אחד מתחביביי האהובים, כשאני מסתובבת ברחובות העיר, הוא לעבור בין המכוניות ולהסיר מכל השמשות את כרטיסי נערות הליווי שנדחפו בחלון הנהג. "רק שלך להלילה", "אצלי לא תשמע לא", "בוא אליי להתפנק", כתוב עליהם באותיות באדום-לוהט, לצד תמונות פתייניות של נשים שמשדרות פניות מינית אקסקלוסיבית. כשיש לי ביד מספיק כרטיסים, אני קורעת אותם בחדווה ומשליכה אותם לפח הזבל הקרוב.

אבל כרטיסי ליווי זו מטרה קלה. כי כל מי שיודע משהו על העולם, יודע גם שהתמונות מזויפות, ושאף אחת לא באמת רוצה להיות "רק שלך להלילה" בדירה אפלה ומוזנחת בדרום העיר. זה לא מונע מגברים רבים להתקשר למספרים, להגיע לדירות, לבוא על סיפוקם, אבל מעטים הם החיים באשליה.

עכשיו בואו נרים רגע את המבט ממרצפות העיר לשמיים, אל הפרסומות החדשות של חברת ארקיע, שהופיעו בשבועות האחרונים על שלטי החוצות ברחבי הארץ. על השלטים מתנוססות תמונות של דיילות מצודדות במבטים חייכניים ומזמינים. "טוס איתי", נכתב על השלט, "לבולגריה ויוון, 799$, 7 לילות, כולל טיסה". הדיל המוצע נחתם בשמה הפרטי של הדיילת, "קריס, דיילת אוויר בארקיע".

מזכיר קצת את כרטיסי הליווי הזולים ואתרי הפורנו הזמינים בקליק? מה פתאום, ארקיע היא חברה רצינית, והיא מרימה את הרף, מממשת פנטזיה והופכת אותה למציאות: במקום תמונות מזויפות, פנים מטושטשים ונשים זרות עם שמות בדויים, חברת התעופה נותנת לנו את הדבר האמיתי – עובדת החברה שמזמינה אותך באופן אישי להצטרף אליה לטיסה (ואולי לא רק? כנראה שלא רק), כשאתה (ולא את) מתלבט אם להתכלב עם צ'ארטר או לטוס כחול-לבן. ועוד איזה כחול-לבן: קריס, הדיילת הכל-ישראלית עם השם הכל-ישראלי, חותמת על הדיל המוצע כאילו היה זה מכתב אישי ממנה. איך אפשר לסרב לקריס?

כך נראה כרגע אתר הבית של ארקיע

ופתאום נזכרתי, שגם ב-2012 יצאה ארקיע בפרסומת בה היא מסרסרת בדיילות שלה: בסרטון טייסי החברה (הגבריים במיוחד) מתהלכים ברחובות העיר כשמאחוריהם דיילות-דוגמניות (משדרות מיניות מתפרצת), ויחד הם מזמינים את עם ישראל לטוס איתם. לקראת סוף הפרסומת, מופיעה סצינה בה שתי דיילות עם חצאיות קצרצרות יושבות במושב אחורי של לימוזינה, כשביניהן נער צעיר במיוחד, והן משקות אותו משקאות קלים כשפחות נרצעות. הנער לא יודע את נפשו מרוב אושר וחרמנות. כן! כן! לטוס! לטוס!

בשנה שעברה עלתה לחדשות מחאת דיילות האוויר שעובדות בחברת אל-על, המחויבות לנעול נעלי עקב, לעתים לאורך שעות ארוכות במהלך המשמרת שלהן. הדיילות טענו, ובצדק, שבמסגרת תפקידן, הן בעיקר צריכות להרגיש נוח להתרוצץ הלוך ושוב בלי סרבולים מיותרים. נעלי עקב סותרות לחלוטין את המטרה שלשמה באו לעבוד. אך המחאה לא צלחה, והעקרון שעומד מאחורי נעלי העקב – "ייצוגיות", מילה מכובסת שנועדה להסתיר את הרצון של חברת התעופה לאפשר לנוסעים לשזוף את עיניהם ברגל בחצאית על עקבים – נשמר.

באל-על כנראה יודעים מה הם עושים. האם אתם יכולים לדמיין את קריס מגישה לכם מיץ עגבניות מחוזק כשלרגליה נעליים שטוחות, יצוגיות ככל שיהיו? התסכימו לקבל ארוחת צהרים בשרית שאינה טופפת אליכם? נו, באמת, בשביל זה קניתם כרטיס בארקיע?

ואתן – אתן יכולות לדמיין את קריס מדגימה לכן כיצד לשים את חגורת הבטיחות כשהיא עומדת בגובה הטבעי שלה? מביאה דרינק כששוקיה אינן מתוחות עד קצה השריר? אני כן, נראה לי שיש עוד כמה. אבל אותנו אף אחד בארקיע לא סופר, בטח לא אם עלינו לטיסה בבירקנשטוק.