בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
שבע בבוקר, ואני מקבלת הודעה בנייד ובה שאלה האם ארצה לכתוב כמה מילים על הרפורמה החדשה בקצבאות של חיים כץ, שמוגשת להצבעה ממש היום. חושבת וחושבת, רק כדי להיזכר במקרה שקרה לי לפני כמה שנים, כשאבא שלי החליט שאני פשוט חייבת דירה משל עצמי כי לא יכול להיות שאני משלמת כל כך הרבה שכירות. כזה הוא אבא שלי, שחושב על כל דבר – לא רק על הבת שלו, אלא גם שיישאר משהו לנכדים. אבל זה לא העניין שעל הפרק. מה שכן על הפרק, זה שבמהלך מסע השכנועים שלו, הוא הזכיר לי כי המדינה מעניקה הטבה מיוחדת לחד הוריות כמוני בעת רכישת דירה, שמסתכמת בכמה עשרות אלפי שקלים. מן הון להון, מצאתי דירה שהולמת את צרכיי ועומדת בסכום שחישבנו ביחד אבא ואני, ובשלבים האחרונים, רגע לפני שהכסף הופקד לחשבון, מגיע חוקר מטעם משרד השיכון, שואל שאלות ומתחיל לשוטט לי בבית. כשהוא נתקל בכלי הגילוח של הבן הגדול שלי הוא נעצר ושואל "של מי זה"?
מפה לשם, נאלצתי להמציא אישור נוטריוני שהבן הבכור שלי, מחמל נפשי ובבת עיני, בן-21, מגיע לישון אצלי בבית מפעם לפעם, ויש אצלי בבית חלקת ארון מקודשת רק לו, בחדר האמבטיה עומדים סכין וקצף גילוח, כמו גם דאודורנט ובושם רחמנא ליצלן. שומו שמים והאזיני ארץ – יש לחד הורית הזאת גבר בבית!
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? זה הרי בטח לא קשור לחיים כץ או לרפורמה שלו!
אז בואו אספר לכם עד כמה זה מאוד קשור וכמה הרפורמה הנוכחית, אליה סוחבים אותנו – האמהות החד הוריות – הפעם, לא תשנה שום דבר לטובה, כל עוד הולך להתווסף לה תיקון על כל שאר התקנות שנוגדות לחוק המזונות.
שומו שמים והאזיני ארץ – יש לחד הורית הזאת גבר בבית! צילום אילוסטרציה: Martin Melcher
חוק המזונות אומר דבר אחד מאוד ברור: במקרה של גירושין, צד אחד הולך לשלם לצד השני (המשמורן) עבור דמי המחיה של הילד/ים המשותף/ים. החוק גם אומר שאם המשמורן (ברוב המקרים מדובר באמא) לא מצליח לגבות את דמי המזונות ישירות מהצד השני, אותו משמורן יכול לפנות למוסד לביטוח לאומי על מנת להוציא לפועל את גביית דמי המזונות. אותו מוסד לביטוח לאומי הוא גורם ביניים, המשלם תחילה למשמורן, ובתוך כמה ימים מחויב לגבות את הכסף מהצד השני (לרוב – האבא). כל זאת על רקע העובדה שהמדינה חתומה על האמנה הבינ"ל לזכויות הילד, שקובעת כי על המדינה לסייע בכל דרך על מנת להבטיח את ביטחונם הכלכלי של אותם ילדים למשפחות בהן ההורים גרושים, משמע, "אכיפת גביה" של המזונות שנפסקו לטובת ההורה המשמורן על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
הכל טוב ויפה נכון? אז זהו, שלא!
מה שלא טוב ויפה אלו הן התקנות וההתנהלות בפועל של כל אותם גורמים האמונים על טובתם של הילדים. כי המדינה אמנם תקצבה את נושא "אכיפת הגביה" של אותם מזונות ילדים, אלא שהיא מיישמת את אותה אכיפה כלפי אותן חד הוריות, במקום כלפי האבות שמתחמקים מתשלום המזונות. בפועל, במקום לחפש את אותו אב שהפסיק לעבוד ולהצהיר על הכנסותיו מרגע שנדרש לשלם, פונים לאמא ומגבילים צעדיה.
בנוסף, התקנות הדרקוניות האלו מתנות את סכום הקצבה המשולמת לאם החד הורית, ביחס ישיר להכנסתה. וראו זה פלא – מזונות (מבחינת מל"ל) נחשבים להכנסה לכל דבר ועניין. ומה זה אומר? זה אומר בשיא הפשטות, שהמדינה קובעת מהו אותו סכום מסוים שמספיק לקיום משק בית, וסביבו מחשבת כל דבר. ואנחנו הרי כבר יודעים על הסכומים שנקבעים שלא קרובים אפילו במיל ליוקר המחיה המטורף כאן. ואיך זה בא לידי ביטוי בפועל? בשכר שלי הרי לא ניתן לגעת, נכון? אבל במזונות – כן, כל עוד הם נחשבים "קצבה".
כך, נוצר מצב שאם אני מרוויחה שכר מינימום – סכום שהמדינה רואה כמספק לניהול משק בית – הבן שלי לא זכאי לקבל מזונות דרך ביטוח לאומי. שולחים אותי לגבות את הכסף הזה דרך הוצאה לפעול, ושם אני יכולה לדבר לקירות עד שאראה שקל. ושלא יספרו לי סיפורי מעשיות על הליכים מקוצרים ושאר מעללים ותקצובים. זה בולשיט אחד גדול.
אבל וואלה, אני יושבת וקודחת מסרים, בעוד שהדבר היחידי שצריך לעניין פה מישהו ואולי יוכל להיחשב כ"רפורמה", זה אם יסירו את הביטוי "קצבה" מהמושג "דמי מזונות". כי אם מישהו באמת מעוניין לעודד נשים חד הוריות לצאת לעבוד, שיפסיק לחטט להן בחיים – הן הכלכליים, והן האישיים. שיפסיק לצפות מהן להתקיים ולקיים את הילדים שלהן ברווחה מינימלית מסכומים מגוחכים.
הרפורמה היחידה שאברך עליה היא זו שתאפשר לי להרוויח את הסכום המלא שמשלמים בשוק על משרה כלשהי, מבלי שמישהו יקזז כסף מדמי המחיה של הילד שלי. שלא ימנעו ו/או יקשרו את המזונות של הבן שלי עם הטבות אחרות שמגיעות לי, כמו לימודים אקדמאים למשל, או דיור. האם ידעתם, לצורך העניין, שאם אני מקבלת מזונות עבור הילד שלי, אני לא זכאית לדיור ציבורי? אני אברך על סבסוד צהרונים ומעונות יום וקייטנות שיאפשרו לי להמשיך לעבוד בראש שקט מבלי לפשוט את הרגל כי אני מפרנסת יחידה. אני אברך על סבסוד תחבורה ציבורית.
זה לא באמת משנה מאיזה סעיף מקזזים ולאיזה סעיף מוסיפים. החטטנות הזו עדיין קיימת והיא פסולה בכל קנה מידה אפשרי; כל עוד הילד שלי נדרש לשלם על העובדה שאני מתעקשת לעבוד במקום עבודה מסודר שיבטיח את התנאים הסוציאליים שלי, לא באמת שינינו כאן כלום. וכן, אתם ואני משלמים – ונמשיך לשלם – על אזלת היד הזאת של הממשלה.
תעשו הפרדה מוחלטת בין הזכויות של הילדים שלנו לבין הזכויות שלנו. זו תהיה חתיכת רפורמה. עליה אברך בכל פה.
שירי סיני היא פעילה חברתית.
