הממשלה ה-37, הנרקמת בימים אלה, עתידה על פי הדיווחים לכלול רק ארבע שרות, מירי רגב, גילה גמליאל, עידית סילמן ואורית סטרוק, ובכך להסיג את הייצוג הנשי עשור אחורה. מצב זה יוביל לנפילה חופשית של ישראל במדרוג העולמי של האו"ם – ירידה של בין 80-90 מקומות, לסביבות המקום ה-130 בעולם, ליד סיירה לאון, גואטמלה, עומאן, טורקיה וקצת מעל סוריה. 

מקום המדינה ועד ימינו סובלת אוכלוסיית הנשים – המהווה 50.4 אחוז מאזרחי ישראל- מתת ייצוג קיצוני במוסדות השלטון, בכללם בכנסת ובממשלות ישראל. ב-53 השנים הראשונות של המדינה, ייצוג נשים בממשלות לא חצה את ה-10 אחוז, כשבחמש ממשלות הייצוג עמד על 0%. 

ארבע הממשלות האחרונות סימנו תהליך חיובי של צמיחה בייצוג הנשי בממשלות ישראל: בממשלה היוצאת בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד נרשם שיא של 32 אחוז בייצוג נשי. בשתי קודמותיה, בראשות בנימין נתניהו, הוא עמד על 24 ו-25 אחוז (וזאת בממשלות שבהן היו גם מפלגות חרדיות, שאין בהן ייצוג נשי כלל). 

בהנחה שהממשלה הבאה תכלול 28-30 שרים, כפי שדווח, מתוכן ארבע נשים – הייצוג הנשי יעמוד על 13-14 אחוז, כפי שהיה בזמן ממשלת נתניהו השלישית, בשנת 2013. 

---

ההידרדרות בייצוג מנוגדת לרוח החלטה 4631 של ממשלת נתניהו מ-2019, המהווה הצהרת כוונות לגבי שוויון מגדרי. ההחלטה עוסקת בקביעת מדדים הנוגעים להחלטת האו"ם בדבר 17 היעדים לפיתוח בר-קיימא עד שנת 2030 –  היעד החמישי ברשימה עוסק בהשגת שוויון מגדרי. 

לפי המדרוג של ארגון הנשים באו"ם UN Woman, בשנת 2021 דורגה ישראל במקום ה-74 בין קבוצת המדינות שאחוז הנשים בממשלה נע בהן בין 25-29.9 אחוז, כנראה לאור ממשלת נתניהו החמישית. ממשלת בנט-לפיד, עם ייצוג של 32 אחוז, העלתה את ישראל לקבוצת המדינות שבהן נשים מהוות 30-34.9 אחוז מחברי הממשלה, ולסביבות המקום ה-47 בטבלה. 

עם הייצוג המסתמן של נשים בממשלה הבאה, תידרדר ישראל 4 קבוצות למטה, לקבוצת הייצוג שבהן אחוז הנשים נע בין 10-14.9% ולסביבות המקום ה-130 בעולם, לצד אלג'יריה, אסטוניה, סיירה לאון, גואטמלה, עומאן ותורכיה. 

המדינה המובילה בתחום ייצוג נשים איננה מיבשת אירופה, כפי שאפשר היה להניח, אלא ממרכז יבשת אמריקה. נשים מהוות 58.8% מממשלת ניקראגווה. באותה קבוצה של מדינות שאחוז הנשים בממשלתן נע בין 50-59.9 אחוז נמצאות גם אוסטריה, בלגיה, שבדיה וגם מדינה אחת מיבשת אפריקה – רואנדה, שנשים מהוות בה 54.8 אחוז מממשלתה. 

בסיעות המרכיבות את הקואליציה העתידית מכהנות רק 9 נשים, לעומת 30 נשים שכיהנו בסיעות הקואליציה בכנסת ה-24. בקואליציה הנוכחית חלק מהמפלגות חסרות ייצוג נשי לחלוטין – כך זה במפלגת יהדות התורה וש"ס, שמעולם לא כיהנה מטעמן אישה. 

כך, דחיקת רגלי הנשים מסתמנת גם בתפקידי הקואליציה המרכזיים בכנסת. מהשיח הנוגע למינוי יושב או יושבת ראש כנסת נעדרו הנשים באופן מוחלט. בשיח התקשורתי צוינו חמישה מועמדים לתפקיד, כולם גברים: דודי אמסלם, אמיר אוחנה, אופיר אקוניס, דוד ביטן ודני דנון. 

נכון לדיווחים כעת – אין אישה שמיועדת לקבל ראשות ועדה מרכזית בכנסת. הוועדה לביטחון פנים, שבה כיהנה כיו"ר ח"כ מירב בן ארי, מיועדת על פי הדיווחים לעבור לידי ח"כ צביקה פוגל. יו"ר ועדת העבודה והרווחה ח"כ אפרת רייטן תוחלף לפי דיווחים בח"כ ישראל אייכלר. יו"ר הוועדה לפניות הציבור, ח"כ יעל רון בן-משה, תחולף לפי דיווחים בח"כ יצחק פינדרוס, ואפילו ועדת הבריאות שהייתה בראשות ח"כ עידית סילמן שעברה לליכוד, עתידה להימסר כנראה לידי ח"כ משה ארבל. 

אף אחת מהנשים לא מוזכרת בתקשורת גם כמועמדת לראשות הוועדות המרכזיות שנותרו לליכוד לאייש: ועדת הכלכלה וועדת הכנסת.

נתניהו טרם סיים את הרכבת ממשלתו, על כן לא מדובר עדין בנתון סופי. בימים האחרונים הנתונים השתפרו, לאחר שלשיח הצטרפו גם ח"כ גילה גמליאל, המיועדת באופן טבעי למשרד להגנת איכות הסביבה, וח"כ עידית סילמן, שדווח כי תהיה גם היא חברת ממשלה אך טרם הוזכר תיק המיועד לה. 

לפי דיווחים, נתניהו הציע לח"כ טלי גוטליב תפקיד של סגנית שר שהיא סירבה לו. ח"כ גוטליב ממוקמת במקום 25 ברשימת הליכוד לכנסת, מעליה ממוקמת ח"כ גלית דיסטל במקום ה-20. תפקיד סגן או סגנית הוא בבחינת תואר ריק מתוכן ברובו, ונועד ברוב המקרים לצורך השתקת גורמים פוליטיים.

נתניהו לא חייב למנות לתפקיד שרה רק חברות כנסת, אלא גם דמויות מקצועיות. אך המצב הפוליטי כיום דוחק אפשרות זו מעבר לגבולות הריאלי, שכן הדרך להרכבת הממשלה הייתה רצופה ממילא קשיים בריצוי המפלגות, המעוניינות בכמה שיותר תיקים. 

בינתיים, בסוף השבוע האחרון העניק הנשיא יצחק הרצוג לנתניהו ארכה של 10 ימים להרכבת הממשלה. ככלל, הנשיא מסרב להתערב במינוי שרים, ולא ידוע על העלאת הנושא מצדו.