אומרים על הקובנים שיש להם נטייה להאלהה של גיבוריהם, וללא ספק זה מה שקרה במשך יותר משישים שנה עם פידל קסטרו: מיתוס, מציאות, אהוב, נערץ, שנוא ומושמץ על-ידי תומכיו ומתנגדיו. אין ספק שפידל יירשם בהיסטוריה כאחד המנהיגים הגדולים של המאה העשרים. מעמדו ותהילתו צמחו באופן אקספוננציאלי, כי הרי אין דבר שמעורר אהדה גדולה יותר ממלחמתו של הקטן נגד הגדול, העני מול העשיר, דוד מול גלית.

Rob Crandall / Shutterstock.com

מאבקו של פידל כנגד המשטר הקלוקל של קובה בשנות ה-50' קנה לו את אהדתם של כל הקובנים כמעט ללא יוצא מן הכלל; עניים וגם עשירים תמכו במהפכה שהוביל. ההמונים נשבו בקסמו של פידל, הכריזמה שלו והשיח העוצמתי והגברי שלו. מיד עם ניצחון המהפכה פרצה המלחמה עם ארצות הברית, בעקבות האמברגו הכלכלי שזו הטילה, והעם הקובני התלכד מאחורי פידל במאבק מול השכנה העוצמתית.

בשנות ה-60' המפקד העליון פידל קסטרו (el Comandante en Jefe) נהנה מהערצה גורפת ברחבי העולם, נישא על גלי רעיונות מהפכניים רומנטיים, המאבק למען זכויות האזרח בארה"ב, ההתנגדות למלחמת וייטנאם, תנועת ההיפים, המיתוס של צ'ה גווארה, מלחמת השחרור של אלג'יריה והמהפכות האירופאיות של 68'. ככל שרבו אירועים ותנועות של התנגדות לממסד הבינלאומי ברחבי העולם כך גברה הפופולריות של פידל.

בשנת 2006, ארבעים ושבע שנים לאחר שעלה לשלטון, אילצה מחלת מעיים פתאומית את פידל להתפטר מכל תפקידיו בממשל הקובני. זו הייתה מכה פסיכולוגית קשה לכל תומכיו ומאמיניו, שלא איבדו מעולם את התקווה שיום אחד יחזור פידל לשלטון. אבל הזמן עשה את שלו והדבר, כמובן, מעולם לא קרה. בשנים שחלפו מאז, הופיע פידל רק לעתים רחוקות לעיני הציבור, זקן ומותש, כשמידע על מצבו הועבר לעם הקובני רק דרך צילומים שפורסמו בעיתונות הרשמית בעת מפגשים עם מנהיגי מדינות אחרות שהגיעו לבקרו.

המורשת של פידל

קסטרו ייזכר ללא ספק כמנהיג גדול בקנה מידה עולמי, האיש שיצר מהפיכה בקובה, מדינה קטנטנה השוכנת במרחק 120 ק"מ מהקיסרות האמריקאית. תמיד ייזכר כמדינאי שהרצה במשך שעות ללא הפסקה מעל כל במה, ריתק אלפים באמצעות אישיותו המיוחדת ויכולת הדיבור המופלאה שלו.

ייתכן שרק מעטים חושבים על האדם שהיה פידל, עם כל מעלותיו לצד המגרעות שלו, איש מלא סתירות כפי שמקובל אצל מנהיגים גדולים. חבר אישי ושותף לדרך של מנדלה, הו-צ'י-מין, איינדה ונהרו, שותף להנהגת המדינות ה"בלתי מזדהות". כמנהיג, תמיד היה מלא דאגה לעמו, אבל באותו הזמן הקים מערכת טוטאליטרית ומקיאבלית. פושע עבור אחדים, מושיע עבור אחרים, לוחם ללא לאות, אידיאליסט ובעל חזון, עד כדי הגזמה ודון-קישוטיות, לוקה בחוסר מעשיות וביכולת יישום. מדינאי בעל שיעור קומה, אבל מנהל קלוקל של כלכלת ארצו.

פידל משאיר אחריו קובה פצועה ומפוצלת, קהילת גולים בת כמעט שלושה מיליון אנשים, שמסיבות פוליטיות וכלכליות משווים אותה בטעות לגולה היהודית. אלא שבמקום ליהנות מתחושת ביחד ומסורת של המשכיות, הפזורה הקובנית סובלת מנתק פנימי והיעדר שורשים. פידל משאיר קובה שנמצאת בחיתוליה מבחינה כלכלית, מושחתת מהיסוד, ורחוקה מאוד מצדק חברתי, קובה שסובלת מחלוקה למעמדות, ומצד שני בעלת עושר תרבותי עצום, ועם חברה שלמדה להעריך את חשיבות הידע וההשכלה.

היום יש קובה אחת שבוכה וקובה אחרת שחוגגת. רבים מהחוגגים הם כאלה שבעבר תמכו במהפכה ונכנעו, כמו רבים רבים, לקסמיו של פידל. בקבוצה השנייה, האבלה, נמצאים רבים שעדיין מחכים ומצפים, מסרבים להכיר בכך שחלק גדול מהמאמץ והקרבן שלהם היה לשווא. בין שתי הקבוצות נמצאים אלה מאיתנו המקבלים את מותו של פידל כתהליך פיזולוגי אנושי והכרחי, ושמאמינים שהמשימה עכשיו היא לחנך את העם הקובני ברזי הדמוקרטיה, ויחד עם זאת לא לוותר על הישגי המהפכה. קובה לא יכולה להיות פידל, קובה ממשיכה בלעדיו, וכפי שאמר מנדלה: "עלינו לבנות על בסיס התקוות שלנו, ולא על בסיס הפחדים".

סלמה מדיאבייה מסה היא קובנית המתגוררת בשנים האחרונות בישראל. פ.ב. הוא קובני שהכיר מקרוב את פידל קסטרו, ומבקש לשמור על אלמוניות