במרחק מאות קילומטרים ממרכז הארץ ומאות מילין מהציבור הישראלי, מתכנסים החל מאתמול מאות עורכי דין, בכירי מערכת המשפט, מקורבים וכאלו שרוצים להיות מקורבים ולא מעט עיתונאים בכנס שעורכת לשכת עורכי הדין באילת. 

ברחבי המלון המפואר מסתובבים, מתמנגלים ופה ושם גם שומעים או משתתפים באיזה פאנל שלושה נשיאי עליון – אסתר חיות הנשיאה המכהנת ומרים נאור ואשר גרוניס שבדימוס – ועוד נציגים בדימוס, בהווה או בהליכי פרישה מהעליון כמו חנן מלצר, יורם דנציגר ויוסף אלרון. 

חיות ויו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי סיפקו את הכותרות המרכזיות והברורות מאליהן של הכנס. הם יצאו נגד המתקפה על מערכת המשפט מימין. חימי האשים את הפוליטיקאים בהסתה שהובילה לירידה באמון הציבור במערכת המשפט, וכמובן לא אמר את השם המפורש "ראש הממשלה בנימין נתניהו". חיות תקפה את מי שקוראים לא לציית לחוקים, וציינה כי הקריאות עלולות להוביל לאנרכיה וכאוס, אבל לא אמרה את שמו של יו"ר הכנסת יריב לוין. 

אף אחד מהם לא חשב לרגע על אופציה נוספת או מעט מורכבת יותר, שטומנת בחובה גם חשבון נפש או בדק בית. אף אחד לא איתגר עצמו עם השאלה האם ייתכן שהירידה באמון הציבור נובעת גם מהתנהלות בעייתית של השופטים עצמם, כולל הבכירים שבהם, ושקשורה בין היתר להתנהלות לשכת עורכי הדין ולמי שעמד בראשה עד לפני כמה שנים.  

---

האם אלו הם נתניהו ומפלגות הימין שרוצים להחליש את כוחו של בג"ץ ושהובילו לירידה באמון הציבור או אולי זה קרה אחרי שהתברר שהוועדה למינוי שופטים התנהלה תחת דיל רקוב של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ומקורה יו"ר הלשכה הקודם אפי נוה, בעוד שופטי העליון שיושבים בה מעלימים עין מהבעייתיות הגדולה. 

אולי זה קרה אחרי שלשכת עורכי הדין וחיות עצמה הכשירו שוב את המינוי של עורכת הדין שקיבלה עסקים בסכומי כסף גדולים מנוה ותיפקדה על תקן מריונטה בוועדה. אולי זה קרה אחרי שהתברר ששופט העליון יוסף אלרון הסתמס במשך שנתיים כ-350 פעמים עם יו"ר הלשכה החשוד בפלילים אפי נוה. אולי זה קרה אחרי שהשופט איתן אורנשטיין עשה דיל עם ראש הלשכה שהביא למינויו לנשיא המחוזי ואז פרש בליווי של בקושי נזיפה לפנסיה. 

ואולי זה קרה בגלל מאות אלפי אנשים שעוברים מדי שנה במערכת המשפט, ונתקלים בשופטים שהאינטרסים שלהם לא ברורים, ושמתנהלים במחשכים בחסות צווי איסור פרסום ובדלתיים סגורות. 

אבל את השאלות האלו אסור לשאול את שופטי העליון ובכירי מערכת המשפט בישראל. כלומר, מותר לשאול. אבל לא בספונטניות, בלי תיאום מראש עם הדוברת. בלי לבקש בנימוס ולאפשר להם לסרב, ובלי המצלמה הזו. הם הרי לא חייבים דין וחשבון לציבור, והם גם יודעים שהתקשורת הממוסדת לא תדרוש מהם את זה. בימים הקרובים בכנס באילת, ננסה להביא לכם לפחות חלק מהתשובות.