טינה וג'ינה: הסמים שגומרים את הקהילה הגאה בתל אביב

הג'י והקריסטל מת' משנים את חיי הלילה של קהילת הלהט"ב, ולא לטובה. בזמן שבאירופה שליפת פייפ קריסטל הפכה לדבר מוקצה, בארץ זה כבר כמעט נחשב נורמטיבי

יש רחוב בדרום תל אביב שהוא רחוב האורגיות הראשי של סצנת הגייז בשבת בבוקר. זה לא נתון עובדתי. זה הלך רוח. זאת רוח התקופה.

״כמסקס״ הוא מונח המשלב את המילים כימיקלים וסקס. הוא מתייחס לקשר שבין להתמסטל ולהזדיין. הוא מתכוון לכימיקלים הספציפיים קריסטל מת', ג׳י, קטמין ומת׳אדרון אבל אפשר לערבב עם זה אלכוהול ועם ויאגרות אם צריכים. זה מינוח של – ועל - התנהגות הומוסקסואלית. לרוב המונח כמסקס נאמר בהקשר של מסיבות סקס המוניות רוויות בסמי זיונים, כמו אלה שקורות ברחוב הזה בשבת בבוקר.

הסמים בארץ יקרים. בברלין, למשל, הם עולים רבע. בברלין אפשר להזמין ליטר של ג׳י בשמונה מאות שקלים. ליטר שלם, וזה אפילו מגיע בדואר. לא לגמרי ברור לי איך זה עובד. אני בודק בגוגל ״כמה עולה קריסטל מת׳״ (דיר באלאק אם החיפוש הזה יסבך אותי פעם בשדה התעופה) ומגיע לכתבה שטיים אאוט (מאת: עדי סמריאס) פרסמו בשבוע שעבר על הנושא. כולם מדברים עכשיו על מת׳. כתוב שם שזה עולה 1,100 שקלים לגרם. זה לא אומר לי הרבה כי אני לא יודע איך מפרקים גרם לשימוש, ותוך כמה זמן צריך למלא את המלאי.

מהבניין שנמצא ברחוב ההוא יש יש נוף רחב על דרום מזרח תל אביב. גשם נדיר של סוף חודש יוני. שתי קומות מתחת, אפטר נוסף, מספר מישהו שהרגע נכנס, ״פה יותר כיף״.

הכוונה במילה ״אפטר״ בהקשר הזה מגיע מ״אפטר פארטי״ - המסיבה שאחרי - אבל הכוונה היא לא למסיבה נוספת לאחר המסיבה במועדון, אלא למפגש הסקס שאחרי המסיבה במועדון. מינימום חמישה אנשים. זה יכול להגיע גם לעשרים. שבת בבוקר. דרום תל אביב.

סמים וסלנג הולכים ביחד. הפה לא אמור לשבור את הלשון של עצמו עם מינוחים רפואיים ומעדיף שמות של נשים סקסיות, נגיד: ג׳ינה וטינה. נשים סקסיות עם גלאם הוליוודי. גמא-הידרוקסי-בוטיראט, או גי', או ג'י-אייץ'-בי, או ג׳ינה. מתאמפטמין. קריסטל מת׳, או טינה. טינה וג׳ינה.

וולטר וייט, שובר שורות

יכול היה לעבור לדרום תל אביב | וולטר וייט, שובר שורות

אוטו חונה למטה ברחוב עם מנוע דלוק. במושב הקדמי בחור שהיה קודם בדירה, וגורש כי היה אלים (זה קורה לאנשים על סמים מסוימים). הוא שוכב עם עיניים פקוחות, פייפ מזכוכית על המושב שלידו. אני דופק על החלון ושואל אותו אם הוא בסדר.

סמים מסוימים עושים את דרכם לתל אביב באיחור מאוד מאוד אופנתי. בעוד שכדורי אקסטזי מוקפצים כאן משנות התשעים, הקטמין (או קיי, או קטה) הוא עניין של השנים האחרונות. עכשיו הגיעה תורה של טינה. פעם המכורים היו חוזרים לארץ כי תל אביב הייתה מרחב בטוח - זה פשוט לא היה בנמצא כאן. עד לפני כמה שנים תל אביב הייתה הסיכוי שלהם לחיים חדשים.

לפני חודש ראיתי את צחי בדרך יפו. הוא נראה כמו בן אדם אחר וחזר מכמעט שנה במוסד גמילה פרטי בדרום. צחי היה יפה באופן מתריס שנהיה דרוס באופן מבהיל. לפני שלוש שנים הוא סיפר לי על הערב ששינה לו את החיים. זה היה במועדון בברלין. הוא היה מאוהב, והיה עם אהובו בתא שירותים. צחי לא ידע מה זה קריסטל מת׳ אבל זה מה שהבחור הוציא. הנה שוב אותו פייפ. הם מעשנים את האדים הסגולים הסמיכים. שני עלים שווים.

תמונות של "לפני" ו"אחרי"

כל מי שלוקח על עצמו את האחריות החברתית והפוליטית למגר את תופעת הקריסטל מת׳ מתל אביב, מנסה לא לקרוא לסם הזה טינה. זה כמו לקרוא להרואין הלנה. ליצור אשליה שהג׳אנקיז לא רחוק משם ברחוב פין 1 עושים הרואין, בעוד שבבניין עם הנוף היפה לדרום העיר עושים הלנה. כאילו זה חומר אחר לגמרי. הו הלנה היפה.

אם כותבים בגוגל בעברית ״גמילה מקריסטל מת׳״ מגיעים לאתר גמילה נקודה סי או נקודה איי אל.

צחי חזר ממרכז גמילה. אנחנו יושבים על ספסל ומדברים. הוא מספר לי שוב את הסיפור מהמסיבה ההיא, את הפעם ההיא בשירותים של המועדון ההוא בברלין. הוא מספר לי על הבחור ועל כמה היה מאוהב בו. הוא מתאר את שאיפת הקריסטל כציפורניים לופתות. ״ברגע ששאפתי, נפשי נקשרה בבחור הזה ובסם הזה - זה היה רגע שבו בלי לדעת חתמתי על חוזה עם השטן״.

אני נפגש עם ד״ר גופן לשיחה על קריסטל מת׳. אני אומר לה שאני מנסה לכתוב כמה מילים על הסם הזה שאני לא מכיר באופן אישי. מספר לה שראיתי שני אנשים בחיים שלי שעשו את זה מולי. אושרי וניר. אני שואל אותה אם החיים של אושרי וניר נהרסו לחלוטין. היא עונה שהיא מקווה שלא. היא מספרת לי סיפור על איש שהכירה לפני שאיבד הכל. דירה, מכונית, עסק.

באתר גמילה נקודה סי או נקודה איי אל כתוב שהגמילה היא קשה וכואבת עד כדי כך שיותר מ-90% מהנגמלים חוזרים להשתמש בסם". מה אושרי וניר אמורים לעשות עם האינפורמציה הזאת?

הסם שרוקחים בסדרת המופת ״שובר שורות״ הוא קריסטל מת׳. בסדרה, הוא נמכר לאוכלוסייה שרחוקה שנות אור מעולם המסיבות ההומואי, והוא לא קרוב להיקרא בשם טינה. בשוברים שורות, הקריסטל מת' ממוקם לצד ההרואין והקראק, והמעמד הסוציו אקונומי הנמוך ביותר שאין לו מה להפסיד מעשן ומזריק אותו. אם זכרוני אינו מטעה אותי (ראיתי את הסדרה פעמיים ברצף) המילה "טינה" לא מוזכרת במהלך חמש העונות.

אני שואל את ד״ר גופן אם היא מכירה אנשים שמתו ממת׳. היא אומרת לי שהיא הכירה אדם אחד שהייאוש והפסיכוזה הובילו אותו להתאבד. אחר כך אני אכן קורא שהמוות ממנת יתר הוא פחות העניין עם הסם הזה. שהוא נוגס בשפיות של אנשים, לופת ולא מרפה.

אם כותבים קריסטל מת׳ בגוגל התוצאות הפופולריות ביותר הן תמונות "לפני ואחרי" של מכורים. הרזון החמור, הפצעים שלעולם לא מגלידים בעור, השיניים שהולכת ונרקבות, כל אלו מייצרים פורטרטים פורנוגרפיים של אובדן צלם אנוש. תופעה נוספת היא ״עור נחש״, עיבוי קשקשי של העור ושמנוניות במקביל.

תל אביב מתגייסת למלחמה בקריסטל מת׳. העיר קולטת שפתאום הסם נוכח, ושצריך לעשות משהו לפני שהחיים פה משתנים. חיי הלילה של תל אביב אומרים שהם רוצים לעשות הכל כדי למגר את כניסתו למשחק, לעשות לו דה-נורמליזיציה חד משמעית. בעלי הליינים אומרים שהסם הזה ריסק את חיי הלילה של ניו יורק, לונדון וברלין. הייתי בברלין לא מזמן, קשה לומר שחיי הלילה שלה מתים, אבל אני מבין למה הם מתכוונים.

ראיתי אנשים מסטולים על קריסטל מת׳. יותר נכון לומר שראיתי גברים גייז על מת׳ בקונטקסט מיני. אני חוויתי אותם כגברים שעשו מטמורפוזה זמנית לבהמות פראיות משולחות רסן וחדות שיניים. הגברים מאבדים את שמם ומאבדים את הצורך לקוד ההתנהגות האנושי. הם נסוגים אחורה מהעולם המודרני והקיום שלהם מצטמצם לצורך אחד בלבד: יצר המין.

אושרי ישב אצלי בסלון בדירה שאז הייתה חדשה ברחוב החשמל. הוא הוציא את פייפ הזכוכית ושאל אותי אם אני רוצה. זה היה לפני שש שנים. המודעות שיש היום עוד לא הייתה קיימת. אמרתי לו בתחושת בטן אינטואיטיבית שעדיף שאדם כמוני ימנע ממשהו שהוא לא מכיר. העשן בפייפ סמיך ויפה, כמעט סגול. מדגדג לי בלמטה של הבטן אבל לא, אני לא עושה.

הסרט הדוקומנטרי ״יונתן אגסי הציל את חיי״ של הבמאי תומר היימן מציג שתי סצנות בהן גיבור הסרט, כוכב הפורנו יונתן אגסי, משתמש במת׳ מול המצלמה. פעם אחת דרך עישון בפייפ ובשניה הוא מזריק אותו לוריד.

ההשפעה של פורנו על גברים משתנה מההקשר סטרייטי להקשר ההומואי. בהקשר הסטרייטי הוא מייצר בעיה של החפצת נשים. במקרה ההומואי הוא מאפשר מרחב של החפצה הדדית. התפישה (השגויה) היא שגברים בתעשיית הפורנו אינם מנוצלים, שהם שם אך ורק מתוך בחירה, ומתוך רצון להפוך את תאוותם הטבעית לזיונים למקצוע לגיטימי של גדולים. סרטי פורנו של גייז בנו את הדי.אן.איי של מושאי התשוקה הגברית ואת הפרקטיקות המיניות המקובלת בין שני גברים. להיות פורנוגרפיים בעולם האמיתי זה לפעמים מהנה, הדדי ומכבד כמובן - אבל לפעמים זו פעילות שנובעת מהתניה. התמכרות בפני עצמה. קשה מאד להפסיק.

ניר ואני היינו יזיזים. הוא בחור בלונדיני וקטן שעוזר לאח שלו בקונדיטוריה בצפון העיר. הוא הגיע מסטול באופן קיצוני. ניסיתי לנשק אותו אבל הפה שלו היה כמו סכינים. הוא הוציא פייפ. אמרתי לו שאני מעדיף שנגיד ביי ושידבר איתי מחר ויעדכן אותי איך הוא מרגיש. הוא לא עדכן.

קשה לדבר על מת׳ מבלי שייצא טון שיפוטי באופן גורף על סמים ועל קהילת הגייז, אבל זאת לא האמירה. באמצעות חינוך, סצנת חיי הלילה יכולה להיות מרחב בטוח וידידותי לצרכני הסמים ולדעתי כל הסמים צריכים להיות מעוגנים בחוק, מנוטרים מעבדתית ומפוקחים ממשלתית.

אני דופק למגורש מהמסיבה על החלון. הוא מבקש להסיע אותי הביתה. אני יודע שהוא מסטול, אבל אני מרגיש שאם אעלה איתו לאוטו ארגיע אותו ואתן לו תחושת ביטחון. גשם יוני הנדיר עדיין מפתיע אותי. הוא נוהג סבבה ושואל אם הוא יכול לעלות אליי. אני אומר שאם הוא ינשך אותי פעם אחת אני מעיף אותו. כשהוא נכנס הוא מיד פותח את המקרר ומחסל את הקציצות שהכנתי לילה לפני. אוקי, אם הוא אוכל הוא כנראה כבר לא כזה מסטול.

הפורנוגרפיות של קריסטל מת׳ אצל גייז היא היכולת לעשות סקס במשך כמה ימים ברצף. הגוף לא ירגיש כאב, הליבידו לא ירגיש שהוא מיצה את עצמו. הפעילות הזאת אכן יכולה לייצר פציעות שיתגלו רק ביום שאחרי. היא הפכה את מרבית צרכני הסם לנשאים.

אני יושב לארוחת צהריים עם מאור ויהונתן. אחד בהיי טק והשני מנהל חשבונות בכיר. אנחנו מדברים על מת׳, כי זה מה שגייז מדברים עליו עכשיו. מאור מספר שהוא עשה את זה פעמיים בחיים שלו בלי לדעת שזה כזה מסוכן, פעם בברלין ופעם אצלו בדירה בתל אביב. הפעם השנייה והאחרונה הייתה לפני שנתיים. מתברר שיש אנשים שלא מתמכרים לסם הזה ושהוא לא תמיד ״נגעת נסעת״. "זה קרה ממש פה על הספה", הוא מצביע.

שלא נהיה כמו ניו יורק

ד״ר גופן היא חלק משינוי בשיח הרפואי בקהילת הלהט״ב. היא הייתה ממקימי המרכז הרפואי בגן מאיר לפני תשע שנים. היה ברור שצריך ידע נרחב באורח החיים הלהט"בי: איך לגשת למטופלות טרנסיות, אילו בדיקות לעשות לגייז, ואיך להגיב לבעיות סמים. הגישה הרווחת כעת היא של צמצום נזקים דרך חינוך והסברה עם דגש על צריכה נבונה - אילו סמים לא כדאי לעשות עם סמים אחרים. כשישבתי אצל רופאת המשפחה בפגישה הראשונה לפני שנתיים היא שאלה אותי אם עשיתי טינה. עניתי שלא. היא הפצירה בי לעולם, אבל לעולם, לא לגעת בזה. זה היה רגע מרשים.

הסרט על יונתן אגסי הציף את התופעה, מספרים לי כל הרופאים שאני מדבר איתם. הוא הוציא את השימוש במת׳ אל מחוץ לארון. אנשים מבקשים עזרה. מה עושים עם הסטטיסטיקה המשונה הזאת של 90 אחוזים מהמשתמשים הנגמלים שבסוף חוזרים?

חי בן שושן, לשעבר מלך היופי של הקהילה ואיש ציבורי ומתוק התחיל לכתוב בפייסבוק על ההתמכרות והגמילה שלו ממת׳. הוא קורא לה טינה והוא פונה אליה בטקסטים שלו כבת אנוש עם צרכים ורצונות. הוא מדבר עליה בגוף שלישי.  ״היא יודעת עליי הכל. הפחדים שלי, החששות שלי... 5 שנים היא הלכה איתי יד ביד. תמיד אמרה לי שהכל יהיה בסדר".

הפוסט של חי בן שושן

אני שואל את ד״ר גופן אם גישת ״אפילו לא פעם אחת״ לא תייאש את המשתמשים. היא עונה לי שלצערה אוזלת היד הטיפולית בארץ אכן מייאשת. היא מפרטת קצת על מסגרות הטיפול. היא הסבירה מהי תחנה (יש אחת ברוטשילד, זה מקום שבו מגיעים ואומרים ״אני מכור״), מהי אישפוזית (מקום שעוזר להוציא את הסם מהמערכת) והוסיפה שיש קבוצת תמיכה אחת שמטפלת בכמסקס להטב״י שמופעלת עלידי הוועד למלחמה באיידס. ״לעומת גודל הבעיה זה לא הרבה״, היא אומרת. כל פעם שאני מדליק לידה סיגריה אני מתבייש.

אמא של חי מגיבה לו על הפוסט: ״אני גאה להיות אימא של גבר שבא וסיפר את סיפורו האישי באומץ ובכנות הכי גדולה, את מה שעברת ועדיין עובר בתהליך הארוך הזה. אני בטוחה שהסיפור שלך יגיע להרבה אנשים ובכך גם יעזור להם, עברת מסע קשה ומייסר והסבל היה גדול, אבל עכשיו עם החשיפה זה לא יהיה לחינם ואני בטוחה שרק טוב ייצא מזה".

אני מחפש את אושרי וניר בפייסבוק. אנחנו לא בקשר כבר שנים. תמונות הפרופיל שלהם נראות רגילות. אושרי התחתן בחו״ל. יש תמונה יפה של החתנים עם חליפות סגולות כהות ועניבות לבנות.

אני פונה לד״ר רועי צוקר ושואל מה עושים בשביל לעזור לאלו שכבר חצו הסף והפכו מכורים. ד״ר רועי צוקר הוא גיי שמשלב בליינות פומבית עם בלוג שמתווך רפואה להט"בית לגייז. הוא מדבר בגובה העיניים. הוא הרפואה העכשווית. הוא הקול המרכזי בשינוי הטון וביצירת השקיפות שבה מתחילים לדבר על סמים בקהילה.

שיחת סקייפ עם דיטר, גרמני לוהט. אני שואל אותו לגבי מת׳ וחיי הלילה של ברלין. הוא אומר לי שהקמפיין האגרסיבי נגד הסם עשה שני דברים: מנע מאנשים לגשת לסם הזה, שזה נהדר וחיובי, ומנגד הפך את המשתמשים בו לחשאיים באופן קיצוני. הסם חזר לארון. הבושה הפכה לאלמנט מרכזי בשימוש במת'. הוא אומר לי שהוא עשה את זה שלוש פעמים בחייו, הפעם האחרונה לפני חמש שנים. שוב מתברר שיש אנשים שלא מתמכרים בקלות.

בארץ יש תופעה הפוכה. הטרנדיות של השימוש הפכה את הוצאת הפייפ לנורמלית. ברחוב ההוא בדרום תל אביב מעבירים אותו מאחד לשני. מבין שניים עשר האנשים שנוכחים, שבעה נושמים אותו – או אולי מריחים אותו? איך אומרים? - אני מחליט שזה הסימן שלי ליציאה למטה. תכף אפגוש שם את המגורש, שעתיד לאכול את כל הקציצות שהכנתי בלילה שלפני.

ד״ר רועי צוקר אומר לי שהדבר העצוב שקורה בניו יורק, למשל, זה שרופאים מסתובבים ומסבירים איך מזריקים נכון את הסם. איך עושים הכי פחות נזק לגוף, לשרירים, לוורידים. להזרקה כזאת קוראים סלאמינג. זה מה שיונתן עושה בסרט. מכניס את טינה לוריד. ד"ר צוקר אומר שהוא יעשה הכל כדי שתל אביב לא תגיע למצב שבו הוא יצטרך לחלק את הפלאיירים האלה.

תגובות

|

Send this to a friend