נדמה כי מנסים להפחיד אותנו מבחירות. לא חלילה בגלל מה שזה מצביע על נבחרי הציבור עצמם, אלא בגלל הכסף. מספרים נזרקים לאוויר ומבלי שיש מאחוריהם ביסוס כלשהו הם הופכים להיות המנטרה המרכזית נגד בחירות. ההוצאה התקציבית. הפוך גוטה, הפוך. דברו איתנו על מלא סיבות למה לא לצאת לבחירות רק אל תדברו איתנו על העלות הכלכלית שלהן.

ראשית, אף אחד לא יודע באמת כמה עולות בחירות. ישנה ההוצאה הישירה על הבחירות שמורכבת מתקציב ועדת הבחירות ומתקציבי הבחירות של המפלגות, ישנן הלוואות וישנן הוצאות מעסיקים על יום השבתון. בעוד שההוצאות הישירות ידועות, הוצאות המעסיקים ו"העלויות המשקיות" הן הערכה בלבד ומשתנות בהתאם לדמות הדובר. פעם בחירות עולות שני מיליארד, פעם שלושה מיליארד ואפילו המספר חמישה מיליארד נזרק לחלל האוויר.

שנית, בחירות היא נקודת השיא של המערכת הדמוקרטית. כן, בדמוקרטיה ניתן להגיע למצב שבו מתקשים להגיע להכרעה. כן, לפעמים זה יידרוש מספר מערכות בחירות וחוסר יציבות פוליטית לתקופה. לא, אנחנו לא עד כדי כך חריגים בנוף הדמוקרטי העולמי. ההפיכה של הבחירות למעשה הבוחנים אותו דרך החור של הגרוש היא הפיכת הדיון הדמוקרטי לדיון קפיטליסטי. הבחירות הן זכות אזרחית בסיסית, המימון שלהן והמשך שלהן – זו כבר סוגיה אחרת.

בישראל מועדי הבחירות וחוקי הבחירות לא עברו התאמה למאה ה-21, הם תקועים אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת עם מעט עדכונים לאורך השנים. עיקר העדכונים שנערכו עוסקים במסגרת המימון של מערכת הבחירות עבור המפלגות ואילו רפורמות שנועדו להתאים את חוקי התעמולה לדוגמה, נשארו על שולחן ועדת החוקה של הכנסת.

במקום שהדיון יתקיים על עלות משוערת בלבד של מערכת הבחירות, אפשר לדבר על כך שלא דרושים 90 יום לעריכת בחירות. ניתן לעשות זאת בזמן קצר בהרבה, ממש כשם שבריטניה הגדולה ערכה ב-2019 בחירות בתוך 45 יום. אפשר לדבר על כך שסכומי התעמולה הנדרשים למפלגות, ודאי בעידן הקורונה, יכולים להיות נמוכים משמעותית מהקבוע כיום בחוק. אפשר לדבר על התניית יום השבתון בהתייצבות להצבעה.

במקום שהדיון יתקיים על עלות משוערת בלבד של מערכת הבחירות, אפשר לדבר על כך שלא דרושים 90 יום לעריכת בחירות. ניתן לעשות זאת בזמן קצר בהרבה

אל תפחדו מבחירות בגלל העלות שלהם. זו מניפלוציה לא פחות זולה מאילו הייתי משתמש בטיעון שמרבית הכספים המוצאים בתקופת בחירות, להוציא פרסום בפייסבוק וגוגל, מושקעים למעשה במשק הישראלי. שטחי משרד, עובדים זמניים, דפוס, קריאייטיב, פרסום וכו'. לכאורה בחירות זה זריקת מרץ כלכלית למשק לא? אז זהו, שלא מודדים בחירות לפי העלות שלהם.

הממשלה הישראלית תקועה, הכנסת הישראלית משותקת. המחיר של זה גבוה בהרבה מכמה מיליארדים שיעלו בחירות, נוספות וגם אחריהן אם יידרש, עד אשר תיווצר הקרקע הפוליטית היציבה. לחוסר יציבות פוליטית ישנם מחירים העשויים להיות גבוהים משמעותית מעלויות הבחירות. החל מתשלומים קואליציוניים, עבור באי-קבלת החלטות ועד פגיעה בדירוג האשראי של ישראל דבר אשר ייקר את תשלומי החוב שלנו.

אין ספק שיציאה למערכת בחירות נוספת אינה מלמדת טובות על המערכת הפוליטית הישראלית. אבל גם ההתנהלות הפוליטית הנוכחית לא מלמדת טובות. בבחירות, הכדור חוזר אל האזרחים ומבחירות לבחירות השחקנים משתנים וכך גם משקלם. כל בחירות משנות. בכמה אתם מתמחרים את הזכות שלכם ושלכן להשפיע? בעייני זה שווה את כל הכסף שניתן להשקיע בזה.

אנו נמצאים בעידן שונה והעולם כפי שאנו מכירים משתנה מול עינינו. במידה ונצא לבחירות תינתן לנו הזכות לעצב את פניה של הממשלה והכנסת אשר יצטרכו להצעיד את ישראל במהלך המשבר הנוכחי ולאחריו. את הזכות הזו אסור לצמצם לכדי שורה כלכלית מומצאת. העלות של אימפוטנציה פוליטית גבוהה יותר משמעותית.

הכותב הינו מומחה למדיניות ציבורית. משמש כמנהל תחום הממשל בקרן ברל כצנלסון ומנחה לרגולציה באוניברסיטת תל-אביב