עוד קסנדרה נעלמה. זה המצב. אחת נעלמת, אחת מגיעה, אחת נולדת, אחת מתאבדת, אחת לפעמים שורדת. אבל גם במקרה הזה היא תמיד תישאר קסנדרה. מסכנה. מאז שהתוודעתי לסיפורה במיתולוגיה היוונית, אי שם בסביבות גיל העשרה, קסנדרה חוזרת אלי בתקופות שונות כדי להזכיר לי איפה אני נמצאת, ולאחרונה אני חושבת עליה הרבה.
קסנדרה היא דמות "המשוגעת" האהובה עלי בספרות בכלל ובמיתולוגיה בפרט. למה? ראשית, כי אם משוגעת אז לפחות מיתולוגית. שנית, משום שקללת האמת שלה דומה בהמון מובנים לחוויה של מחלת נפש.
כדי לקצר סיפור ארוך עם אלפי גרסאות, נציין את הפרטים היבשים: האל אפולו התאהב בקסנדרה, היא לא נענתה לחיזוריו, וכאקט נקמה של אגו מטורף של גבר שלא יודע לקבל "לא" הוא קילל אותה בקללה מיוחדת: היא תמיד תחזה את האמת, אבל איש לא יאמין לה. וככה קסנדרה מסתובבת שנים במחלקה הסגורה בטרויה ומזהירה את כולם מהמלחמה שתבוא. אבל במקום להאמין לה, או לפחות לבדוק אם יש ממש בדבריה, כולם חושבים שהיא משוגעת ולא שמים לב לדבריה. כתוצאה מהמצב האומלל הזה אכן נטרפת עליה דעתה. בינינו, מי לא היה משתגע?
*
קסנדרה המיתולוגית צדקה אבל עדיין, מאז ועד היום, איש לא מקשיב לקסנדרות, או לגרסה גברית שלהן, כי יש בעולם גם כזו. בזמן האחרון חזרה קסנדרה להטריד ולהעציב אותי, ומי שהחזירה אותה היתה ורד לב. ורד טענה שהיתה קורבן לגילוי עריות אכזרי ולמערכת משפט אכזרית לא פחות. אחרי שנים של מאבק שלא הניב דבר פרט לתסכול ועצב, היא שמה לזה סוף והתאבדה, מעשה שנחשב בעיני רבים לא שפוי בעליל.
בימים שלאחר המקרה פתחתי עיתונים, פעולה שבעיני היא לא שפויה בעליל, ואז חשכו עיני. את פני קיבלו כתבות שביקשו להביא את "הצד השני" בסיפור של ורד, הצד של ההורים שאותם האשימה בתקיפה. דפים רבים של מלל שבהם מסבירים הוריה של ורד למה הם בעצם הקורבן של כל הסיפור, שהאשמה היא בוורד. סליחה, האשמה היא במחלת הנפש שלטענתם ורד לקתה בה. מחלת הנפש היא שגרמה לה להמציא את כל הכאב שדיברה עליו שנים, והם, למעשה, לא עשו מאום ממה שייחסה להם.
קסנדרה. ציור של אבלין דה מורגן, 1898
אחת העיתונאיות, סמדר שיר, קראה בעמוד הפייסבוק שלה להקשיב להורים כי מדובר ב"תסמונת זיכרון שגוי – הזיות שנרקמו בדמיונה החולה… לאחר שנטלה סמים קשים בהודו". כלומר, היא היתה חולת נפש. כל מלה שלה היא דמיון והזיה ולכן אפשר לשלול את דבריה. לא ברור מהכתבות אם ורד אובחנה אי פעם כחולת נפש על ידי איש מקצוע, כלומר כזה שלא משתמש בוויקיפדיה כדי לאבחן את מושאי הכתיבה שלו. לא ברור גם, אם אכן אובחנה כך, האם אותו איש מקצוע קשר את מחלתה לטראומות עבר, לסמים שלקחה בהודו או שגם במקרה הזה, כמו במקרים אחרים, מדובר בתורשה ובחוסר איזון כימי במוח. ואולי ורד לב לא היתה חולה בשום מחלת נפש אלא דיברה אמת, וחוסר ההקשבה והאי אמון שבהם נתקלה גרמו, בצדק, לדעתה להיטרף? אחרי הכל, נטילת סמים קשים בהודו היא אכן פעולה מסוכנת אבל ברוב המקרים היא הופכת אותך לכל בחור או בחורה ישראלים שנסעו להודו אי פעם, ולא לשקרן שממציא התעללות מאז גיל ארבע.
*
אני קוראת את הדברים שנכתבו על ורד וחשה סכנה, משום ששוב מחלת הנפש משמשת ככתב הגנה שמסביר את כל הרע שבעולם. כתבתי פעם על האופן שבו רוצחים תמיד טוענים לאי-שפיות כדי לא לעמוד לדין. מתברר שזה עובד גם הפוך. כלומר, אפשר לטעון לאי-שפיות של התוקף ואפשר גם לטעון לאי-שפיות של הקורבן המתלונן. כאן זה אפילו קל יותר כי בעוד שפושעים זוכים לפריבילגיית "בחזקת חף מפשע עד שהוכחה אשמתו", קורבן שפסקו לו מחלת נפש הוא אשם עד שתוכח חפותו, אם בכלל.
איני יודעת אם ורד לב היתה חולת נפש או לא. אבל גם אם היתה כזו, למה זה משנה? האם ברגע שהמתלונן אובחן כחולה נפש נלקחת ממנו הזכות להתלונן על פגיעה בו? האם אין לתת אמון בדבריו? האם עיתונאים וטוקבקיסטים בטוחים שחולה נפש הוא מראש אדם לא אמין? מתברר שכן. הנה, בחורה התאבדה אחרי שנים של הבעת כאב בצורה פומבית ואמיצה והתמודדות הן עם טראומה והן עם מערכת המשפט הישראלית, ומיד מוגדרת על ידי התקשורת כחולת נפש, לא הגיונית. בעיתונים, חולה הנפש חי בעולם אחר שבו הוא נמצא לבד. והם דואגים יפה מאד שיישאר שם בדיוק. איש לא עומד רגע ואומר לחברה שהעובדה שאדם הוא חולה נפש עדיין לא אומרת שהוא המציא תקיפה, ואיש לא משכיל להפנים שהמסר לתוקף הוא שלא מאמינים לחולי נפש ולכן הם מטרה נוחה וקלה. מי יגן על חולי נפש מתוקפנות? מי יתייחס אל התלונות שלהם ברצינות? מי ידאג שתלונותיהם ייבדקו בשיא הרצינות, משל היו אנשים "נורמטיביים"?
חולה הנפש חי בעולם אחר שבו הוא נמצא לבד. ורד לב
*
אני נזכרת בשיחה שהייתה לי פעם עם הרופא שלי. הוא סיפר לי שבתרבויות שונות חולי הנפש נחשבים כבעלי חוש נבואי ואפילו כ"הילרים" וראוי להקשיב להם. שם, כשחולה זועק על סכנות ועל עוולות, מקשיבים לו ולא שולחים אותו ל"ידיעות אחרונות" שיקראו לו מסומם ומשוגע. נותנים לו כבוד במקום לבייש אותו. יודעים למה?משום שלהיות חולה זו לא בושה. לפגוע בחולים ולהשתמש במחלתם כדי לנצל אותם ולהציל את עצמך – זו בושה. בושה לכולנו ובושה למי שמקדם כזה רעיון.
אני חוזרת לקסנדרה, אשה שסירבה לאפולו, אשה שהזהירה את פריס מהלנה, אשה שניסתה לשרוף את הסוס הטרויאני והזהירה מפני מלחמה. אשה שנחשבה למשוגעת חסרת היגיון. אני חוזרת וחושבת שאולי נלמד משהו משוגע, ונבין שלפעמים הקשבה לחולה עשויה להבריא גם אותנו. להגן על החולים זה גם להגן עלינו מכל אפולו שנסרב לשכב אתו ויקלל אותנו, ומכל סוס טרויאני שינסה לרמוס אותנו. תקשיבו לקסנדרות. לפעמים האמת מצויה אצלן. האמת הכי חולה תמיד עדיפה על השקר הכי בריא. כי אתה צריך ואף אפשר להתמודד אם רק רוצים. תקשיבו לקסנדרות. אחת מהן הלכה. יבואו עוד. תקשיבו להן.
