רק בישראל: הסתלבטות על עובדים בשכר נמוך כפרסומת מגניבה

ל-AM:PM (אמפמ בשפת העם) רשת המרכולים התל אביבית, יש קמפיינים מבריקים, יצירתיים ומושכי עין לרוב. כך היה בעבר עם קמפיין השליחים, שהותאמו להם מדים חדשים. כך היה בחנוכה עם קמפיין הסופגניות, שהיה פרודיה על הסופגניות היקרות והמושקעות של רולדין. וכך גם הפעם, עם קמפיין חדש שעושה פרודיה על פרסומות גיוס עובדים בהייטק, שמציפות את גוש דן בעת האחרונה.

כולנו מכירים אותן. עובדים של חברות הייטק שונות בצילומים מחמיאים, מביטים עלינו זחוחים ומחייכים משלטי חוצות יקרים ומזמינים אותנו, באנגלית כמובן (השפה הרשמית של הבועה, גם אם עילגת לפעמים) לבוא לעבוד אצלם. כך עשו בסימילר ווב, אמדוקס, איירון סורס, מאנדיי, ראפיד ועוד. 

אלא שבניסיון הנוכחי של אמפמ לייצר פרודיה מגניבה ומצחיקה, צריך שנייה לעצור ולשאול מי קהל היעד של הקמפיין ומה המטרה שלו, וגם על מי הבדיחה. הרי הוא לא נועד לעודד גיוס לרשת, שרוב עובדיה עובדים בשכר נמוך ובתנאים נחותים בהרבה מההייטק. בשביל לעבוד בסופר אפשר למצוא מודעה על כל סניף עם מספר הטלפון של המנהל. מודעות באנגלית שהן למעשה פארודיה על ההייטק כנראה פחות ידברו אליהם.

הקמפיין החדש של אמפמ, שקצר אינספור שבחים מתעשיית ההייטק והפרסום אתמול, נועד לייצר באזז, לצאת מגניבים, מצחיקים בפני קהל היעד התל אביבי, ההייטקיסטי שימשיך לקנות ברשת הידועה במחיריה הגבוהים. הנה, שוב הם רואים את עצמם על שלט פרסומת, הפעם כפארודיה משעשעת. מי לא צוחק? עובדי אמפמ עצמם. 

כלומר יש לנו פה קמפיין גיוס שאינו קמפיין גיוס, בדיחה פנימית. הדאחקה הזאת אמורה לעבור מעל הראש של עובדי הרשת. הם גם ככה לא יבינו, אולי אמרו במשרד הפרסום, ואולי בכלל לא חשבו עליהם. ונגיד שיבינו: האם לא יתהו מדוע בקמפיין הגיוס לא משתמשים בעובדים אמיתיים כמו שעושים בהייטק? כי הם פחות מצטלמים טוב? כי קשה למצוא עובד באמפמ שימליץ לעבוד במקום?

הדמויות בקמפיין הן גנריות, לקוחות משארטסטוק (מאגר תמונות) – ולא עובדי הרשת עצמם. אין להם שם בפרסומת, הן נותרות ללא זיהוי. באותה מידה יכלו להופיע בפרסומת לסלולר או לשניצל תירס. דמות בורגנית, היפסטרית, מודעת לעצמה, כזו שעוברת חלק בגרון לקהל היעד. ואנחנו צריכים לדמיין שהיא באמת מזמינה אותנו לעבוד באמפמ, משל היה מקום הייטק נוצץ. אבל בניגוד לפרסומות ההייטק האמיתיות, ברור לכל שלאמפמ אין תנאים נוצצים או מפנקים לפתות אותם.

אתמול נכנסנו לאחד הסניפים הקרובים למערכת לשאול את העובדים מה הם חושבים על הקמפיין. רובם לא הבינו על מה מדובר. היו כאלו שתהו למה הרשת שבה הם עובדים עושה קמפיין באנגלית "שלא כולם מבינים". היו כאלו שחששו שעכשיו יסבלו עוד יותר מהתנשאות וגזענות מצד הלקוחות.  

מרוב רצון לצאת מגניבים ומצחיקים בעיני קהל היעד, במחלקת השיווק ומשרד הפרסום של אמפמ שכחו שהבדיל מסופגניות מושקעות שאין להם – דווקא יש להם עובדים. עובדים בשכר נמוך, שאולי לא דוברים אנגלית מדהימה (ולכן לעולם לא יעבדו בהייטק), שלא יקבלו מענק של אלפי שקלים עבור הבאת עובד חדש (כמו שנהוג בהייטק) ושלא יצחקו מהקמפיין בלינקדאין כמו כולם (כי אין להם). 

נסו לדמיין קמפיין גיוס אמיתי לאמפמ. הוא יהיה בעברית, עם עובדים אמיתיים של הרשת, שגאים במקום עבודתם ומספרים על התנאים הטובים ועל היתרון בלעבוד בה (אף כי בעבר היו עדויות על העסקה נצלנית ברשת ולאחרונה דווח על סגירת סניפים כי "הערבים לא באו לעבוד"). ביצירת קמפיין דמה, פארודי, אמפמ אומרת במובלע – שאין כאלה. קמפיין גיוס אמיתי? נו באמת, זאת בדיחה. אין מצב. אז מה נותר? לצחוק על האפשרות הזאת.

הבדיחה בקמפיין של אמפמ לא היתה עוברת או לא היתה מצחיקה כל כך אם הרעיון של קמפיין גיוס עובדים אמיתי לאמפמ לא היה מופרך ומצחיק

הבדיחה בקמפיין של אמפמ לא היתה עוברת או לא היתה מצחיקה כל כך אם הרעיון של קמפיין גיוס עובדים אמיתי לאמפמ לא היה מופרך ומצחיק. הרי זה מקום עם שכר נמוך, תנאים בסיסיים, ללא שום יוקרה או באזז או הטבות הייטק. זה קמפיין עצוב ואף דוחה, שתופס הרבה מרוח התקופה הנוכחית. הצטרף לעגלת ההייטק המפוטמת והמודעת לעצמה ותבין את הבדיחה, או שתישאר עובד בשכר מינימום, מחוץ למעגל.

זה קמפיין שמעמיק את פערי המעמדות, ההולכים ונעשים קיצוניים יותר בתל אביב בפרט ובישראל בכלל, בין כלכלת ההיייטק הבינלאומית והמעמד היצירתי הנלווה אליה לבין הכלכלה של נותני השירותים, שאפשר לצחוק עליהם או להעלים אותם בדרך לעוד קמפיין מוצלח. 

זה קמפיין שמעמיק את פערי המעמדות, ההולכים ונעשים קיצוניים, בין כלכלת ההיייטק לכלכלת נותני השירותים, שאפשר לצחוק עליהם או להעלים אותם 

אם פעם היו מדברים על עובדים שקופים, מושג שנעשה מוקצה מחמת מיאוס וציניות ודמעות בצל של יו"ר ש"ס – בקמפיין של אמפמ אפילו את זה אין. העובדים הועלמו לגמרי. במקומם נותרה בדיחה שמיועדת לקהל הקונים מהמעמד הגבוה, שמתועדף על פני העובדים שאפשר להתעלם מדעתם או להעלים את דמותם. 

אחד המגיבים לקמפיין, ששותף אתמול בלינקדאין גם על ידי מייסד סימלר ווב, אור עופר, היה עובד הייטק אמריקאי. הוא החמיא על התעוזה, אך העיר שבארצות הברית פרסומת כזו בחיים לא היתה עוברת כי זה לא PC (פוליטקלי קורקט) לפרסם ככה הזדמנויות עבודה. צודק. משום מה, בישראל זה לגיטימי.