בימים האחרונים עסקה התקשורת באשפוזו של חבר הכנסת מהליכוד, אורן חזן. בתכנית ״המגזין״ של אושרת קוטלר פורסם לראשונה כי נסיבות האשפוז, אשר נמסרו לתקשורת ביוזמתו של חבר הכנסת עצמו (דרך דוברו), אינן מדויקות, לכל הפחות. בתכניתה של קוטלר לא נמסר אף פרט נוסף מטעמי סודיות רפואית, ומובן שיש טעם כלשהו בפרסום, שכן הוא עוסק בחשד למסירת הודעה כוזבת לתקשורת מטעם נבחר ציבור. זמן קצר לאחר מכן פורסם בכלי תקשורת נוספים כי חזן נותח על ידי אורולוג, ובו ברגע התפוצצה אומת האינטרנט בסדרת התבדחויות ויזואליות ומילוליות על חיי המין של חבר הכנסת, על איבר מינו ועל הניתוח שעבר.

• אני רוצה שתגידו לי איפה עובר הקו האדום של אפליית נשים
• "כולם ראו אותי בוואטסאפ, החיים שלי נגמרו"
• כן, אתה צודק. אני זו שבחרתי להירצח כל יום

נראה שצריך להזכיר בשלב זה כי התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למיניותו או לנטייתו המינית, מהווה הטרדה מינית לפי החוק. אך אין זה עניין משפטי בלבד, והעבירה ההמונית על החוק היא אולי החלק השולי ביותר בסיפור הזה.

הנושא המרכזי הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה ההמון חוגג על חשבון פרטיותו וכבודו של אדם. רבים טוענים כי חזן עצמו מתנהל באופן שמבזה את תפקידו ואת הכנסת, ונכון שישנן עדיין שאלות בנוגע לשדרתו המוסרית בכל הנוגע ליחס לנשים ולניצול מיני. אך כל זה אינו משנה את העובדה שציבור המתבדחים איבד לחלוטין את היכולת למתוח קו ברור בין אסור ומותר.

---

ח"כ אורן חזן במהלך אישפוז קודם, נובמבר 2015

עשרות שנים אנו נאבקות להכרה בתופעת ההטרדה המינית, למען אמון כלפי המתלוננות וסנקציות אמיתיות כלפי הפוגעים. רק לאחרונה התחלנו לסדוק את הטאבו החמור על חשיפת פגיעה מינית בגברים, ולאט לאט הציבור מתחיל להתרגל לרעיון שגם גברים (ובעיקר בנים) יכולים להיות קרבנות של עבירות מין. אך לצד כל המלחמות הצודקות הללו, בכל מקום שלא נסתכל אנו נתקלים בגילויים של תרבות האונס – סרטים, סדרות, פרסומות ומופעים שמגחיכים אלימות מינית, או הופכים את האלימות המינית לאירוטית וטריוויאלית.

הסכנה בתרבות האונס היא החלחול לתודעה באופן שמקהה את החושים לפגיעה. תרבות האונס היא זו שמאפשרת מצד אחד את ההתבדחות המבזה על אורן חזן (וכמוהו על חברות כנסת ושרות אחרות), ומצד שני גם פגיעה פיזית. זרם המסרים הממתנים, המופעים הבלתי פוסקים של אלימות מינית כדרך לגיטימית לפרסם מוצר, הביטויים של אלימות מינית המבוטלים בסרטים וסדרות כהתנהגות שטותית, כרומנטיקה, כיחסי מין לגיטימיים – כל אלה מטשטשים את היכולת של כולנו, אך ביתר שאת של צעירים ובני נוער, לזהות התנהגות בלתי ראויה, לעצור בזמן, להבין סיטואציה אלימה ככזו ולמנוע ולהימנע מפגיעה.

חבר הכנסת אורן חזן מושך הרבה אש, ועברו מעורר סימני שאלה קשים. אך השימוש באלה כדי להצדיק את הביזוי המיני שהוא עובר על רקע אשפוזו, היא האשמת קרבן קלאסית, ואין לה מקום במחוזותינו. עלינו להיאבק יחד, גברים ונשים כדי למגר את תרבות האונס, לצד מאבק עיקש לאכוף את הקוים האדומים, ולהכניס תכנים למניעת אלימות מינית ומגדרית למערכת החינוך כבר מהגן (ועד הפנסיה). כולם נפגעים מזה, וזה אף פעם לא לגיטימי.

הכותבת היא משפטנית ופעילה פמיניסטית