"אשתך יודעת שאתה משוטט בפורומים של נשים?", ״אתה משועמם? לך תצפה באיזה משחק כדורגל״, "אתה הומו?" "מה יש לגברים לחפש בפורומים של תינוקות?". אלה רק מקצת המשפטים שאני שומע מנשים מאז שנכנסתי באופן פעיל (מאוד) לשיח בפייסבוק על גידול תינוקות. "מה אתה עושה פה?" תהו בקבוצות של חינוך לגיל הרך, של ייעוץ שינה, של ליווי התפתחותי לתינוקות, "אתה מגדל את התינוק לבד?", "אתה בכלל גבר?"

• כדי לראות את המשפחה שלך, אתה צריך לפרק אותה
• אבא מעורב לא זקוק לטבלאות אקסל 
• במבה וכלים חד פעמיים הם לא תחליף לוועדת חקירה

וזה לא נגמר ברשת. לא מעט גברים מספרים לי על משפטים שנאמרים על ידי בנות הזוג שלהם כשזה מגיע לטיפול בתינוק שלהם:"אני מבינה יותר טוב ממך", "אני מכירה אותו יותר טוב ממך", "אתה לא תחליט מה כדאי לעשות", "תפסיק לייעץ לי", "מה אתה כבר מבין?", "מה עשית לו שהוא בוכה ככה?". חלקם סיפרו שלפעמים בת זוגם לוקחת את התינוק מידיהם אם הוא בוכה.
אנחנו חיים בחברה שוביניסטית, זה ברור לי. אך השוביניזם לא פוגע רק בנשים – אני חווה אותו לפחות פעם בשבוע מאז שניצן, בני, היום בן שמונה חודשים, נולד. הפתרון הקל הוא להרים ידיים, להפוך לעציץ, ולעזור כשבת הזוג מבקשת, ואם היא לא מבקשת – אז לעשות כלום. כי הרי אנחנו לא מבינים בשום דבר.

ממתי גידול ילדים הפך להיות נחלת האישה בלבד? למה שנשים יעשו את זה לבד? איפה פספסנו וגרמנו לזה לקרות? מצאו לי את נקודת הזמן שבה נקבע שתפקיד הגבר הוא רק לעבוד ולקלח את הילדים (במקרה הטוב) ובשאר הזמן לצפות בכדורגל. מצאו לי אותה ואני אעשה הכל כדי לשנות את המהלך שהוביל לזה.

חבר טוב שלא ראיתי זמן רב, אמר לי לאחרונה, ״אתה לא צריך לשבת איתנו, לך תשב עם הבנות ותדבר איתן על הנקה ודברים כאלה״. אני לא מופתע לשמוע אמירות כאלה מגברים, אבל כשנשים אומרות לי את זה? איפה נכשלנו? כמובן שזה נאמר בצחוק, רק שזה לא מצחיק כשאתה שומע את זה בכל מקום, ואני לא מוכן לקבל את זה – לא בעבודה, לא בבית, לא עם החברים ולא ברשת.

חן בראונשטיין עם בנו, ניצן

עוד לפני הלידה, כשקראתי את הספר ״לידה פעילה״ כדי להתכונן לבאות, עיקמו מולי מבטים וטענו שזה ״ספר של נשים״. גם כל מערך התמיכה שלאחר לידה בבתי החולים ומטעם המדינה מכוון לנשים. הרי מניחים שלנו הגברים אין רגשות, אנחנו לא פוחדים, אין לנו מקום בגידול הילד, אז למה לטרוח? יש גברים שכותבים לי ושואלים בהודעות פרטיות שאלות לגבי התינוקות שלהם. למה בפרטי? זו כנראה בושה גדולה להיות גבר ולכתוב בפורום ״של נשים״.

אני לא כותב את כי אני מצפה לטפיחה על השכם – אני כותב כדי לעורר מודעות שגם לנו, הגברים, אכפת. אכפת לי ואני רוצה להיות חלק מהגדילה שלו. אני רוצה שניצן יידע שאבא איתו תמיד, בדיוק כמו אמא. אני רוצה שיראה אותי לוקח חלק פעיל בבית. אני רוצה שיראה שאני שוטף רצפות, עושה כביסות, מכין אוכל, עובד, וקם אליו בלילה. ילדה קטנה שראתה אותי שוטף את הרצפה בבית שאלה מדוע אני עושה את זה, זה התפקיד של אמא – אני רוצה שהוא ילמד שגם גברים יכולים לקחת חלק פעיל בהכל.

ואני מאמין שרובנו באמת רוצים וצריכים לקחת חלק פעיל בבית, אך נתקלים במחסומים חברתיים מכל עבר, מצד גברים ונשים כאחד. מצד אחד, אני שומע לא מעט תלונות מצד נשים, שבני זוגן לא מספיק מעורבים בבית. מצד שני, אני רואה הרבה נשים שכותבות שברור להן שהן המחליטות איך יתנהלו הדברים. איך זה מסתדר ביחד? אני פונה אליכן, נשים, לעצור ולחשוב אם אמרתן או עשיתן משהו שמדיר את בן זוגכן מהחלטות בגידול ילדכם. אני מזמין אתכן לשאול לדעתו של בן זוגכן בפעם הבאה שהתינוק מתוסכל, ולבדוק איתו מה הוא  חושב שצריך לעשות.

איזה מזל שלא הקשבתי לאף אחד ולא נתתי לדברים האלו להשפיע עלי ואני גאה במי שאני היום, בידע שצברתי ולאבא שהפכתי. אם בן הזוג לא מביע התעניינות, צרפו אותו לקבוצות הורים בפייסבוק שמתאימות לדרך שלכם כמשפחה. דברו איתו בערבים כשהתינוק כבר הלך לישון, ושתפו אותו ברגשות ובתחושות שלכן. מי יודע, אולי זה ישפיע, תמיד כדאי לנסות.

אין שום עבודה בעולם קשה יותר מלגדל תינוק, אבל ״אינטואיציה״ היא לא משהו שרק נשים מרגישות  – גם אנחנו, אם תתנו לנו את ההזדמנות, נפתח אותה כלפי התינוק. תנו לנו את ההזדמנות, מקסימום נצליח.

—

חן בראונשטיין הוא אב לניצן, בן שמונה חודשים, ומבין מקימי קבוצת הפייסבוק ״תינוקות מלמדים הורים״, המיועדת לגברים ונשים כאחד