התנהלותה של משטרת ישראל במחאה בבלפור ביום שבת האחרון לא פסחה על העיתונאית העצמאית שמסקרת את אירועי המחאה, אור-לי ברלב. במהלך השידור החי של ברלב בדף הפייסבוק שלה היא נשמעה אומרת לשוטר: "למה אתה נוגע לי…", שלאחר מכן התבררה כדחיפת ידיו של השוטר אל עבר החזה שלה.
"מי שצפה אמש בשידור הלייב שלי ודאי שמע את הרגע שבו אני אומרת לשוטר "אתה נגעת לי כרגע בגוף שלי". זה היה שנייה לאחר שהשוטר דחף את ידיו אל החזה שלי. בשידור החי העדתי שנייה לאחר מכן, שהשוטר "חפן את שדיי", כתבה ברלב בפוסט על האירוע.
"באופן אישי, אני בסדר גמור. אבל יש נשים רבות שירגישו אחרת באירוע דומה ולכן מאוד חשוב לדבר על זה. זו שיטת דיכוי מחאה נפוצה ופושעת. באמצעים של השפלה ותקיפה מינית מנסים להוציא את החשק למפגינות ומפגינים להמשיך לצאת לרחוב. אסור לעבור על זה לסדר היום. ובכל מקרה, זו תקיפה אסורה לכל דבר, גם אם לא הייתי עיתונאית. ויש לפחות עוד שתי עדויות של נשים מאתמול שמספרות על ידיים שנדחפו לחזן. לבי איתן".
העברנו למשטרה את הסרטון והפוסט שפרסמה ברלב, וביקשנו את התייחסותם לדברים. המשטרה מסרה בתגובה: "כוחות המשטרה פעלו לבלום את התהלוכה שהתקיימה בניגוד לחוק ולמנוע חסימת ציר תנועה ראשי בירושלים, במהלכה המפגינים לא נשמעו להוראות המשטרה, ועל כן נבלמו תוך שימוש בכוח סביר.
"כך נעשה גם כלפי אותה אישה שניסתה אף היא לעבור את כוחות המשטרה בניגוד להוראות, תוך שפעם נוספת היא עושה ניצול ציני ופסול במקצוע עיתונאי להצדקת התנהלותה הפסולה וגם שהתבקשה להציג תעודת עיתונאי היא לא הציגה תעודה שכזו". העברנו גם את הסרטונים למח"ש, אך מטעמם לא נמסרה תגובה.
בתגובה לדברים, מסרה ברלב "שהעובדות ברורות ומופיעות היטב בסרטון המצורף: 1. שוטר דחף אותי תוך דחיפת ידיו אל החזה שלי. כשהוא עשה זאת אמרתי לו: "אל תיגע לי בציצי, אני עיתונאית, ונגעת לי כרגע בגוף". 2. השוטר ושוטר נוסף שלידו מנעו ממני לעבור גם אחרי שהזדהיתי כעיתונאית ורבים מסביב צעקו: "היא עיתונאית". 3. נצ"מ שימי מרציאנו הגיע, זיהה אותי תוך שנייה ואמר: "בסדר תעברי". 4. הכביש שבו המשטרה חסמה את הצעדה באלימות תוך שימוש בפרשים ומעצרים אלימים, היה כביש ישיר במרחק של כ- 200 מטר בלבד מכיכר פריז, והוא היה חסום ממילא. לא הייתה עילה מוצדקת לחסימת המשטרה. תגובת המשטרה אינה מתייחסת כלל לתקיפה המינית שעברתי כשהשוטר שלח את ידיו אל חזי. התעלמות זו של המשטרה בתגובתה, היא עדות לכך שהמשטרה אינה מעוניינת בבירור העניין אלא בטיוח או כסת"ח למקרה שתיפתח תלונה במח"ש".
למי מגיע תעודת עיתונאי?
תגובתה של המשטרה נוגעת בנקודה מעוררת מחלוקת ובקמפיין המתנהל לטובת ברלב על ידי תומכיה, הדורשים להנפיק לה תעודת עיתונאית, שתקל עליה לסקר את ההפגנות ללא חשש. ברלב, שהיתה עיתונאית ברשת ב' בעברה ואף כתבה למקום הכי חם, מסקרת את ההפגנות בבלפור מדי שבוע, ודיווחיה המשודרים בשידור חיי בפייסבוק מגיעים למאות אלפי צופים מדי שבוע.
לגבי הערת המשטרה על תעודות העיתונאי, אומרת ברלב: "המדינה, המשטרה וגם לשכת העיתונות הממשלתית אינן קובעות מי עיתונאי ומי לא בישראל. זה אינו בסמכותן. העובדה שאני עיתונאית ידועה בציבור הרחב מזה זמן רב, וזוכה להכרה בעיתונות בארץ ובעולם. יתרה מזאת, אני מסקרת באופן רציף ושוטף את מחאת בלפור מזה תשעה שבועות, העברתי למשטרה אינספור פעמים את דבר היותי עיתונאית, ואין צורך בתעודה של לע"מ כדי להכיר בי כעיתונאית. ועובדה שחלק מהקצונה הבכירה מכירה בי בשטח כעיתונאית, כנ"ל חלק מהשוטרים".
מנגד טוענים מבקריה, כמו שצף השבוע בראיון ברדיו בעימות מול ינון מגל, שהיא משרתת ומקדמת את האג'נדה של המחאה, ולפיכך אינה ראויה להיקרא עיתונאית. בדיקת המקום העלתה כי אנשי תקשורת כמו שמעון ריקלין, שהופיעו בסרטון תעמולה של ראש הממשלה בבחירות האחרונות, כן מחזיק בתעודת עיתונאי מלשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ).
מלשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), המנפיקה את תעודות העיתונות, מסרו: "הנחינו את ברלב מה היא צריכה לעשות כדי לעמוד בכללים ולקבל תעודה מטעם לע"מ. עד אז ,אנחנו מסייעים לה כמיטב יכולתנו מול המשטרה בירושלים במילוי עבודתה המקצועית. אנחנו לא בודקים דעות או את תוכן הכתיבה/ ההגשה/ הכתבה העיתונאית".
ברלב סיפרה למקום כי לשכת העיתונות הממשלתית עומדת איתה בקשר בשבועות האחרונים ובודקת לעומק את עבודתה. "נאמר לי מלשכת העיתונות שאין חולק על כך שאני עושה עבודה עיתונאית. נמסר לי גם שייעשה מאמץ לסייע לי מול משטרת ירושלים בעבודתי בסיקור ההפגנות, ושמודל העבודה העצמאית שלי המבוסס על הרשתות החברתיות מאתגר את הלשכה ושאני מקדימה את זמני. נמסרו לי דרכי פעולה שונות לקבלת התעודה, בהן הגשת ערער שיכול לפתור את העניין לחלוטין, ואני פועלת במישור זה". עוד הוסיפה ברלב כי באחרונה התקבלה לארגון העיתונאים ותעודת העיתונאי מטעם הארגון נמצאת בדרך אליה.
פנינו גם לנשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, לגבי הסוגיה של הענקת תעודות עיתונות לעיתונאים עצמאיים. לטענתה, יש לנקוט בהגדרה מרחיבה לגבי מיהו עיתונאי – כל עוד הוא עסוק בהבאת ידיעות וחדשות, ועומד בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות הקבוע בחוק, שקובע סטנדרטים של הגינות, אובייקטיביות, בקשת תגובה ועוד. עוד ציינה דורנר כי התעודה שמנפיקה לע"מ אינה עדות לכך שהמחזיק בה אכן עיתונאי, ויש בעייתיות בתנאים להנפקתה. "הצענו בעבר שהנפקת התעודה תעבור למועצת העיתונות, אך זה לא קרה", הוסיפה.
לשכת העיתונות הממשלתית הקימה לפני כשנתיים ועדה מייעצת שנועדה לבחון את הכללים לקבלת תעודות עיתונאי. בדו"ח שהוציאה הוועדה נכתב כי "תעודת לע"מ אינה תעודת עיתונאי, אלא היא תעודה שנועדה להקל על עיתונאים לבצע את מלאכתם, בגישה למקומות סיקור ולמידע ציבורי. יש לעמוד על המשמר כדי שהתעודה לא תהפוך לרישוי עקיף של המקצוע. הסדרת המקצוע היא עניין לעוסקים בו, ולא למדינה".
