במשפט הבא אני הולך להסתכן בחוסר פופולריות: קרנות ההשתלמות הן הטבה לעשירים, על חשבון כלל האוכלוסייה, בחסות ההסתדרות.
לא מאמינים? הנה נתון מעניין: רק שליש מהשכירים בישראל נהנים מהפרשות לקרן השתלמות מהמעסיק שלהם. זאת ועוד: אותו שליש לא מתחלק באופן שווה בין כל שכבות האוכלוסייה. למעשה כמעט כל השכירים מהעשירון העשירי נהנים מהפרשה לקרן השתלמות. מבין השכירים בעשירון החמישי – אחד מחמישה. והעניים יותר, מרביתם יכולים רק לחלום על קרן השתלמות. הם מסתפקים במשכורת החודשית ובהפרשה בסיסית לפנסיה, במקרה הטוב.
מקור: דו"ח מינהל הכנסות המדינה לשנים 2011-2012, משרד האוצר
זה לא נגמר כאן. היתרון הגדול של קרן ההשתלמות, בהשוואה לסתם תוספת שכר, הוא הפטור ממס: כסף שהמעסיק מפקיד בעבור העובד בקרן השתלמות פטור ממס הכנסה, מדמי ביטוח לאומי וממס בריאות. כך, ככל ששכרו של העובד גבוה יותר, כך שיעור המס השולי שלו גבוה יותר, וכך שווי ההטבה שהוא מקבל מהמדינה גדול יותר. הנה, לדוגמה, שווי ההטבה שמקבלים שכירים ברמות שכר שונות בעבור 100 שקל שהמעסיק מפקיד בעבורם לקרן השתלמות.
במלים פשוטות, בעבור אותה הפקדה בדיוק, השכיר העשיר מקבל מהמדינה הרבה יותר מאשר השכיר העני.
בעלי השכר הנמוך נפגעים שלוש פעמים: פעם אחת משום שהסיכוי שתהיה להם קרן השתלמות נמוך יותר; פעם שנייה משום שאם כבר יש להם קרן השתלמות, ההפקדה לקרן ההשתלמות תהיה נמוכה יותר (כי היא יחסית לשכר); ופעם שלישית כי ההטבה שהם מקבלים מהמדינה נמוכה יותר באופן יחסי.
משרד האוצר לא אוהב את קרנות ההשתלמות. במסגרת תחזית הטבות המס לשנים 2013-2014, שפרסם מינהל הכנסות המדינה, נכתב כך: "במקור קרנות ההשתלמות נועדו לשבח את ההון האנושי של העובד. אולם היום קרנות ההשתלמות אינן משמשות ליעד שלשמן הן הוקמו. הפקדת המעביד היא תשלום שכר פטור ממס. כיוון שרק חלק מהעובדים במשק נהנים מהפקדות המעביד לקרנות השתלמות, הדבר יוצר אפליה בין עובד ועובד, תוך עיוות מערכת המס. עלות הפטור היא הכבדת נטל המס על כלל האוכלוסייה, כי כמו שאר הטבות המס, אין הטבה יש מאין".
עמדה זו של משרד האוצר אינה חדשה. למעשה משרד האוצר מנסה להילחם בקרנות ההשתלמות כבר כ-20 שנה: אותו דו"ח של מינהל הכנסות המדינה מפרט ניסיונות רבים לבטל את הטבת המס לקרנות השתלמות: פעמיים בשנת 1996; בשנת 1998; בשנת 2000; בשנת 2004 (הומלץ להפחית את תקרת השכר הזכאי להטבה, ולא לבטל את ההטבה כליל); ושוב בשנת 2008. בתקשורת פורסם כי רעיון דומה עלה גם סביב הכנת תקציב המדינה לשנים 2013-2014.
כל הניסיונות הללו כשלו או שלא יצאו אל הפועל. מרביתם – כך על פי פרסום משרד האוצר – לנוכח התנגדות הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הפועלת במקרה זה להגן על השכירים השבעים ביותר במשק. ההסתדרות חורגת כאן מתפקידה המסורתי: היא לא מסתפקת בהגנה על העובדים מפני מעסיקיהם, ומשתמשת בכוח הניכר שצברה במסדרונות הכנסת, ובחסות החוק, כדי להעביר כספי מדינה משכירים עניים לשכירים עשירים.
עמדת ההסתדרות מרגיזה עוד יותר, כאשר נבחנת החלופה לשימוש בכסף. על פי הערכת משרד האוצר שפורסמה בשנת 2015, שווי הטבת המס לקרנות השתלמות הוא כ-4.4 מיליארד שקל בשנה. חיסכון זה היה מאפשר לממשלה, למשל, להפחית את המע"מ בנקודת אחוז נוספת – מ-17 אחוזים ל-16 אחוזים – וכך לחלק את הסכום הזה בין כל תושבי ישראל, עשירים ועניים, שכירים, עצמאים, פנסיונרים ומובטלים. הפחתת המע"מ יכולה להרחיב את פעילותם של עסקים, לתמוך בצמיחת המשק ולהגדיל את התעסוקה.
בשנים האחרונות ההסתדרות מיצבה את עצמה כאבירת הקביעות, השכר הגבוה והתנאים המפליגים לקבוצה קטנה ומיוחסת של עובדים, וזאת – על חשבון כל היתר. בכוחה של ההסתדרות לשנות כיוון: לפעול עם הממשלה ליצירת שוק עבודה גמיש לצד ביטחון סוציאלי, להחליף את ההגנה מפיטורים בהגנה מעוני, להרחיב את מגוון ההזדמנויות העומדות בפני שכירים מכל שכבות האוכלוסייה, ליצור מסלולים להסבת מקצוע ולהשמת עובדים מבוגרים ולהביא לחלוקה צודקת יותר של הכנסות המדינה ממסים.
