לפני כשלושה חודשים התקבלה אצל עו״ד ד״ר שירן רייכנברג, מהקליניקה לזכויות ילדים ונוער באוניברסיטה העברית תלונה בנוגע להפעלת אלימות כלפי חוסה באחד המעונות הנעולים. מהר מאוד התברר שזו לא התלונה היחידה.
״פנו אלינו כמה חוסים שסיפרו על אירועים שקרו להם. מדובר במקרים קשים, שהשאירו עליהם סימנים", אומרת רייכנברג. לדבריה, האלימות קרתה במהלך ניסיון של המדריכים לרסן את בני הנוער החוסים. "מי שפנו, ביקשו שלא ננקוט שום מהלך משפטי. יש כאלה שפנו וסיפרו שטופל, אם על ידי האפוטרופסיות או על ידי המעון".
ב-2014 גיבש משרד הרווחה תוכנית "התערבות טיפולית מרסנת", שנועדה להתמודד עם חניכים שעלולים לפגוע באחרים או בעצמם. לפי הנוהל של משרד הרווחה, "רק במידה וכל הצעדים שנועדו להרגיע את המצב נכשלו, ניתן להשתמש באחיזה הטיפולית המרסנת, וזאת אך ורק בהתאם להוראות הפעלת השיטה".
לפי תקנות הנוער, "רק אדם הנמנה עם צוות מעון או מעון נעול, שהוסמך לאחר שקיבל הכשרה מתאימה לפי תוכנית שהכין הממונה על המעונות לעניין השימוש באמצעי ריסון – רשאי לנקוט אמצעי ריסון כלפי קטין המוחזק במעון".
תחת אגף תקון של חסות הנוער פועלים כיום תשעה מעונות נעולים בהם שוהים כ-300 בני נוער. שמונה מהם מופעלים על ידי חברות פרטיות למטרות רווח. תחת ההגדרה "פנימיות עבור נערים או נערות במצבי מצוקה קשים" מסתתר מערך בעייתי של מסגרות הנקראות על ידי אנשי משרד הרווחה "מעונות ממשלתיים".
אלו מעונות בהם קיימים מרחבים "נעולים" או ”סגורים", שהנער או הנערה מופנים אליהם תחת צו שיפוטי מיוחד המורה על החזקתם במסגרת הזו. הצורך בצו ברור, מאחר שהחופש של המוחזקים במעונות הללו מוגבל ביותר והם מהווים חלופה למאסר, או מסגרת הגנה עבור נערים ונערות שנמצאים בסכנה מיידית.
״המעונות הנעולים הם התחנה הטיפולית האחרונה עבור ילדים שביצעו עבירות או הוצאו מהבית עקב התעללות או הזנחה״, אומרת רייכנברג, ״כלומר, חלקם אם לא כולם, הם ילדים שחוו טראומות. במרחב של המעון יכולות להתפתח סיטואציות מאוד מורכבות עם הילדים. כשילד משתולל אפשר להשתמש ב'אחיזה טיפולית מרסנת', אבל מה שקורה בפועל הוא שרוב המדריכים בכלל לא עברו הכשרה בנושא״.
מתקשים בהכשרת צוותים
רייכנברג מתייחסת לתשובות שהעביר לה משרד הרווחה בפברואר, בעקבות בקשה על פי חופש המידע שהגישה. בין היתר היא ביקשה לדעת מיהם המדריכים שעובדים כיום במעונות המופרטים, מה ההכשרה שהם מקבלים, בידי מי ומה היקפה, ובפרט בהקשר של ״התערבות טיפולית מרסנת״.
״לאור המכרז הקיים ולאחר בדיקה עם הייעוץ המשפטי המשרדי, רשות חסות הנוער מתקשה בהכשרת הצוותים בקורס התערבות טיפולית מרסנת (הט"מ) וקורס האוריינטציה האורכים כשבוע אינטנסיבי כל אחד, כשאין למשרד יכולת לשפות את המפעילים על ימי העבודה של המדריכים המוכשרים בקורס״, נכתב בתשובת המשרד. ״לאור זאת, המשרד מתעתד לצאת למכרז חדש ומעודכן בתחנת היציאה הבאה על פי המכרז. כיום כ-50% מכלל המדריכים במעונות עברו הכשרת הט"מ חלקית או מלאה״.
רייכנברג מדגישה את הבעייתיות בתשובת המשרד. ״אין ספק שמדובר בנערים ונערות מורכבים ובסיטוציות קשות מאוד. דווקא בגלל זה הציפייה שלנו היא שיהיו צוותים מקצועיים שמוכשרים להתמודדות כזאת, בעיקר בשביל הילדים, אבל גם בשביל הצוות עצמו. מדובר במדריכים צעירים, שחלקם עובדים כעבודה זמנית ומבצעים אותה במשמרות, והם לא מוכשרים להתמודד עם הסיטואציות הללו״.
"כל המדריכים והמדריכות אצלנו היו צריכים לעבור קורס הט"מ כדי להיות מאושרים לאחיזות", אומרת מדריכה לשעבר באחד המעונות הנעולים. "בהתחלה זה היה קורס של כמה ימים, אחרי שהמעון עבר לידיים פרטיות הוא נמשך יום אחד ובהמשך הוא הפך לקורס של שעתיים שלוש. נאמר לנו שזה בגלל מחסור במשאבים וצמצום של כוח אדם. כשהתחלופה של המדריכים כל כך גבוהה צריך להכשיר כל פעם מחדש".
״בהתחלה זה היה קורס של כמה ימים, אחרי שהמעון עבר לידיים פרטיות הוא נמשך יום אחד ובהמשך הוא הפך לקורס של שעתיים שלוש״
"לפני שנכנס הנוהל, לא היו הנחיות לביצוע ריסון", אומר מדריך לשעבר. "פעלנו לפי אינסטינקטים או לפי הניסיון שצברנו בשטח. הרבה פעמים זה נגמר בנער מרותק על הרצפה. היו מדריכים שנפגעו מנערים שהשתוללו, וגם אני. כשהכניסו את ההט"מ היו בו דברים טובים וחשובים, לא רק בשאלה איך אוחזים גם באיך נמנעים מהסלמה. הייתה הכשרה של שבוע וקורסי רענון, אחר כך כשהגיעה חברה פרטית להפעיל את המעון ההכשרות ירדו למינימום ולפעמים גם לא התבצעו בכלל".
״פעלנו לפי אינסטינקטים או לפי הניסיון שצברנו בשטח. הרבה פעמים זה נגמר בנער מרותק על הרצפה״
גם דוח מבקר המדינה שפורסם במאי 2020 ועסק בטיפול בנוער בסיכון גבוה התייחס לבעיית ההכשרות בהט"מ. "אף שאושרה בחסות הנוער תוכנית הט"מ הכוללת גם הכשרה לשימוש באמצעים פיזיים לריסון בני הנוער, לא קיבלו צוותי המעונות הממשלתיים הפועלים כיום הכשרה כמתחייב מהחקיקה… וכי אין שום עובד ברשות חסות הנוער המוסמך להעביר הכשרות אלה"
ללא פיקוח על המעונות
מהתשובות שהעביר משרד הרווחה לרייכברג עולה כי ״תנאי הקבלה למדריכים כוללים דרישת גיל 21 שנים ומעלה והיותו בעל ניסיון מעשי מוכח של שנה אחת לפחות במהלך שלוש השנים האחרונות הקודמות לתחילת מתן השירותים במסגרת מכרז זה בעבודה עם בני-נוער״.
״בעבר, המדריכים והמדריכות נדרשו להיות בוגרים יותר ובעלי ניסיון״, מעיד בכיר לשעבר באחד המעונות הנעולים. ״קבלה של אנשי צוות צעירים כל כך, שאין להם עדיין את ניסיון החיים לעבודה במצבי קיצון היא מתכון לצרות… העובדה שמנהל המעון, שהוא עובד מדינה, לא מראיין את המדריכים, עובדי החברה הפרטית, כדי לא ליצור זיקת עובד מעביד היא פשוט שערורייתית. כל ההתנהלות הזו היא רעה חולה שיצרה מערכת שלא מבינה את הצרכים המקצועיים הנדרשים״.
״העובדה שמנהל המעון, שהוא עובד מדינה, לא מראיין את המדריכים, עובדי החברה הפרטית, כדי לא ליצור זיקת עובד מעביד היא פשוט שערורייתית״
לא רק בנושא ההכשרה קיימים ליקויים חמורים שפוגעים בטיפול המקצועי שהילדים והילדות אמורים לקבל. מסתבר שבפועל, בשנתיים האחרונות, מאז שעברה החברה מידיים ממשלתיות לחברות פרטיות למטרות רווח – לא מתקיים שום פיקוח על המעונות.
על פי משרד הרווחה בתגובה לבקשת חופש המידע: ״מנהלי המעונות הוגדרו על ידי המשרד כמפקחים על המעונות, על כן לא נערכו ביקורי פיקוח במעונות הממשלתיים. בדצמבר 2020 נבחרו מפקחי השמה מחוזיים המוכשרים בימים אלה לתפקיד הפיקוח על המעונות הממשלתיים״.
אפילו רייכנברג עצמה, שעוסקת שנים בתחום, הופתעה מאוד מהתשובה. ״המשרד מודה שחור על גבי לבן שהם מפרים את התקנות. פיקוח הרי חייב להיות משהו חיצוני, ואם אני כמנהלת המעון אמורה גם לפקח עליו, זה לא פיקוח, נקודה. התקנות קובעות כי תפקיד 'הממונה על המעונות לדאוג להכשרת עובדי מעונות ולפקח על עבודתם ועל רמתם המקצועית'. כעת, הממונה על המעונות בעצמו מועזב, וזה עוד תפקיד שסובל מחוסר יציבות כרוני – בארבע השנים האחרונות או שהוא לא אויש, או שהוא מאויש לתקופה קצרה יחסית.
״פיקוח הרי חייב להיות משהו חיצוני, ואם אני כמנהלת המעון אמורה גם לפקח עליו, זה לא פיקוח, נקודה״
״צריך לזכור שמי שמפעיל את רוב המעונות הנעולים זו חברת כוח אדם פרטית. וגם אם השדרה הניהולית של המעונות היא בעלת ניסיון ומקצועית, אנחנו לא יודעים מה קורה עם הצוות שמפעיל את המעון ונמצא במגע יומיומי עם הנערים והנערות, ועד כמה ההכשרה בכלל מקצועית ועונה על הצרכים הטיפוליים. הפרת החוק הזו היא פגיעה מהותית באוכלוסיה מוחלשת כל הזמן״.
בדוח ממאי 2020 המבקר הצביע על הכשל בכך שמנהל המעון נותן את ההוראה לשימוש בהט"מ, והוא מי שאמור גם לפקח על כך. מה שכנראה לא היה ידוע בזמן הבדיקה לאנשי משרד מבקר המדינה, היא העובדה שאין שום פיקוח על המעונות הנעולים.
לרייכנברג, שמייצגת את הילדים הללו, חשוב להבהיר כי ״אוכלוסיית הילדים שהגיעה למעונות הנעולים זקוקה לטיפול הכי טוב שהם יכולים לקבל, כי אם הם הגיעו למעון נעול, אז זה אומר שהצרכים שלהם הכי קשים והכי מורכבים. אלה ילדים מושתקים, והמדינה מוסיפה על ההשתקה הזו בזה שהיא לא מאפשרת להם מנגנון תלונה או פיקוח. התנאים שלהם צריכים להיות טובים יותר מהמקומות שהם הגיעו מהם. יש פה סכנה. יש פה מצב שהילדים ממשיכים להיפגע״.
ממשרד הרווחה לא התקבלה תגובה