לא מעט מילים נאמרו ונכתבו בימים האחרונים על העיתונאי רזי ברקאי ועל קיצוץ תכניתו הפופולרית "מה בוער" בגלי צה"ל בחצי. דוברים מכל קצות הקשת הפוליטית עסקו באיזון בין שמאל לימין, בפוליטיזציה של התחנה הצבאית ובסתימת פיות. אבל, מתחת להררי המילים והפרשנויות מסתתר גם סיפור פשוט ועגום של הפרת הדין מצד מעסיק כלפי עובד ועל מצבם התעסוקתי של העיתונאים בישראל.
על מעסיק – כל מעסיק – מוטלת החובה לקיים שימוע לעובד לא רק במקרה שבו הוא מבקש לפטרו, אלא גם במצב דברים שבו מעסיק מתכוון לשנות מתנאי העסקתו של עובד, לפגוע במעמדו כעובד, לגרוע מתנאי העסקתו וכדומה. כך נקבע בדין ובפסיקה.
לפי פרסום ב"גלובס", רזי ברקאי, עיתונאי ותיק ומוערך, לא שמע על הכוונה לקצץ במחצית את תכניתו בת השעתיים ממעסיקתו, תחנת גלי צה"ל. הוא קיבל את הבשורה מכלי תקשורת אחרים ומחברים. חמור מכך, ברקאי שמע על כך רק בדיעבד, לאחר שההחלטה של הנהלת תחנת הרדיו לגביו כבר התקבלה, וכפי שהתברר – לאחר שכבר נוהל משא ומתן ארוך עם עובד חדש שייכנס לנעליו (או במקרה זה, באחת מהן).
מהכתבה עולה כי נוהל עם מועמד אחר משא ומתן שהתנהל במשך חודשים אך הבשיל רק בשבוע שעבר. איש לא טרח להביא בפני ברקאי את כוונת ההנהלה לערוך שינויים שיש בהם כדי להשפיע משמעותית על עבודתו. מנהל מחלקת החדשות בתחנה, שנכנס לתפקידו בתחילת חודש זה, סייג ואמר כי שוחח עם ברקאי על הנושא יום לפני כניסתו לתפקידו. בראיון סיפר המנהל כי אמר לברקאי שהוא "נכס צאן ברזל לתחנה, ושהתכנית שלו צריכה להתקצר לשעה ולעסוק בתחומים שבהם הוא עוסק. קראתי לזה 'המשרד לענייני מודיעין'. חוץ, ביטחון, מדיניות. בזה אין עליו".
על פניו, ולפי גרסת ברקאי, תחנת הרדיו הצבאית ומנהליה התעלמו מכל חובותיהם ולא טרחו לזמן את העיתונאי הוותיק והמוערך לשימוע כדין; לא מצאו לנכון ליידע אותו בדבר כוונתם לשנות את תנאי עבודתו תוך פגיעה במעמדו – והפרו ברגל גסה את דיני השימוע על כל היבטיהם.
רזי ברקאי. מאת אורית – CC BY-SA 3.0
אמת, בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע כי למעסיק זכות הקניין על מפעלו, וזכותו לנהלו כראות עיניו. אך לפררוגטיבה זו יש גבולות. אין היא זכות אבסולוטית של שליט כל יכול. למעסיק גם חובות כלפי העובד. המפעל הוא קניינו של המעסיק אבל העובד אינו קניינו.
למעסיק יש זכות להעביר עובד לתפקיד אחר או לשנות את היקף עבודתו – אך אין לו זכות להפחית בהיקף העבודה בצורה שרירותית ולא סבירה. סמכותו של מעסיק להעביר עובד, לסגור מחלקות ולשנות אחרות, אך אין הוא רשאי לשנות את מעמדו ותפקידו של העובד בחוסר תום-לב ובצורה לא סבירה.
תום-הלב נמדד בקנה-מידה אובייקטיבי, שהוא קנה-מידה של סבירות. לא ייתכן להפוך רופא מנתח לחובש גם אם משכורתו בתפקידו החדש תישאר כפי שהייתה וגם אם העבודה כחובש קלה יותר. שינויים בתפקידו ובמעמדו של עובד צריכים להיעשות בצורה סבירה התואמת את מיומנותו של העובד. שימוש לא סביר בזכות הניהולית יש בו משום חוסר תום-לב. מעבר לכך, מוסיפה פסיקת בתי המשפט, אין לשנות את תפקידו של עובד מבלי לשמוע אותו תחילה, וזאת כשהזכות להישמע צריכה להיות ממשית ולא פיקטיבית. מדובר במשאב אנושי ולא בחפץ המועבר מתפקיד לתפקיד.
תחנת הרדיו הצבאית קובעת סדר יום ומהווה גם בית הספר לעיתונאים צעירים, כך היא מעידה על עצמה ומעידים גם אחרים עליה. במקרה זה, שולחת התחנה גלי רדיו צורמים בריש גלי ובפרהסיה מהם ניתן ללמוד על מצבו של העיתונאי בישראל. מהתדר הצורם ניתן להבין כי מותר למעסיק להפר ברגל גסה את דיני העבודה ביחסה לעיתונאי, כל עיתונאי, וגם אם הוא מוערך, ותיק ופופולארי. גלי צה"ל, הפועלת במסגרת יחידת חיל חינוך ונוער בצה"ל, הייתה זו שעשתה שימוש בוטה משך שנים בעיתונאים שהועסקו אצלה שלא כדין כפרילנסרים פיקטיביים. שני פסקי דין מהדהדים שנפסקו לחובתה ברבות השנים מהווים אבן דרך במיגורן של צורות העסקה פיקטיביות. פסקי דין אלה "רשומים" על שמה של התחנה לדיראון עולם, ואף הם לא גרמו לה לשנות מדרכה אלא רק בשנים האחרונות.
עיתונאות הוא מקצוע בעל מאפיינים ייחודיים, כך קבע בית הדין לעבודה. בבסיס מקצוע העיתונאות עומד עקרון היסוד של חופש הביטוי. לעיתונות הכתובה והמשודרת תפקיד מרכזי וחשוב במשטר דמוקרטי, הן בביקורת על רשויות השלטון והן במתן במה למגוון דעות רחב בציבור. עיתונאי שמופרות לגביו הוראות חוקי העבודה יחשוש למטה לחמו ויחשוש גם לבצע את מלאכתו נאמנה. ואם בגלי צה"ל נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
תגובת גל"צ למערכת המקום: "התחנה כמובן פועלת עפ"י החוק ופקודות הצבא".
ד"ר מורן סבוראי ועו"ד אמיר בשה הם היועצים המשפטיים של ארגון העיתונאים ושותפים במשרד בשה זבידה סבוראי המתמחה במשפט עבודה
and then