התרגשתי כשרפי השובב התקשר אלי וביקש שאהיה חלק מצוות היגוי של כנס סקס ומוגבלות. בכל זאת, אני זו אני, מומחית לשטויות ולצחוקים, ורפי, כלומר הפרופסור רפי חירותי, הוא רופא מומחה בשיקום ומטפל מיני מוסמך, ואת הכנס מארגנים האגודה הישראלית לטיפול מיני (איט"ם) והאיגוד הישראלי לרפואה פיזיקלית ושיקום, שזה רציני.

הדבר ראשון שעשינו היה מה שאנשים רציניים עושים: הקמנו ועדת היגוי מורחבת. היא הורכבה מאנשים ונשים עם מוגבלויות ומאנשי ונשות מקצוע בתחום, לפעמים זה חפף. לבעלי המוגבלות היה תפקיד שווה בתכנון.

עוד באותו נושא:

• התאהבתי בצלקות שלי- הפקת אופנה ללא גבולות
• להציג את המיניות והנכות שלי מבלי להרגיש "פריק שואו"
• סקסיות לא למרות הנכות שלנו – אלא בזכותה 

אחר כך פתחנו קבוצת וואטסאפ, זרקנו שם כמה רעיונות והרבה בדיחות על איברי מין. היה לנו חשוב שהכנס לא יישאר אקדמי ודידקטי, גם אם זה על חשבון התעמקות בתכנים מסוימים, אלא יהיה, כראוי לכנס על סקס – סקסי.

---

מתמלל עבור כבדי השמיעה נמצא, בחרנו אולם מותאם ומונגש (לא מספיק, כפי שיתברר מיד) ברמת אפעל הירוקה, ארגנו תערוכת צילומים לכניסה ומצאנו שם: "מיניות בלתי מוגבלת – טעימות מחיי הזוגיות והמיניות של א/נשים עם מוגבלות". נרגשים הגענו ליום הגדול.

***

היום הזה עבר לי כמו הזיה. הנה כמה רגעים שנשארו:

· כמו בכל כנס עם חסויות עומדים בכניסה דוכנים של חברות תרופות ומציגים בנושאי הסברה וחינוך מיני. אני שמה לי רוקט פוקט קטן בכיס, כדי להתחיל יום ארוך של הרצאות.

· ריצת בוקר בכסא גלגלים: ענת בירן-פרוסט, מטפלת בפסיכודרמה ומחנכת למיניות בריאה, עולה לבמה ונותנת לקהל המנומנם עדיין סשן מעורר של הנחיה חווייתית, כדי להתחבר לגוף: מיניות, תשוקה, מוגבלות, אברי גוף, מילים מתוך רפרטואר מיני, ציפיות, סטריאוטיפים, פנטזיות. אחר כך, תהיו בטוחים, כולם כבר היו ערים.

· כשמגיע תורם של המרצים, מתברר שהבמה לא נגישה לכסאות גלגלים חשמליים כבדים. פדיחת על-חלל, בכנס של אנשים עם מוגבלות. אנחנו מאלתרים ומחליטים שמושב הדוברים ימוקם בתחתית הבמה.

· למושב של דני גרמייז ושלי קיבלנו הנחיות ברורות: מושב סקסי, מעניין ושיהיה בונבון. שנינו אנשים עם מגבלה פיזית בגוף והרבה מאד חופש בראש, חובבי אקססוריז של 'יד שרה' ושל 'סיסטרס',  אז לקחנו את הפרויקט בעונג רב. סיפרנו להם איך בתקופת השיקום בבית החולים היה לגיטימי לדבר על חולשה בידיים, ברגליים, בסוגרים, אבל המיניות מעולם לא נפתחה לדיון, גם לא בין המטופלים. הצגתי קטע מהמופע שלי, בו אני מכניסה למיטתי גברים ונשים ושואלת על מין, גוף ופתיחות אל האחר, מציגה את המיניות והנכות שלי בלי להרגיש כמו איזה פריק שואו. דני הראה צילומי עירום של עצמו שעשה. "העובדה שהגוף שלכם לא מתפקד כמו שהיה לא אומר שהחיים המיניים נגמרו", אמר וסגר.

רונה סופר מדברת בכנס

· אחר כך התחילו לרקוד. גילי בית-הלחמי שרה בשפת הסימנים את "על רחבת הריקודים" של אפרת גוש, ורקדה. עידו גרינגרד רקד עם כסא הגלגלים שלו, והראה איך הוא משלים לו את ההופעה. הקהל קם על רגליו למחוא לו כפיים. כלומר, מי שיכול היה.

· קריאת ביניים מאישה בקהל, כשמציגים את אחד המנחים, ומונים את תאריו ופועלו: "והוא גם מאהב מושלם".

· דוקטור מכובד אחד מזמין דוברים לבמה ומתייחס אליהם כאיברי מין. אחד מהם מתלונן שבגלל זה הוא יצטרך לעמוד כל הזמן. נראה לי שזה הכנס היחיד בעולם שהערות כאלה לא נחשבות פוגעניות, רק להיפך.

· כמות המידע שקיבלתי על תנוחות, ויברטורים ותודעת גוף העבירה אותי למימדים אחרים. שושי גולדברג-מאיר מעמותת מילב"ת דיברה על כריות, מנופים ועזרים כדי להגיע לתנוחה הנכונה. הי, בלי מחשבות מלוכלכות: היא דיברה על התנוחה של לשבת בכורסה ולהתחבק, מתברר שגם זה לא מובן מאליו לכולם. ואז היא דיברה גם על תנוחות אחרות, ואתם יכולים להחזיר את המלוכלכות.

· אסנת יחזקאל-להט, מחנכת למיניות שעוסקת בטכנולוגיה מסייעת ויושבת בעצמה בכסא גלגלים כנכת צה"ל, דיברה על סוגי ויברטורים מיוחדים: קלי משקל, ארוכים או נוחים להפעלה, ולא הסתירה את נסיונה האישי. היא הציעה לגברים משותקים לשבת על כסא נדנדה להקלה על החדירה, ויברטור ללשון או ויברטור בצורת כפפה שקל להפעלה וטוב לעיוורים, ועוד. כולם רשמו במרץ הערות בפנקס.

· ד"ר דניאלה מזור דיברה על הכשרת מלווים לטיפול מיני: מה עושים עם המטפל כשרוצים לעשות סקס? האם זה לגיטימי לבקש מהמטפל עזרה לאונן? האם יש הבדל במתן סיוע במקלחת לבין סיוע מיני? ברור שכן. ושלא.

· בת זוג של בחור בכסא גלגלים סיפרה שבהתחלה הפריעו לה דברים כמו הפרש הגבהים ועניינים של חוסר שליטה בסוגרים, ואז על הסקס הלא סטנדרטי. לא קינקי אבל דורש השקעה, התבוננות ויצירתיות.

· אנשי הקהילה האוטיסטית סיפרו על הקשיים שלהם, על התעלסות עם רגישות חושית דקה במיוחד, הצורך בתכנון ורתיעה מהפתעות. אורטל לוי, מנהלת מרכז דלת פתוחה, הרחיבה מאוטיזם להפרעות קשב קשות, וסיפרה על אשה שמצליחה להתגרות אבל לא לגמור כי היא יוצאת מריכוז. זה דווקא נשמע לי די רגיל, לא?

· במקום טאבואים, היה שם המון חופש.

ניתן לראות את הכנס המאד ייחודי הזה כולו באתר של איט"ם ובעמוד הפייסבוק שלהם, תסכלו ותדברו עלינו חופשי.

צילומים ווידאו: קונסטנטין גרוסמן, אלטר מדיה