בהמשך לפרסום אמש במקום הכי חם על בקשתו של יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי, לדחות את כניסת תקנות סדר הדין האזרחי לתוקף בשנה נוספת, לאחר שנתיים של דחיות קודמות, מגיע כעת מכתבו של שופט העליון, יצחק עמית, שעמד בראש ועדה לבחינת התקנות, המבקש לבלום את המהלך.

תקנות סדר הדין האזרחי נועדו לפשט ולייעל הליכים משפטיים בתיקים אזרחיים, ולצמצם את מספר התקנות הקיימות מ-600 ל-180. מהלך זה עשוי להיטיב עם הציבור ולמנוע עינויי דין מיותרים. 

במכתבו של חימי למקורבו השר אמיר אוחנה, ימים ספורים לפני סיום תפקידו כשר המשפטים, הוא מבקש למנוע את כניסת התקנות לתוקף כי יישומן יכביד כלכלית על ציבור עורכי הדין. זאת על אף שכניסתן לתוקף בספטמבר הקרוב כבר ידועה יותר משנה ונדחתה מספר פעמים בעבר, עוד מימי השרה איילת שקד.

כעת אנו מפרסמים כי השופט יצחק עמית, שעמד בראש ועדה לבחינת התקנות ומתפקידו לפשר בין הביקורת מצד עורכי הדין לבין ההתקבלות החיובית שלהן בקרב השופטים – שלח אמש מכתב חריף לשר אוחנה. במכתבו כותב עמית כי "הופתעתי מתוכן המכתב, שנשלח כמהלך חד צדדי ללא היוועצות מוקדמת עם הח"מ או כל גורם רלוונטי אחר ברשות השופטת, ואף מבלי שהעתקו נשלח למכותבים רלוונטיים נוספים, לרבות הח"מ, כמי שעומד בראש הוועדה שמינית בנושא.

"הוועדה שקדה לאורך חודשים על הערות לשכת עורכי הדין ואף הקדישה מזמנה בחופשת הפסח על מנת לסיים את עבודתה, ונקבעה ישיבה מסכמת ליום ה-30.4.2020. לגופה של בקשה איני רואה כל מקום לדחיית הכניסה לתוקף של התקנות. בשלב זה לא ניתן לדעת עד מתי יימשך המצב והחלטה בעניין דחיה אפשר לקבל גם בשלב מאוחר יותר, אם בכלל".

צורך דוחק בהחלת הרפורמה

עוד מציין השופט עמית במכתבו, כי דווקא כניסתן לתוקף של התקנות היתה מקלה על העומס הגדול הצפוי בבתי המשפט, זאת בין היתר כי הן היו מאפשרות לקיים ישיבות קדם משפט באמצעים טכנולוגיים. "כפי שכבר כתבתי אך לאחרונה לנציגי הלשכה, לדידי, דווקא המשבר הנוכחי בעקבות מגפת הקורונה והעומס הכבד הצפוי על בית המשפט כאשר החיים ישובו למסלולם, מדגיש את הצורך הדוחק בהחלת הרפורמה לשם ייעול הדיון. 

"הופתעתי מתוכן המכתב, שנשלח כמהלך חד צדדי ללא היוועצות מוקדמת עם הח"מ או כל גורם רלוונטי אחר ברשות השופטת", כתב עמית 

"כך, לדוגמה, אם הרפורמה הייתה נכנסת לתוקף בתאריך המקורי שנקבע, ייתכן שהיום כבר היינו במצב בו דיוני קדם משפט היו נערכים בהיוועדות מרחוק. צר לי לומר כי בקשתו של עו"ד חימי, איננה אלא ניסיון למחטף, ולא בפעם הראשונה, ממש ערב סיום עבודת הוועדה ובעיתוי בעייתי מסיבות נוספות. אני מקווה שלא תיתן יד למהלך מעין זה".

מאבק נחוש מצד הלשכה

בינתיים, בלשכת עורכי הדין מתרעמים על מעורבתו של השופט עמית בבקשתם. חבר המועצה הארצית של הלשכה, עו"ד ערן גולן, אומר למקום הכי חם כי "מכתבו של השופט עמית לשר מלמד על הקושי המוסדי והכפול של כהונת שופט מכהן בתפקיד שבמהותו שייך לרשות המבצעת (השופט מונה לתפקיד על ידי השרה שקד; ת"מ). כל עורך דין שעוסק בליטיגציה מבין שהבשורה האמיתית של התקנות הן צמצום הזכויות הדיוניות של בעלי הדין, חובת ההנמקה של השופטים, זכות הערעור, הקשחת הפרוצדורה והענקת כוח כמעט אבסולוטי לשופט.

"לפני כשנה נשיא העליון בדימוס גרוניס הודה בכנס של לשכת עורכי הדין כי הן משנות את אחד מהאתוסים של מערכת המשפט ולפיו דין פרוטה כדין מאה.
הליך התקנת התקנות כמו גם היעדר דיון ציבורי מעמיק ביחס לחלופות לכל תקנה ודרישה להעברתן כמקשה אחת מזכיר לי במידה רבה את התנהלות משרד האוצר בעבר בהעברת חוק ההסדרים בצמידות לתקציב שכלל מאות גזירות ורפורמות ללא דיון ממשי בכנסת.

"במכתבו, השופט עמית מזכיר את ההיוועצות החזותית כדוגמא ליעילות שנפגעה בתקופת הקורונה. ואולם, אין מניעה כלשהי להתקין כבר עתה את החלק מהתקנות שעוסק בהיוועצות חזותית.יש לזכור כי התקנת תקנות סדר דין אזרחי אינן מצריכות את אישור הכנסת ובכך נמנע דיון ציבורי משמעותי, וכי המקבילה של התקנות בתחום הפלילי מוסדרת בחקיקה ראשית. כך שאם הייתי להשתמש במילה מחטף, אזי היעדר עיגון של התקנות בחקיקה ראשית, ואישורן ללא דיון ציבורי בכנסת היא המחטף האמיתי.

ערן גולן, חבר המועצה הארצית בלשכת עורכי הדין: "היעדר עיגון של התקנות בחקיקה ראשית, ואישורן ללא דיון ציבורי בכנסת היא המחטף האמיתי"

"הרפורמה בתקנות סד"א היא בדיוק דוגמא לאיך לא אמורים לערוך רפורמה, ומדוע לא נכון להציב שופטים מכהנים בתפקיד של מתקיני תקנות, בסוגיות הנוגעות למבנה מערכת המשפט. המסקנה הסבירה היחידה, היא שנכון לעת הזו לקבור אותן ולערוך דיון ציבורי רחב ומקיף ביחס אליהן".

מלשכת עורכי הדין נמסר בתגובה: ״לשכת עורכי הדין, בראשותו של עו״ד אבי חימי, תיאבק בכניסתן של התקנות לתוקף בכל האמצעים העומדים לרשותה. התקנות הן רביזיה משמעותית בסדר הדין האזרחי ומהוות פגיעה אנושה בזכויות אזרחי ישראל, ולדיעה זו שותפים עשרות אנשי אקדמיה ושופטים בדימוס. כתיבתן היתה רשלנית ולא הדוקה מהרגע הראשון וישנו קונצנזוס מלא בקרב עורכי הדין שנזקן עולה בעשרות מונים על תועלתן״.