תרגום חופשי של סרטון שפרסמה הת'ר ווקוש בעקבות ביטול האירוע בווינה שבו הייתה אמורה לדבר הדי אפשטיין, ניצולת שואה בת 91. לסיפור המלא.
הייתי בארצות רבות. למדתי שאנחנו בורים ביחס למה שקרה בארצות אחרות. חייתי ביפן, אני פעילה בתנועה נגד נשק גרעיני. יצרתי קשר עם ניצולי הפצצה. למדתי שהרבה ממה שאני למדתי בתיכון בקליפורניה לא היה נכון. הוא לא כלל מידע חשוב. התחלתי לחשוב: מה לא נכלל במידע שניתן לנו שהיינו צריכים ללמוד?
חשבתי: כמה מעניין יהיה לארגן פרויקט שיציג ניצולי מלה"ע ה-2 מכל העולם ביחד. זה יהיה מעניין אם יהיו נשים. ראיינתי נשים רבות בעולם לגבי החוויות שלהן, כי זה חלק שנותר מחוץ לדיווח על מלחמות. אנחנו יודעים מי ניצח, אבל מי ניקה אחרי ההרס? מי טיפל בילדים שנפגעו נפשית? מי בנה את החברה מחדש? אלה השאלות המעניינות. למה אנחנו לא מדברים יותר על נשים במלחמה, לא כקורבנות אלא כאלה שיצרו את החברה מחדש. זה אלמנט חשוב. בעיקר בהקשר למלחמת העולם השנייה, כי עד שלא נבין את הדינמיקה, איך נמנע את מלחמת העולם השלישית?
הפרויקט "בקולה של סבתא" כולל עדויות, אתר, ספר, דבר גדול. חיפשתי מימון. בשנה שעברה פניתי לפרלמנט האוסטרי (אני גרה בווינה) והצעתי אירוע שיביא את הנשים לכאן ביחד, בחדר אחד עם תלמידי תיכון וחברי קהילה. רק כדי לדבר על איך לעשות שלום. הייתי אסירת תודה כי הדלת נפתחה. להפתעתי, הפרלמנט האוסטרי חשב שזה רעיון מעניין ליום האשה הבינלאומי. מדהים. לאחד נשים מרחבי העולם למען שלום וחינוך. פניתי גם לשידור הציבורי של אוסטריה (ORF) שיתנו חסות וישתתפו באירוע – והם הסכימו.
כל זה קרה לפני 3 שבועות. עבדתי מסביב לשעון על הכנס. הייתה אווירה של שיתוף פעולה. אנרגיה חיובית.
לפני יומיים… הנושא המרכזי הוא הדי אפשטיין. פגשתי אותה בניו יורק לא מזמן, נדהמתי מהאשה הזאת. אני רואה מה שהיא עושה. זה ממוקד בשלום, פיוס ואמת. הכל כבר אורגן לקראת הכנס. ואז היה מאמר משמיץ שבו נאמר שהיא שונאת ישראל ושאני תומכת תאוריות קונספירציה על אירועי ה-11 בספטמבר. זה היה פרסום ללא יושרה עיתונאית. מצד אחד זה מגוחך, מצד שני נורא לחשוב שזו עיתונות. זה היה מאמר משמיץ על הדי אפשטיין: שונאת ישראל תנאם בפרלמנט. בווינה קראו את המאמר. היה רעש: איך יתכן שבאוסטריה ידבר מישהו ששונא את ישראל? זו נקודה טובה. אם זה באמת היה נכון. אבל זה לא.
מה שקרה בסוף השבוע הוא שהתעורר רעש גדול של אנשים שאמרו שיש להתחשב ברגישות של אוסטריה כלפי יהודים ובצורך של הפרלמנט האוסטרי לשמור על ניטראליות. הכל התפוצץ בסוף השבוע.
ישבתי במשרד שלי וחשבתי: לא, זה לא נכון. הבנתי שזה מה שהדי אפשטיין נתקלה בו כל חייה. "לעולם לא עוד" שייך לכולם. לא רק לקבוצה אחת.
היו טלפונים הלוך וחזור. נפלה החלטה שהאירוע יבוטל. אני תומכת בהחלטה הזאת. אני לא יכולה לסמוך על כך שהאבטחה באירוע תהיה מספיקה. היו איומים. חששתי שיהיו אנשים שיצעקו, אנשים עם אקדחים. קיבלתי במייל מסרים מאיימים. אני כמארגנת האירוע אחראית לשלום המוזמנים והתלמידים. זה היה מאוד מטריד ומפחיד. שיעור מפחיד, איך קול היסטרי ומונע אגו מנהל את השיח הציבורי בקשר למי שכל החיים נלחם למען שלום – ולא מידע.
כל האירוע בוטל. זו הייתה ההחלטה הנכונה. מה הצעדים הבאים? אני מקבלת הרבה מיילים. חשוב לעמוד נגד דיסאינפורמציה שמשתיקה אנשים שקולם צריך להישמע. זו הייתה מטרת כל הפרויקט.
עמדנו לכנס ניצולות ותלמידים בחדר אחד. הדי אפשטיין הייתה אמורה לדבר על משפטי נירנברג, 7 דקות בסך הכל. זו הייתה התכנית. המטרה הייתה לתת תמונה מה קרה במלה"ע מסביב לעולם. זוהי ליבת הרעיון. קיוויתי שאנשים יתעניינו ויפנו לאתר (שעוד לא קיים), קיוויתי גם שיהיו אנשים שיתרמו כסף. אנחנו צריכים בסל הכל 5,000 דולר כדי לצאת לדרך. רציתי לעורר עניין באמצעות האירוע, אבל זה לא יקרה.
אם אתם רוצים לכתוב או לפרסם על הנושא הזה – תכתבו. תלכו בעקבות האמת שלכם, חשוב לי רק שהעובדות יהיו נכונות – להבדיל מ"העובדות" שפורסמו.
הפרלמנט האוסטרי נהדר. הם עשו עבודה מעולה וכואב לי לחשוב שגרמתי להם לחוסר נוחות במהלך הזה. ההחלטה נפלה בסופו של דבר על השאלה האם נוכל לקיים את האירוע באופן בטיחותי.
תכתבו על הדי אפשטיין. כתבו עליה דברים לא נכונים. חשוב להציג מידע נכון: מיהי, מה היא עשתה, מה השיגה, מה היא מסמלת, ועד כמה היא מדהימה ומעוררת השראה. זה המסר שחייב לעבור. תכתבו על כמה חשוב להביא אנשים ביחד כדי לדבר על מלחמת העולם השנייה ועל מלחמה בכלל. חשוב לדבר על האמת. אם יש משהו שלא נוח לדבר עליו אבל הוא אמת – חייבים לדבר עליו. וזה מה שאבד באירוע הזה. כי יש אלמנטים שלא מוכנים להתמודד עם האמת של מישהו אחר.
אני הרוסה ועצובה. הניצולות והתלמידים ביחד בחדר אחד – זה היה אמור להיות אירוע מעורר השראה. הבנתי שגם 70 שנה אחרי עדיין אי אפשר לשבת לדבר. אנחנו מבטלים כרטיסי טיסה מסביב לעולם כי לאנשים האלה אסור לדבר אחד עם השני. זו אשמת הדיס-אינפורמציה, אנשים חושבים שלא בטוח לדבר. הפרויקט בקולה של סבתא חייב להימשך.