בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
למורה של אורי שלום רב
ביום חמישי ושישי שעברו אורי לא הרגיש טוב ולא הגיע לבית הספר באישורנו. הבוקר אנחנו לא הרגשנו טוב, ולכן שוב אורי לא הגיע לבית הספר.
כבר ביום שישי, כשפתחנו את מערכת השעות לשבוע הבא התחלנו להרגיש לא טוב. ביום ראשון, בשעה השנייה, נכתב כי יהיה שיעור עברית "שיעור בנושא רחבעם זאבי ז"ל". כל השבת דברנו והתכתבנו עם הורים אחרים בבית הספר, בשכונה, בעיר וברחבי הארץ, בדקנו באינטרנט ובחוזרי מנכ"ל ותחושתנו הרעה הלכה והחמירה.
חלק מההורים טענו שאסור להסכים לשיעור כזה ומה פתאום. זה החלק הקטן. חלק אחר טען שהנושא נבדקת והמנלהת טענה שהיא "מחוייבת" לקיים את השיעור והבינו ממנה ש"זה החוק". וחלק נוסף, ואלו התגובות העצובות ביותר בעיניי, אמרו ש"כמו שמזכירים את רבין שנרצח צריך להזכיר את גנדי שנרצח" וככה זה "מאוזן".
"טרנספר מוכרח להיות בארץ ישראל", זאבי בתשדיר הבחירות של "מולדת", 1988
אז חקרתי קצת את הנושא וברצוני לשתף אותך בכמה מחשבות:
האם קיימת חובה לזכור את רחבעם זאבי ז"ל בבתי הספר?
"חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, התשס"ה―2005"עוסק בהקמת מועצה ציבורית להנצחת שמו של רחבעם זאבי, הרכבה, תקציבה וכדומה ומחייב קיום טקס זכרון ממלכתי ליד קברו ופעילות במחנות צה"ל. אין בחוק חובה לקיים אירועי הנצחה וזיכרון בבתי ספר.
כיצד נזכור את "מורשת גנדי"?
או! לשם כך הוקמה "המועצה להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי)" הפועלת במשרד ראש הממשלה. מועצה זו מפעילה אתר אינטרנט הכולל מידע רב על פועלו ומורשתו של רחבעם זאבי ז"ל, מציעה "מערכי שיעור" לבתי הספר, מסלולי טיול, תמונות ועוד. מערכי השיעור מציגים את תולדות חייו, שמות ילדיו, פרטי היכרותו עם אשתו, הקריירה הצבאית, אהבת הארץ, תרומתו להחזרת שבויים ונעדרים, מעורבותו בלהקות הצבאיות ועוד. בכמה מילים, במדריך למורה ניתן גם לקרא על מדיניות הטרנפסר אותה קידם גנדי.
מידע למורה מתוך מערך השיעור של "המועצה להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (גנדי)"
מה עובר לתלמידים?
על פי דפי העבודה שחולקו בכיתה של בני ובכיתות אחרות, מדיניות הטרנספר אינה חלק מהחומר, גם "מורשת הקרב" של ירי בשבויים או אונס חיילות תחת פיקודו, הטרדת נשים בכלל, חברות עם עבריינים או צנזורה על שירים אינם חלק מה"מורשת". התוכן מתבסס לאיש שהיה חייל קרבי וגיבור, הלך עם דיסקית, אהב את ארץ-ישראל ונרצח כי הוא יהודי.
תקציב ההנצחה הוא תקציב ההשתקה
לטעמי הבחירה של בית הספר להנציח בשיעור אדם שלא ניתן לספר לתלמידים על דמותו המורכבת בפרטים, לא ניתן לזקוף לזכותו הישג משמעותי אחד, שאת רב דעותיו ומעשיו צריך להסתיר, ואכן מסתירים, יכולה לשקף רק דבר אחד. הדבר הזה קשור בתקצוב "הנצחת גנדי".
המועצה להנצחת זכרו מתוקצבת בכ-2.3 מיליון ₪ בשנת 2016. המשמעות היא שקיים מנגנון עצום שמנחיל את המורשת, המכובסת ברובה, לילדים, תוך יצירת דמות חביבה, של איש גבוה שאהב לטייל. היפוך היוצרות מאדם אידאולוגי, עם אידאולגיה בעייתית, לסבא חביב ומטייל אינה מקרית.
תקציב המועצה לזכרו של זאבי: 2.3 מיליון
היא באה לתקן בדיעבד את הדמות ולגרום לקבלה שלה. כאשר מספיק אנשים יזכרו את גנדי כאוהב טיולים ומציל שבויים ניתן יהיה להתחיל ולהחזיר לקדמת הבמה גם דעות ורעיונות אחרים שלו, שנמצאים בצורה זו או אחרת במערכי השיעור הקיימים, לתת להם תוקף ומקום.
איש גבוה וחביב שאהב לטייל? רחבעם זאבי. צילום: ארכיון צהל ומשרד הביטחון
אתמול נמסר כי לא תתקיים עצרת מרכזית לזכרו של יצחק רבין ז"ל מהעדר תקציב. "חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, תשנ"ז–1997" דווקא מחייב קיום פעולות זיכרון ולימוד סביב דמותו של יצחק רבין והדמוקרטיה.
מעניין האם "שיר לשלום" שנפסל על ידי "הסב המטייל" יושמע בטקס והאם מישהי מצוות המורים וההנהלה מבין את הבעייתיות בכך שבמקום בו פיארו את הפוסל יזכירו את האיש שאלו היו מילותיו האחרונות?
על החתום,
אמא של אורי
שנשאר היום בבית ולמד שלא כל גיבור כובש את ייצרו ולא כל חייל ראוי להנצחה.
