לפני כשנה פורסם דו"ח העוני שמנה 2.5 מיליון עניים. בתגובה אמר השר גלעד ארדן: "יורים עלינו והתקשורת מתעסקת באנשים שמחטטים בזבל". במלים אחרות, אפשר להזניח כל מאבק חברתי חשוב, כמו המאבק בעוני, ולהתרכז במלחמה.
היום המשפט של ארדן מתבטא גם במעשים. אזרחי ישראל חיים תחת פחד קיומי עקב גל פיגועים שאין מבוגר אחראי שיודע לעצור, וממשלת הימין עושה תעלולים כדי להעביר את מתווה הגז. המתווה לא הוגן, לא עונה לרצון הציבור או צרכי המציאות, אך מיטיב עם בעלי ההון.
הקומבינה החדשה של מתווה הגז: לנטרל את דרעי/ יוסי דורפמן
הניסיון לשדוד מהאזרחים את הגז נתקל במחאה מצפון עד דרום. מטה המאבק בהנהגת אור-לי ברלב ויוסי דורפמן, נעמד איתנים מול בעלי ההון והפך עולמות כדי לעורר את תודעת הציבור לשמור על משאב הטבע היקר בארצנו.
במסע הבחירות משה כחלון היה הראשון להבטיח שיפרק את מונופול הגז. כעת, לאחר שמונה לשר האוצר, הוא התגלה כאכזבה לבוחריו. הוא נכשל במבחן המציאות הראשון כשהתנער מאחריות על מתווה הגז, עקב ניגוד אינטרסים עם חברו הטייקון קובי מיימון. לאחרים הוכיח שלמרות מהפכת הסלולר, הוא ממשיך להיות שר אנטי חברתי כפי שהמחישו הצבעותיו בכנסת ה-19.
למה כבר אפשר לצפות משר שהצביע נגד פטור ממע"מ לזוגות צעירים ברכישת דירה ראשונה; נגד העלאת קצבאות זקנה; נגד זיכוי וניכוי מס הכנסה על הוצאות טיפול בילדים; נגד הלוואות מסובסדות לחיילים משוחררים; נגד הקמת מעונות יום במקומות עבודה;נגד איסור חברות בדירקטוריון של בנק ושל חברה חיצונית נוספת כדי למנוע ניגוד אינטרסים; ונגד פטור ממע"מ על מים וביוב.
לא מעט אנשים קרסו תחת הלחץ שהופעל עליהם לאשר את מתווה הגז. הממונה על ההגבלים, דייוויד גילה, התפטר כי התנגד אליו נחרצות. אחריו פוטרה אורית פרקש-הכהן, יו"ר רשות החשמל ורגולטורית שהתנגדה אף היא למתווה.
בדרך לא דמוקרטית הצליח ראש הממשלה להזיז מדרכו את כל ה"מזיקים" (אנשים ישרים) שסירבו להסכם שיטיב עם הטייקונים ולא עם הציבור. בחודשים האחרונים הצליח שר הכלכלה, אריה דרעי, לעצור את המתווה תחת השפעתם של אלפי מפגינים.
בימים שישראל עוד כואבת את גל הטרור, ומנסה להבין איך ומתי הוא ייגמר, מישהו בחדרי חדרים מפעיל לחץ אדיר על דרעי. הזמן שבו עסוקים בהישרדות הוא הזמן הטוב ביותר, או השפל ביותר, לביצוע השוד המאורגן של הגז הטבעי.
דרעי התראיין אתמול ואמר שאינו מבין בנושא הגז. מטה המאבק בהפרטת הגז מציע חוגי בית אצל חברי כנסת, כדי להסביר את השלכות אישור המתווה. אחריותו המלאה של דרעי כשר כלכלה ללמוד את הנושא.
האבסורד הוא שדרעי עצמו אינו מוכן לחתום על מתווה הגז, כי הוא עצמו מגדיר אותו כלא טוב, "הרע במיעוטו" בלשונו. לכן החליט להעביר סמכויות לביבי, אך בלי לוותר על הכיסא שלו בממשלה. דרעי נהפך לעוד שר בלי תיק.
דרעי מתגלה כאכזבה גדולה לציבור הבוחרים שלו, ובכלל. בפירוק מונופול הגז הטבעי נמצא הכסף הגדול לסגירת לא מעט פערים חברתיים, לירידה משמעותית ביוקר המחיה עקב הוזלה משמעותית בחשבונות החשמל והוזלה משמעותית בהליכי ייצור של המפעלים, להרחבת סלי הבריאות והכנסת תרופות מצילות חיים לסל, להוספת מיטות בבתי חולים. זה הזמן לשאול היכן נעלמת קדושת החיים שאנו מרגישים במלחמת דמים בזמן שאנשים שחולים במחלות קשות אינם יכולים לרכוש תרופות?
עצירת מונופול הגז תאפשר לישראל להיות מעצמה אנרגטית שלא תלויה במדינות חוץ לייצור אנרגיה. פירוק המונופול יתרום לביטחון המדינה שאנו כל כך חוששים לו כרגע.
דרעי כבר הכתים את שמה של מפלגת ש"ס כשהורשע בשחיתות. עכשיו הוא פוגע במורשת ש"ס כשהוא מפנה את גבו למוחלשים ומגיש את הגז הטבעי לטייקונים על מגש של כסף. זו בדיוק המשמעות של העברת סמכויותיו לנתניהו. דמוקרטיה שבה ברגע האמת רוב הסמכויות נמצאות בידי שליט אחד הכפוף להון, אינה דמוקרטיה.
כל אותם השקופים שעל גבם בנה דרעי את קמפיין הבחירות שלו, נמצאים בהישרדות יום-יומית כל השנה, מפחדים יותר מהוצאה לפועל מאשר מהמצב הביטחוני. ברגע המכריע דרעי מפקיר אותם. גרוע מכך, הוא מתנער מאחריותו הפוליטית והמיניסטריאלית על חשבונם ובחסות הטרור.
כשהמצב הביטחוני משרת היטב את הקפיטליזם המופרז, ואב השקופים כפוף בעצמו להון, למי יש אינטרס לעשות שלום? נראה שימשיכו לירות עלינו ונצטרך להמשיך להתעסק עם אנשים שמחטטים בזבל כדי לחיות. מתברר כי המלים "ימין" ו"חברתי" אינן יכולות להימצא יחד באותו משפט.
דרעי, יש לך עוד זמן להתחרט.
