השבוע גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב שישה חודשי עבודות שירות על עבריין המין יניב נחמן, שהודה והורשע באונס ובמעשה מגונה בכוח. עונש זה הוא יריקה בפרצופן של הנפגעות (שאותן על פי החשד סימם בסם אונס), והפקרת ביטחונן של נשים באשר הן.

בגלל הענישה המקלה נפגעות רבות חשות כי הן אינן זוכות לצדק: בית המשפט מקל ראש בעבירות מין הנעשות בגופן, דבר הגורם להעדר הרתעה מפני עבירות דומות. תחושות הנפגעות הובילו למציאות מורכבת, שבה יש צורך באלטרנטיבה לצדק ולהענשת התוקף.

• "הסטודנטית הזונה שנהנית ממין" היא המצאה של סרסורים
• השמש זורחת במזרח, הים כחול, ציפורים עפות ונשים נרצחות

האלטרנטיבה הנוחה היא הרשתות החברתיות, שתופסות מקום מרכזי ככלי להרתעת עברייני מין. כך, תמונות מפרופיל הטינדר של נחמן הופצו לכל עבר, בליווי אזהרות על טקטיקות טשטוש ההכרה שבהן הוא נוהג להשתמש.

לא ברור מה גרם לשופטים להקל בעונשו ולכתוב בגזר הדין: "השתכנענו שהפרסומים הנרחבים והמקיפים על אודות פרטי החקירה, תוך חשיפת זהות הנאשם ותמונתו והעמדתו במרכז פרשה של ביצוע סדרתי של עבירות מין רבות וקשות על רקע העבירות שבהן הורשע בסופו של הליך, פגעו פגיעה הרסנית ושלא לצורך בשמו הטוב".

אכן, כואב הלב על האיש הפאסיבי שנקלע לבלגן הזה. הנאשם "הועמד" במרכז הפרשה, לא חלילה יצר אותה במעשיו, ובכך "נגרמה" פגיעה ב"שמו הטוב". השופטים אמנם הכירו בכך שהוא פגע בנשים, אבל זו פגיעה משנית (ייתכן ש"שמו הטוב" נפגע יותר): "מידת הפגיעה בערכים החברתיים אינה ברף הגבוה. הנאשם אמנם ביצע עבירות מין במתלוננת, אך מעבר לאלימות הכרוכה במעשים המיניים מעצם טיבם, לא נגרמו למתלוננת בעטיים נזקים גופניים והפעלת הכוח לא היתה ברמה גבוהה".

הרשינו לעצמנו להעמיד דברים על דיוקם: מידת הפגיעה של נחמן בנשים היא ברף הגבוה ביותר של הערכים החברתיים, וקביעת בית המשפט כי "אינה ברף הגבוה" מעידה כאלף עדים על היחס של בית המשפט לדירוג הערכים החברתיים.

במציאות הנוכחית נפגעות עבירות מין לא פונות למשטרה, מחשש שתלונותיהן ייסגרו "מחוסר עניין לציבור" במקרה הטוב, או שיחוו הטרדה ופגיעה נוספת מצד השוטרים במקרה הרע. גם אם הצליחו לגייס תעצומות נפש ולהתגבר על חסמים אלה, לאחר התלונה הן נתקלות במערכת משפטית המוזילה את הפגיעה שעברו, ופוגעת בהן פעם נוספת. רק 23 אחוזים מתיקי האינוס שמגיעים לפרקליטות מבשילים לכדי כתב אישום, אחוז נמוך שיוצר אי-הרתעה של תוקפים פוטנציאליים.

פרופיל הטינדר של יניב נחמן כפי שפורסם השבוע ברשתות החברתיות

מהי הרתעה? "הרתעה מוגדרת כמניעת פעולה מהאחר באמצעות שימוש באיום. בהקשר של אכיפת חוק, תאוריית ההרתעה גורסת שניתן למנוע פשיעה כאשר העבריין הפוטנציאלי יעריך כי המחיר שהוא צפוי לשלם על ביצוע העבירה גבוה מהרווח הטמון בה… לייצר מציאות הרתעתית שבה העבריין הפוטנציאלי יבחר מבעוד מועד שלא לבצע עבירה, וזאת בעקבות ההבנה כי קיים סיכוי גבוה וממשי שהוא ייתפס, ייענש וישלם מחיר אישי גבוה" (מתוך שנת המפנה 2013 – השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל, עמ' 20).

כדי למנוע עבירה, צריך בראש וראשונה לייצר הרתעה – עונש כבד מספיק שיגרום לעבריינים הפוטנציאליים להביא בחשבון את הסיכון שכרוך בביצוע העבירה. האם שישה חודשים של עבודות שירות ירתיעו את עברייני המין הפוטנציאליים שבקרבנו? האם זה מה שימנע את השימוש בסם האונס? קשה לנו להאמין. על כן, אפשר להבין נשים שמשתמשות ברשתות החברתית לשיימינג לתוקף.

 החסמים העומדים בפני נפגעות וההקלה עם עברייני מין (ובמיוחד עם "בני הטובים" שבהם) הם ליקויים מערכתיים. הציטוטים מגזר הדין מעידים על חוסר הבנה בסיסי של מהות הפגיעה המינית, ומדגישים את הצורך בשינוי יסודי ומושרש במערכת המשפט. ברור שלמערכת המשפט ולשופטים בתיק זה לא היה רצון מכוון לפגוע עוד בנפגעות. אבל המערכת מטבעה אדישה וחסרת מודעות, ובשל כך נוצרים עיוותים.

ניקח למשל את "הקושי הראייתי" להוכיח שימוש בסם האונס, שנובע ממשך הזמן שבין ביצוע העבירה לבחינת הראיות. זהו קושי שהמערכת המשפטית אינה יודעת להתמודד אתו, לא מצאה לו פתרון, אך עשוי לעלות בכל תיק דומה. התוצאה של אדישות המערכת היא הקלה משמעותית בעונשו של העבריין ובכך צמצום ההרתעה. כדי למנוע את אזלת ידה של המערכת, דרושה הטמעת חשיבה מגדרית (gender mainstreaming) במערכת המשפט – ניתוח מגדרי שיטתי של תיקים, זיהוי הכשלים והחסמים המערכתיים שעולים בהם ותיקונם.

מערכת המשפט אינה מערכת אובייקטיבית, מהטעם הפשוט שהיא מורכבת מבני אדם ובנות חווה, וכולנו סובייקטים, כולנו תוצר של מערכת חברתית אנושית פטריארכלית וגזענית. כולנו קצת גזענים, כולנו קצת שוביניסטים, ורק אם נפתח מודעות לכך נוכל לתקן את עצמנו. כשמדובר באנשי משפט שחורצים גורלות, הצורך לתקן את ההטיות הטבועות בנו משמעותי במיוחד. גם כאן למערכת המשפטית יש תפקיד – בהעלאת המודעות לנזקי עבירות מין ולהשפעתם ארוכת הטווח, ובהכשרת שופטים למתן מענה רגיש והוגן, שיש בו מינימום הטיות, בפרט מגדריות.

האחריות אמנם מערכתית, אבל לכולנו יש גם אחריות אישית – להתריע על עוולות ולדרוש שינוי בכלים האזרחיים שלנו. עלינו להעביר מסר ברור שתפקיד המערכות לשמור על ביטחוננו – כנשים וכחברה שומרת חוק.

שלושה צעדים שהמערכת צריכה לעשות כדי לתקן את העיוות: הגשת ערעור על קלות העונש בתיק של יניב נחמן; 
נזיפה בשופטים בתיק על האמירות המפחיתות בחומרת הפגיעה שנגרמה מהעבירות; וחיוב שופטים ושופטות לעבור הכשרה ייעודית לטיפול בתיקי פגיעות מיניות, כולל איסור על שיפוט בתיקים כאלו ללא הכשרה מתאימה.

הצטרפו להפגנה *הערב*, יום רביעי ה-30.12.15 בשעה 19:30 מול בית המשפט ברחוב ויצמן 1 תל אביב יפו. 

פרטים נוספים בעמוד הקמפיין, ​ובעמוד האירוע בפייסבוק

לחתימה על עצומה.