זו כבר מערכת הבחירות הרביעית שאני פעיל בה, מתנדב בפיתוח כלים להצבעה מושכלת. זה התחיל מאחרי עופרת יצוקה, בפברואר 2009, כשפיתחתי את אתר צפים, שכבר אינו פעיל, שאפשר לקולות הצפים להעלות שאלות ולמועמדים לענות. 13 מחברי נרשמו לאתר וביחד העלינו כ-10 שאלות. רק מתמודדת אחת, ד"ר שרית עוקד מהמפלגה הירוקה-מימ"ד, ענתה לשאלות. הצבעתי למפלגתה, כך שלפחות בשבילי, האתר עבד.
בבחירות לכנסת ה-19 כבר לקחתי חלק פעיל בפרויקט כנסת פתוחה. אחרי זה היו הבחירות המקומיות ובהן הובלתי את "השו"ת המקומי", פרויקט שאפשר לתושבים להעלות שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות המקומית. הפעם החלטתי שזה חייב להיות אחרת.
***
מפרויקט כנסת פתוחה למדתי שלהצבעות הנבחרים אין משמעות. הגעתי למסקנה זו בראשית 2011 כשערכנו האקתון (מרתון מפתחים) והזמנו בסופו את חברי הכנסת מיכאל איתן ושלי יחימוביץ' כדי להציג להם את הפיתוחים מהאירוע. הפרויקט שלי היה "מכ"מ ח"כים" – המשחק הוצג במסך מפוצל, שבצד אחד שלו מכ"מ ובשני הצבעות נבחרות מהכנסת. השחקן מסמן אם הוא תומך או מתנגד והח"כים מתקרבים ומתרחקים לפי מידת תמיכתם.
איתן ויחימוביץ' אמרו שחבל שלא דיברנו איתם קודם, שהמשחק מאוד יפה אבל יש לנו טעות בסיסית. אני לא אשכח את דבריה של יחימוביץ': "הצבעות הח"כים אינן מבטאות את העמדות שלהם". איתן אף סיפר לנו שפעם העביר חוק בקריאה שלישית, בלי מתנגדים ועם 37 תומכים כשהוא היחיד שיודע על מה החוק.
את מכ"מ הח"כים כבר לא השלמנו, אבל לא היינו מוכנים ללמוד. התעקשנו, ובעיקר אני, שהמערכת בבסיסה טובה ואם רק נפתח כלים כמו מדדים של הצבעות המערכת תשתנה. חארטה.
היום, סתיו שפיר אומרת לנו שהיא מגיעה להצבעות לא חשובות כדי שלא תשתרך מאחור במדד החברתי, המבוסס על נתוני כנסת פתוחה. ההחלטות לא מתקבלות בכנסת. הדברים נקבעים בקואליציה וועדת השרים לענייני חקיקה לעולם אינה נותנת לח"כים של הקואליציה חופש הצבעה.
היום השתכנעתי. אין טעם לעקוב אחר הצבעות הח"כים. ההצבעות לא חשובות וכל עוד זה כך, אין שום טעם לקיומה של הכנסת. בכנסת לא באמת נקבעים דברים. הנבחרים לכנסת לא מצביעים אפילו על אחוז החסימה ומשמשים רק חותמת גומי להחלטות שהתקבלו בזמן המו"מ הקואליציוני. במקום להיות הנציגים שלנו, נבחרינו משמשים כלא יותר מזרוע תקשורת של השלטון שכל תפקידה הוא ליצור מצג שווא של דמוקרטיה. רק תראו את כל אנשי התקשורת שהצטרפו לפוליטיקה בשנים האחרונות.
קיימת בעיה אמיתית עם השיטה וכללי המשחק הפוליטיים ואף אחת מהמפלגות ואף אחד מהמנהיגים לא באמת קורא תיגר על הסדר הקיים ומציע דרך חדשה. הם כולם משחקים באותו מגרש, עם אותם כלים ועם אותם יועצי תקשורת.
***
הבחירות עולות לנו המון כסף. לפי דו"ח מבקר המדינה, הבחירות הקודמות עלו 241,801,302 שקל. מתוכם 195,079,702 שקל מכספי המסים שלנו והשאר מתרומות. על מה הלך הכסף? קודם כל חובות. פרט לעבודה, מרצ, קדימה ז"ל, יש עתיד וחד"ש, כל המפלגות גמרו את הבחירות הקודמות במינוס. הליכוד הובילו עם גרעון של 21,147,961 שקל ואחריהם ש"ס (גרעון של 12,271,028 שקל) והתנועה (גרעון של 7,034,727 שקל).
אחרי שסגרו את החובות הוציאו המפלגות את התקציב על קמפיין שלילי שבא להגביר את השנאה והפחד ולקטב את העם, שכרו אנשים כמו ראובן אדלר, מוטי מורל וספאמרים מוכרים פחות שיזהמו את הדיון הציבורי.
"רק לא ביבי!"
"זה או אנחנו או הם!"
"מזרחי מצביע מזרחי!"
אלו הסיסמאות שעליהן שפכנו יותר מ-250 מיליון שקל בבחירות האלה. אני לא מוכן להצביע עבור מי שמבזבז את כספי המסים שלי על סיסמאות שליליות. אני רוצה להצביע בעד דרך ומנהיג שמבין שהמערכת מושחתת ומשחיתה ומשקיע את מימון הבחירות בהובלת דיון ציבורי איכותי ולא מספר לי למה האחר לא לגיטימי.
אני מתעקש לממש את זכותי הדמוקרטית ואני מתעקש שחייבים לשנות את המערכת הפוליטית. אני מסרב להצביע הצבעה טקטית. עם כל האהבה, אני מסרב לחשוב כמו דרוקר ומתעקש להניח את החישובים והשליליות בצד ולהצביע רק עבור רשימה שתביא לשינוי עמוק ואמיתי. לצערי אין כזאת. ובכל זאת, אני מאמין ברעיון הבחירות ולכן אני בוחר בפתק הלבן. זאת האופציה היחידה שמאפשרת לי להביע את שאט נפשי. אל תוותרו, הצביעו בפתק לבן וביחד נראה להם שלא כולנו פראיירים.
בני דאון הוא תוכניתן, פעיל חברתי, מזכ"ל החזית העממית לשחרור מידע ומייסד כנסת פתוחה והסדנא לידע ציבורי
