מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס אולי טוען שהוא לא מתערב בתכני ידיעות אחרונות, אבל המסרונים שנמצאו בנייד שלו מעידים אחרת. המילים אמנם מדודות, הניסוחים זהירים, אולם הם מספקים הצצה חשובה לאופן שבו מתנהל העיתון של המדינה ועל השרירותיות שמאחורי גניזת תחקירים.

במאי 2015 פנה כתב ידיעות אחרונות, איתמר אייכנר, לראש הסגל לשעבר של ראש הממשלה, ארי הרו, בבקשה לקבל את תגובתו למידע דרמטי על נסיבות פרישתו. היה זה חודשים ארוכים אחרי שהרו הודיע במפתיע על פרישה מתפקידו, בסמוך לכך שהשיחות בין מוזס לנתניהו, שהרו סייע בתיאומן, נכשלו. 

באותם ימים הרו עשה את דרכו חזרה למגזר הפרטי והקים חברה לייעוץ אסטרטגי. לפי נתוני התקשורת ביניהם, הקשר בין הרו למוזס היה נקודתי ולוגיסטי, וכלל עדכוני לו"ז לקראת הפגישות עם נתניהו. לימים יספר הרו במשטרה שהמעמד של הפגישות בין השניים הלחיץ אותו. לפגישה האחרונה בין השניים לא הגיע בתירוץ שהוא חולה.

לפי אייכנר, הסיבה האמיתית לפרישתו של הרו היא חשד שהרו מכר באופן פקטיבי את "3H גלובל" חברת ייעוץ שהחזיק בבעלותו, המשיך לפעול מול לקוחותיה ופעל בניגוד עניינים. המידע שהחזיק אייכנר היה מפורט, והוא פנה לקבל את תגובתו של הרו במסרון. 

כעבור שעות ספורות פנה הרו למוזס וביקש לשוחח איתו. אפשר כמובן לשער על מה השניים דיברו, אבל המסרונים שנשלחו יומיים לאחר מכן יכולים למלא את החלל.

 "הוא עדיין מחפש אותי", כתב מוזס להרו ב-5 במאי 2015, כאשר הכוונה היא לאייכנר. "אבדוק", השיב מוזס. הרו הודה לו על כך. לא חלפו 45 דקות והרו, שניכר שהיה לחוץ מהחרב שהונפה מעל צווארו, פנה שוב למוזס: "ירד העניין?", שאל. חלפו שעות עד שמוזס ענה וכהרגלו, ביקש לשוחח בטלפון.

איננו יודעים מה נאמר בשיחה. מה שבטוח הוא שהמידע שהחזיק אייכנר לא פורסם בידיעות אחרונות והכתבה נגנזה. בחלוף שבעה חודשים, בדצמבר 2015, נחקר הרו ביאח"ה בחשד לפלילים בגין אותו מידע, והוא נשלח למעצר בית של חמישה ימים. בהמשך נמצאו במכשיר האייפון של הרו ההקלטות הנפיצות של שתי פגישות בין מוזס לנתניהו – מה שסלל להרו דרך מילוט מהחשדות נגדו, העניק לו מעמד של עד מדינה ובאותה נשימה הוליד את תיק 2000.

 בכתב האישום נטען שמוזס הוא "בעל השפעה ניכרת על תכני העיתון ו-ynet". מוזס הכחיש את הדברים בחקירתו במשטרה וכפר במוניטין שדבק בו, כי הוא מכתיב ומתערב בתכנים. חוקרי המשטרה לא עימתו את מוזס עם ההתכתבות עם הרו, הסודקת את גרסתו. באופן משונה הרו גם לא נשאל על כך.

באיחור מה נשאל הרו על כך השבוע בבית המשפט על ידי התובע במשפט והשיב כי ההתכתבות הייתה "סביב סיקור תקשורתי שיצא באותה תקופה, סביב מאמר שהופיע ב'ידיעות' סביב הנושא של החברה שלי". אלא שאותו מאמר, כאמור, נגנז.

בסופו של דבר, הפרטים המלאים נחשפו ביולי 2016, על ידי גידי וייץ, בהארץ. 

עורכת הדין של מוזס איריס ניב-סבאג בחרה שלא להתייחס לדברים. 

אייכנר מסר תגובה מתגלגלת. תחילה מסר כי הוא "לא זוכר שום תחקיר שנגנז", אבל ציין שיבדוק בארכיון. בהמשך שלח כתבות שבהן אוזכרו הפרטים לאחר חשיפת הארץ. כשציטטתי לו את השאילתה ששלח, מסר: "אני לא זוכר בכלל את השאילתה הזאת. את חושבת שאני זוכר מה שאלתי לפני שמונה שנים". כשהתעקשתי שאם היה חושף פרשה פלילית, היה בוודאי זוכר, השיב: "עובדה שכתבתי. זה מופיע בקטע עיתונות". כשנשאל איפה, חזר והיתמם: "אני לא זוכר שום תחקיר שנגנז. תפני לעיתון לבקש תגובה. אני באמת עסוק עם הפסקת האש".