כשהייתי נערה, אמא שלי אמרה לי שוב ושוב שההצלחה בחיים עוברת דרך מאמץ ללמוד אנגלית. אני, שהייתי לקוית למידה עם שגיאות כתיב מזעזעות בעברית, מרדתי באמצעות האנגלית. התוצאה – אמא שלי צדקה, אני הייתי סתומה. אני בת 39, האנגלית שלי גרועה וזה מגביל אותי בחיים.
אבל – השבוע, בפעם הראשונה בחיים, מצאתי יתרון באנגלית הרצוצה שלי. כבר כמה שבועות שאני משוטטת1 בקרב אנשים ומדברת אתם על פטישים (fetish) שלהם, של בני זוגם ועל שלל סטיות מקובלות ולא מקובלות. הבוקר החלטתי לבדוק את הכותרת המטופשת "פטיש לפטיש" (Hammer fetish), ואיך שנחתי בתוצאות החיפוש וראיתי שאשכרה יש דבר כזה (כנראה, לא הצלחתי לקרוא עד הסוף), הבנתי עד כמה חוסר היכולת שלי לרפרף באנגלית הצילה אותי מהיכרות מעמיקה מדי עם פטיש מוזר שהיה נתקע לי בראש.
- מסיבות סקס לא בטוח בברלין: הנגטיב של הנגטיב
- התאהבתי בצלקות שלי- הפקת אופנה ללא גבולות
- גלויה מעמאן: היפסטרים, גייז ותפילות יום שישי
מכיוון שאני מחנכת למיניות בריאה, אני כל הזמן קוראת מידע על דברים מיניים בשוליים של הנורמה (אזהרה: רשימה של 33 פטישים קיצוניים – כולל תמונות שלחלק גדול מאתנו עשויות להיות פוגעניות ומגעילות. הביאו בחשבון), ועל הדרך תמיד נתקלת בכל מיני עובדות / תמונות / פריטי מידע שהייתי רוצה למחוק מהראש (TMI).
הבוקר ניצלתי בנס. לא עברתי לתמונות של Hammer fetish ואין לי מושג אם חובבי הפטיש הזה אוהבים להכות, ללקק פטישים או לדחוף ידיות. נראה לי שאסתדר נהדר בלי הידע הזה.
קצת הגדרות: "המונח פטישיזם מתאר משמעות מיוחדת הניתנת על ידי אדם לגורם כלשהו, בעיקר על רקע מיני. האדם משיג הנאה מינית על ידי חפץ דומם או איבר גוף שהוא לא ארוגני. הפטישים הנפוצים ביותר הם נעליים וכפות רגליים", כך מספרים לנו בוויקיפדיה. הבה נוסיף על זה פטישים נוספים מוכרים, BDSM ושליטה באופן כללי (יש שיגדירו את זה פטיש, יש שלא. לא נכנסת כרגע לדקויות), לבישת בגדי נשים ו/או לבני נשים, חיבה לבגדי עור או לבגדי לטקס. נוסיף לזה את הפטיש למקלחת זהב, שגם נמצא אי שם בגבול הנורמה ונעבור לדבר על הנושא החביב עלי – מה נורמלי ומה לא.
ד"ר, זה נורמלי?
העולם הפוסט-מודרני שבו אנו חיים מלא בניסיונות להגדיר מה נורמלי ומה לא. מה נמצא בספר ההגדרות הפסיכיאטריות ומה לא. תיוגים, תיוגים, תיוגים. פעם המנעד בין גברי לנשי היה נזיל יותר וטראנס מיני היה נחשב גם לטראנס אלוהי, שלא מצריך פגישות שבועיות עם איש מקצוע.
הניסיון שלנו למשטר את עצמנו על פני רצף של נורמלי/לא נורמלי פוגע הרבה פעמים במנעד היצירתי המיני שלנו. במקום למצוא מקום אחד שבו אפשר לשחרר ולא להיות "בסדר", אנחנו מנסים "לטפל" גם בפטישים ובסטיות שלנו, משל היו "רעים".
פטיש הוא רע בשני מקרים בלבד: האחד – אתם פוגעים באחרים. במקרה הזה, יש הרבה שחור ולבן. לא אכפת לי אם האחרים הם בני זוג או חיות מחמד. ברגע שמישהו אחר נפגע – אתם צריך להפסיק ואתם צריכים עזרה.
השני – אם אתם פוגעים בעצמכם. אם אתה נעולים, סגורים, גמורים, הרוסים, לא יכולים בלי ללטף בלון בזמן הסקס. אם רק חיכוך בבובת ארנבי רכה עושה לכם את זה, אם אתם לא יכולים ליהנות ממין בלי למולל פלסטלינה וחושבים על זה שוב ושוב, מתבאסים מזה ולא רוצים את זה – זה הזמן ללכת לקבל עזרה.
לא. זה לא נורמלי. אבל זה כיף.
אבל מה אם אתם אוהבים להתחכך בבלון מדי פעם וזה מדליק אתכם בטירוף, וברגע של חיבה אמרתם זאת לבני זוגכם והם אמרו: "וואלה, – לא אכפת לי לפרגן לך מדי פעם איזה בלון". עכשיו מדי פעם אתם עושה משהו לא "נורמלי" מהבחינה שהוא לא בנורמה – אבל הוא ברצון והסכמה. ובכן, מה רע בזה?
בואו נגדיר את זה "גיוון בחיי המין" במקום "סטייה" (הגדרות שכל מדור "יחסים וזוגיות" אוהב לדחוף לנו, כדי שנרגיש רע עם עצמנו שאנחנו לא עושים את זה). מה רע בפורקן שאומר "במיטה אני מאבד/ת שליטה" ופה אני עושה דברים שאין מצב שאני יכולה לעשות בחיי היום-יום שלי כמנהלת בית ספר או כנהג אוטובוס.
הניסיון להיות כל הזמן בסדר ונורמלים לוקח מאתנו המון אנרגיה במיטה, וגם ככה חלקנו צריכים לעשות מאמץ במיניות כי זה לא בא לנו בקלות, או כי יש לנו ילדים קטנים – אז להכניס לזה גם את הצורך להיות נורא נורמליים כל הזמן? למה? איפה יש לנו עוד מקום בטוח כמו מין? זה בשקט. זה בחדר. זה עם דלת נעולה. רצוי מאוד שזה יהיה עם איש או אישה שאנחנו סומכים עליהם במאה אחוזים, בוטחים בהם ורוצים לחשוף בפניהם משהו אישי מאוד.
במקום הזה תנו לנו להיות לא נורמליים ולממש צרכים מוזרים שיש לנו, בהסכמה, ברצון ובביטחון – כדי שאחר כך נוכל לקום. להתלבש, לחבוש את המסכה ולצאת לעמל יומנו שמחים ומסופקים – אחרי שהפרטנר שלנו קיבל אותנו במיטה מוזרים ומשונים ובכל זאת המשיך לאהוב אותנו. זה לא מקסים ומעצים?