"זוכרים את 8,000 הטון של תפוחי האדמה שאילצו את החקלאים להשמיד כדי 'לאזן את השוק', בזמן שכולנו משלמים מחירים מופקעים בסופר? הפעם לא נותנים לזה לקרות – וכמה חקלאים אמיצים מיוזמת מחאת הפלפלים – התאגדות החקלאים הולכים פשוט לחלק את התוצרת לאזרחים",ככה הם כותבים בדף שלהם ומוסיפים כי "בערב נר ראשון של חנוכה, ביום שלישי ה-16.12, חקלאי ישראל יגיעו עם טונות של סחורה חקלאית טרייה ומעולה לדרום תל אביב. מרכז החלוקה יהיה בבית "אחותי" ברחוב מטלון 70 בשעה 16:30 . תושבי המרכז – באנו לחלק תוצרת שרשתות השיווק הגדולות מוכנות לקחת מאתנו רק במחירי הפסד ועדיין לגבות מחירים גבוהים במאות אחוזים. למה? כי הם רוצים לשמור על רווחים שמנים לעצמם. אנחנו לא יכולים למכור להם ולהפסיד כסף וגם לא נזרוק את התוצרת הנפלאה שלנו – בואו בהמוניכם וקבלו את הסחורה – חינם!!! כי ביחד נשנה את השיטה, נשנה את החקיקה, נוזיל את המחירים בעשרות אחוזים ונצמצם את פערי התווך החזיריים למשהו שההיגיון סובל. שתפו – כדי שכולם ידעו ויצטרפו למאבק הצודק וביחד נוכל להוזיל את סל הצריכה".
החקלאים האמיצים מוסיפים עוד בטקסט הזה, שעלה בעמוד הפייסבוק של התנועה לאיכות השלטון וזכה ליותר מ- 11 אלף שיתופים כי "המצב האבסורדי שבו עסקנים שולטים בענף החקלאי – חייב להיפסק. השיטה המעוותת שאין לה אח ורע בעולם של מניפולציות של רשתות שיווק ושל גופים ארכאיים ומיותרים, כמו מועצות הייצור שמטילות את מוראן על החקלאים ומביאות לעושק של הצרכנים – עולים לנו יותר מדי. בעקבות דיון שנערך לאחרונה בכנסת על מועצת הצמחים פנינו ודרשנו שיכניסו לדיון גם גורמים מקצועיים ולא רק גורמים אינטרסנטיים. דרשנו גם משרי החקלאות והאוצר שסוף סוף – אחרי 30 שנה! – ייערך מפקד חקלאי בארץ, כדי שיהיה אפשר לקבל תמונה אמיתית על המחירים ופערי התיווך, וסוף סוף להתחיל לטפל בעניין ברצינות". את הטקסט שלהם מסיימים מפיציו בסיסמה הקליטה: "נאבקים ביוקר המחיה – מוציאים את העסקנות מהחקלאות!"
*
כמה חבל רק שהמנשר הזה מערבב ביחד חצאי אמיתות, הרבה בורות, וגם כמה שקרים גסים בקשר לעולם החקלאות הישראלי. נתחיל מהפסקה הראשונה: אף אחד מעולם לא אילץ את החקלאים להשמיד 8,000 טונות של תפוחי אדמה. תפוח אדמה (כמו פלפל, שעליו אדבר בהמשך) הוא ברובו גידול המיועד לייצוא לאירופה בחודשי החורף. ואחרי שנתיים מצוינות מגדלי תפוחי האדמה הגדילו מאוד את שטחי הגידול בארץ. צירוף נסיבות של מזג אוויר נוח באירופה, סגירת גבולות בין אירופה לרוסיה, התרסקות הרובל, חרם על תוצרת ישראלית (תתפלאו אבל יש דבר כזה), וגידול ניכר בתוצרת בישראל גרמו להתרסקות מוחלטת של המחירים, והפניית עודפי התוצרת לשוק המקומי. מאחר שתפוח אדמה אפשר לשמור בקירור הרבה זמן, אפשר גם להעריך את מצב השוק קדימה (ומצד שני גם אחסון עולה כסף).
במצב שנוצר ישב שולחן מגדלי תפוחי האדמה (גוף סטטוטורי שיושבים בו נציגי המגדלים) והחליט בעצמו על השמדה של תוצרת כדי למנוע התרסקות מוחלטת של השוק. גם ככה רוב-רובם של מגדלי תפוחי האדמה סיימו את העונה הקודמת בהפסד. עם זאת לא מדובר על חקלאים קטנים ומסכנים, ברובם אלה מגדלי ענק או שותפויות של קיבוצים שמגדלות עשרות-אלפי דונמים.
ועכשיו לרשתות. כן, אלה גופים קפיטליסטיים וחזיריים שרוצים רק להרוויח כסף, וכמה שיותר. אחרי שאמרנו והסכמנו על זה נמשיך הלאה. הרעה החולה של החקלאות בישראל, בעיקר של החקלאות המשפחתית, היא חוסר אמון מוחלט בין כל השחקנים במגרש – בין החקלאים לבין עצמם, ובין החקלאים לרשתות השיווק. האינטרס של רשת זה מחיר והספקה קבועים ואחידים לאורך כל השנה (עונה), ואת זה יכולים לספק או חקלאים מאוד-מאוד גדולים שבלעו הרבה מאוד חקלאים קטנים, או התאגדויות/ שותפויות/ קואופרטיבים של חקלאים קטנים ובינוניים. אבל זה משהו שכמעט ואינו קיים במשק המושבי בישראל. בעצם אין שותפויות, אין קואופרטיבים, וכתוצאה מכך, גם כמעט אין מיתוג, ושכאין מיתוג והכל אותו דבר, אז גם אין משמעות לאיכות אלא רק לכמות ולמחיר, אז אין פלא שהרשתות לוחצות אותו מטה ומטה.
המזל הוא שיש קצת דוגמאות הפוכות, שהידועה מכולן היא "ענבי טלי" של מושב לכיש, שם כל המושב משווק ביחד ומקפיד על איכות, גם מקבל פרמיה על המחיר וגם קובע בשיתוף עם הרשתות את המחיר על המדף.
*
אבל נחזור לפלפלים בערבה, פלפל בערבה היה בשנים האחרונות גידול הייצוא המוביל של ישראל, ורבים מהמגדלים שלו התעשרו מאוד במשך השנים. שילוב של כמה גורמים הוריד מאוד את הרווחיות בשנים האחרונות. כאשר אני רוצה להתעכב רק על גורם אחד כי הוא לחלוטין בשליטת המגדלים, וזה ריבוי חברות הייצוא, פעם היתה בישראל חברה אחת לייצוא חקלאי שקראו לה אגרקסקו, היה לה מבנה שליטה מאוד מורכב, אבל בגדול היא היתה בשליטה הונית של הממשלה, ותפעולית של המגדלים, ובסוף של המנגנון של עצמה. כאשר כל הייצוא החקלאי הגיע לאירופה ביד אחת היה הרבה יותר קל לשמור על רמת מחירים גבוהה, וגם לסבסד מדי פעם הפסדים מזדמנים בחלק מהגידולים.
הבעיה היא שאגרקסקו התנפחה לבלי הכר, ואז התחילו לקום לה מתחרים, שאמנם לא מכרו במחירים יותר גבוהים אבל בגלל שהיו הרבה יותר רזים הצליחו להביא יותר כסף לחקלאי. אולם בשלב מסוים התחרות הזו השתחררה מכל רסן, ואגרקסקו קרסה (סיפור בפני עצמו). היום, לדוגמה, יש יותר מ-100 (!) חברות שמייצאות פלפל מישראל, דבר שגורם באופן אוטומטי לירידה במחירים שאותם מקבלים החקלאים. בתחשיבי משרד החקלאות מדובר על הפסד של כמעט שקל לקילו, מה שאומר הפסד ממוצע של 300-200 אלף שקל בשנה לחקלאי בערבה. נשאלת השאלה למה לא מתארגנים כל החקלאים שם יחד לארוז ולשווק במשותף?
עד שזה יקרה, וכתוצאה מההתרסקות הנוכחית, אחדים מהחקלאים מנסים להפנות חלק גדול יותר מהתוצרת לשוק המקומי שגם ככה כבר רווי, וקיימים בו כמה שחקנים גדולים שכן מצליחים לחתום על חוזים ארוכי טווח עם הרשתות, וכן, כשאתה מגיע אחרון אז לא רוצים לשלם לך כסף.
*
ועתה לפסקה האחרונה, המעצבנת מכל, במנשר שפרסמו החקלאים. זו שעוסקת בעסקנים ובמועצות הייצור. כאן מדובר על אנשים שרוצים ללכת בלי ולהרגיש עם. מועצות הייצור הן גוף סטטוטורי שבו יש רוב מוחלט לנציגי המגדלים שנבחרים בבחירות, לפי מפתח של הקף שטחי הגידול בכל גידול בנפרד. אחת מהסמכויות שלהן היא להחליט על גובה ההיטל שמושת על המגדלים בכל גידול בנפרד, כאשר התקציב שלהם הולך ברובו למחקר, והשאר לפעילות לובי (מים, עובדים וכו') ולפעולות משותפות לענף: הסכמי ביטוח, הדברה, ובמקרים מאוד קיצוניים גם ויסות תוצרת (מכסות, ותכנון כבר אין מזמן בענפי הצומח – על פי חוק) מי שלא רוצה לשלם את זה בעצם אומר, שאחרים ישלמו ואני אהנה מהתוצרים של הכסף שלהם.
אז כן, קשר ישיר בין חקלאים לצרכנים זה נפלא, הרשתות לוקחות פערי תיווך מטורפים, המדינה תומכת בחקלאות הרבה פחות מהממוצע במדינות ה-OECD(למרות שחקלאות היא הענף היחיד במשק שהתפוקה שלו בישראל גבוהה משמעותית מהתפוקה ב-OECD), אבל זה לא מסיר אחריות מהחקלאים: עליהם להתארגן ביחד ולעמוד על שלהם, לא בעזרת בכיינות על ממסד דמיוני שדופק אותם, אלא באמצעות בנייה של שותפיות וקואופרטיבים שימנפו את הגודל שלהם לכוח מול רשתות השיווק, מזה בסוף כולם ירוויחו – גם הצרכנים.
בר חפץ הוא חקלאי שמגדל אבוקדו מקיבוץ נירים שבעוטף עזה
