוא עשה את זה? כל כך הרבה חידות כשמדובר ברצח של נשים. ממש מסתורי.

פשעים נגד נשים זה דבר שבשגרה בישראל וההתייחסות אליהם היא כאל גזירת גורל. חבל, אבל מה אפשר לעשות? ככה זה. השמש זורחת במזרח, הים כחול, ציפורים עפות ונשים נרצחות. אתם ואני יודעים שאם אותן נשים בדיוק היו נרצחות על רקע לאומני, היינו שומעים את כל גברברי הממשלה זוקפים חזות, טופחים על שכם ומתייצבים בכיכר ציון לצווח ולהתלהם על הממשלה המחורבנת (שהם חברים בה, אבל נעזוב את זה).

רצח נשים, אונס נשים, התעללות בנשים – זה מותר פה. זה לגיטימי. זה חלק מהתרבות שלנו, אנחנו נגן על הזכות שלנו לנהוג בנשים כחפץ לשימושנו מעל כל עיתון, תחת כל עץ רענן, אנחנו נסביר שהיא רצתה את זה, שזה לא אונס, שמותר לקנות נשים – כי גם הן רוצות את זה. וגם מי שמתאבדת רצתה את זה.

בישראל צריך למות מאבן של ערבי מעבר לקו הירוק. בישראל כדאי למות מסכין, ליד הכותל. אם את יכולה, נפחי את נשמתך בפיגוע אוטובוס. אל תמותי על הבר במועדון. אל תמותי מסכין בלב, תמותי מסכין בגב. עדיף לך.