למילים יש כוח רב. בכוחן לשנות היסטוריה, לברוא עולמות וגם להרוס אותם. הן מעצבות תודעה, מחשבות, רגשות והתנהגויות.
שמי אלינה ואני מנהלת בכירה בפירמת רואי חשבון. אני אוהבת לכתוב בחרוזים, לצלם שקיעות ולהצחיק אנשים. אני גם אישה עם נכות שחיה עם שיתוק מוחין מלידה.
אז מה חשבתם על המשפט האחרון? אין לי יכולת לדעת, או להיכנס לראש שלכם. מה שאני כן יודעת, זה שמה שחשבתם מושפע מהרבה ממשקים ורבדים, מודעים או לא מודעים. חלק לא קטן מאלה נובע מהמסרים שמשתקפים בכלי התקשורת סביבנו.
על ייצוג או על היעדר ייצוג של אנשים נכים בתקשורת הישראלית נכתבו לא מעט מילים. אני רוצה להתייחס דווקא לאופן העקיף שבו מיוצגים נכים – גם כשנושא הכתבה או הדיון אינו נוגע להם כלל.
הנה כמה דוגמאות:
"אני מסתכל היום על משרד הפנים, וזה עולם הולך ונעלם. כואב לי הלב, זה נהיה משרד המאבד את כל נכסיו, נכה ופתטי, כל כך קטן וחלש…" (מתוך "העברת מינהל התכנון תציל את עם ישראל? פופוליזם מוחלט", אורי חודי, גלובס 9.7.15)
"משרד התקשורת כופה על בזק לאפשר למתחרותיה להשתמש בה אך בזק טוענת שהיא אינה מסוגלת לספקה בהתאם לאופן שדורש המשרד, שטוען שבלי הטלפוניה הרפורמה בשוק הקווי נכה" (מתוך "תרחיש האימה של בזק: טלפוניה למתחרים כפתרון פשוט", גד פרץ, גלובס 16.6.15)
"הרפורמה בנמלים עלולה ליצור מונופולים פרטיים על חשבון הנמלים ה'נכים' בבעלות המדינה", (מתוך מאמר של שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, בגלובס 13.7.15)
"שמואל האוזר: הבורסה נכה משום שהבנקים דומיננטיים בה" (מתוך כנס שנערך בבורסה לניירות ערך ב-26.10.15, פורסם ב"כלכליסט")
למען הסר ספק, לא מדובר בתופעה האופיינית ל"גלובס" וגם לא לבורסה לניירות ערך או ל"כלכליסט". אלה פשוט דוגמאות שנחשפתי אליהן בזמן האחרון, ובכולן, המילה "נכה" משמשת לתיאור חפץ או מושג כבעל תכונות שליליות: חלש, מוגבל, חסר יכולות ונרפה.
אני מסרבת להיות מוחלשת
איך נכון וראוי להתייחס למי שסובל מפגיעה פיזית או נפשית? בשיחות, מסמכים רשמיים ושילוט משמשת המילה "נכה" (שההגייה הנכונה שלה היא בקמץ באות נו"ן) לתיאור כללי של אדם עם מוגבלות כלשהי. בחוקי מדינת ישראל שנחקקו החל משנת 1988 נעשה שימוש במושג "אדם עם מוגבלות". לעיתים נתקלים גם בביטוי "אדם עם מגבלה".
האם הביטויים "אדם עם מוגבלות" (שובר שיניים במקצת לטעמי) או "אדם עם מגבלה" הם לגיטימיים? ניתן לטעון כי הם כשלעצמם "מחלישים" את האדם שאליו הם מתייחסים, היות שהם מתארים אותו כ"חסר" וכמוגבל ביכולותיו – ולא באופן ניטראלי כבעל פגיעה פיזית או נפשית.
ישנם אנשים שאינם אוהבים את השימוש במילה "נכה" לתיאור מצבם. אני, כאמור, אישה נכה. או אם תרצו: אישה עם נכות, יש לי תעודה מהביטוח הלאומי שכתוב עליה "תעודת נכה", אני חונה ב"חניה המיועדת לנכה" (כשהיא לא תפוסה ע"י אדם שאינו נכה). אני לא חלשה ומסרבת להיות מוחלשת (כפי שמקובל לכנות היום אוכלוסיות שזקוקות לתמיכה), לא מסכנה ובוודאי שלא חסרת יכולות.
אבל למילים יש כוח. הן משנות מחשבות, הן מגבשות תודעה, פרטית וציבורית, לאט אבל בטוח. לפעמים מדובר בחוסר תשומת לב. לפעמים זו שגיאה שנובעת מקרבה סמנטית בין המילה "נכה" לבין המלים "נחות", "נכא" (מדוכדך, עגום) או "לנכות" (במובן של להחסיר). לפעמים מדובר בסתם עוד דוגמה לאלימות המילולית ולכוחניות המאפיינת את השיח הישראלי. התוצאה היא אחת: מי שמשתמש במילה "נכה" לתיאור חולשה, מגבלה ועליבות מכשיר את הקרקע שעליה צומחים האנשים שחונים בחניית נכים ומסרבים לקבל לעבודה אדם נכה. אלה האנשים שלא יבינו מה חיוני בהנגשה, לא יכבדו ולא יקשיבו באמת לקולו של אדם נכה.
שינוי מילולי מניע את התודעה
תסתכלו על הדרך שעשתה הקהילה הגאה, זו שחבריה כונו בעבר "הומוסקסואלים" והיום הם פשוט גאים, בלב הקונצנזוס. נכון, זוהי תוצאה של הליך חברתי מתמשך ולא רק שם מוצלח, אבל מדובר פה בשינוי מילולי שסייע בהנעת התודעה והפך לחלק מהמאבק.
אז מה בעצם אני מבקשת? אני קוראת לכלי התקשורת לא להשתמש במונח "נכה" – אלא כאשר מדובר בתיאור ניטראלי של אדם המתמודד עם קושי פיזי או נפשי. רצוי גם לגבות זאת בקוד האתי. כדאי גם להשתמש בביטוי "אדם נכה" או "אדם עם נכות" כדי שלא נשכח שקודם כל מדובר בבני אדם.
הייתי רוצה שכל כותב או דובר, בוודאי מי שנושא דבריו בציבור, יתכנת את הקוד האתי הפרטי שלו ולא ישתמש במילה "נכה" מחוץ להקשר שלה. אני משוכנעת שתהיה לכך השפעה על השיח הציבורי ועל התודעה שהוא מעצב.