הדיווח במקומון היה תמציתי: ״נערה כבת 17 שמה קץ לחייה בתלייה. צוותי איחוד הצלה ומדא עמלו במשך למעלה משעה לנסות להציל את חייה״. מאחורי המילים הללו מסתתרת טרגדיה גדולה.
המקרה אירע באפריל 2017, בפנימייה פוסט אשפוזית, שם שהתה הצעירה. כשהייתה בת 11 רצח אביה את אמה וסבתה בדירתם, בזמן שהיא וארבעת אחיה ישנו. אחרי המקרה ניסה דודם של הילדים לקחת אותם אליו, אך רשויות הרווחה סירבו להעניק לו אפוטרופסות. "נלחמתי", אומר הדוד. "לא רציתי לעזוב אותם, ביקשתי שהם יהיו אצלי יחד עם שלושת הילדים שלי. אמרו לי לא".
הילדים פוזרו בשתי משפחות. הנערה ואחד מאחיה הגיעו למשפחת אומנה. "האמא באומנה היתה טובה ודואגת", אומר הדוד. "אבל לילה אחד בעלה נפטר, והיא לא יכלה להמשיך לטפל בילדים. שלחו אותם לפנימייה".
האחים פוזרו בין מסגרות שונות. הנערה הגיעה לפנימייה המוגדרת פוסט-אשפוזית לגילאי 12-18 ומהווה מסגרת טיפולית לבני נוער לאחר אשפוז פסיכיאטרי או כחלופה לאשפוז ומניעתו.
"אמרו לנו שהיא התאבדה, לא האמנו", אומר הדוד. "איך זה יכול להיות? היינו איתה בקשר. היא רצתה לבוא אלינו, התכתבה עם הבני דודים שלה. הגענו לפנימייה, הראו לנו את המקום, איפה זה היה. אמרו ששמה חגורה על הברז". הם ביקשו לערוך נתיחה לאחר המוות, אבל נאמר להם כי על אחיה הבכור לקבל החלטות כאלו. הדוד לא יודע מה עלה בגורל הבדיקה, אם הייתה. מתברר שהאח נעלם. הניסיונות שלנו להתחקות אחרי עקבותיו עלו בתוהו.
ועדת בדיקה של משרד הרווחה שמונתה לחקור את מקרה ההתאבדות, כתבה דוח פנימי שלא פורסם עד היום. במשרד הרווחה סירבו לבקשתנו להעביר לנו עותק של הדוח, אבל משיחות עם מסגרות אחרות עולה כי המסגרות הפוסט-אשפוזיות האחרות לא עודכנו בממצאים ולא הוצאו להן הנחיות או המלצות כלשהן בעקבות המקרה.
"לא היו נורות אזהרה"
על פי עדויות שהגיעו למקום, בזמן ההתאבדות השגיחה על הנערה גם ש"שנית, מתנדבת שנת שירות לפני גיוס.
נושא השימוש בש״שינים הוא "סוד" ידוע במערכת, ומשום מה הוא נתפס כלגיטימי בישראל, בלא שום דיון ציבורי או בחינה של המחיר שמשלמים גם הילדים החוסים, וגם מתנדבי שנת השירות.
ברוב המסגרות החוץ ביתיות, שרובן מנוהלות על ידי חברות פרטיות למטרות רווח, יש כיום ש״שנים. אלו מחליפים לעיתים את מקומם של המדריכים, במטרה לצמצם את הוצאות המסגרות, שטוענות שעלויות התפעול שלהן גבוהות מהסכומים המוקצים להן. בני השירות עוסקים בחינוך ובהדרכה בלתי פורמלית, בעבודה עם נוער בסיכון או נוער עולה, בסיוע לימודי, בהדרכה בבתי ספר ובפרויקטים קהילתיים. הם יוצאים לשנת השירות באמצעות "גופים משלחים" ומתנדבים בהיקף של 40 שעות שבועיות.
בתגובה לשאלות שהועברו לפנימייה בנושא ההתאבדות, נשלח מכתב אזהרה מטעם עורכי הדין ליבליך-מוזר-גליק, שבו נכתב בין היתר כי ״למען הסר ספק, המנוחה לא הוגדרה בשום שלב כמי שמצויה בסכנת התאבדות. אנשי המקצוע, הפסיכיאטרית, אם הבית והמדריכים שטיפלו במנוחה לא ראו בהתנהגותה של המנוחה 'סכנת התאבדות'. הש"ש שסייעה למנוחה במעון, רק הצטרפה למדריכה ושהתה במקום יחד עם אנשי צוות נוספים. ביום מותה הייתה המנוחה בהשגחה של העו"ס המטפלת ושל אם הבית. לא היה למנוחה רקע דומה ולא היו כל נורות אזהרה".
במסגרות פוסט-אשפוזיות, במקרים של סכנת אובדנות, הנהלים אמורים לחייב מענה בדמות ליווי צמוד אישי עד לאשפוז מחודש. כלומר, מדריך או איש מקצוע מאנשי הצוות חייב ללוות את הנערה 24 שעות ביממה, עד להנחייה אחרת מהפסיכיאטר האחראי, כדי למנוע ממנה לפגוע בעצמה.
במסגרות פוסט-אשפוזיות, במקרים של סכנת אובדנות, הנהלים אמורים לחייב מענה בדמות ליווי צמוד אישי עד לאשפוז מחודש
כמו כן, על פי מסמך נהלים שהועברו למוסדות החוץ ביתיים על ידי מנהלת אגף בכיר חוץ ביתי, רקפת בן גיא, ״לא ילווה משרת השירות הלאומי האזרחי ומתנדב שנת השירות… חניכים הנמצאים בתקופות של חירום ומשבר״.
תשובת הפנימייה מעלה כמה שאלות. מלבד העובדה שלא ברור מדוע ש״שנית, נערה צעירה בעצמה, חסרת כישורים מתאימים להתמודד עם צעירים בעלי הפרעות פסיכיאטריות מורכבות, ״סייעה״ למנוחה, לא מובן למה היא הייתה בהשגחה של העו״סית ואם הבית גם יחד ביום מותה, במידה שלא היו שום ״נורות אזהרה״.
על השאלה האם תעריפי ההפעלה לפנימיות הפוסט-אשפוזיות אכן עונים על הדרישות המקצועיות מתקיים ויכוח רב שנים, שבמסגרתו מתנהלים גם דיונים משפטיים. התעריף מחולק למרכיבים רבים שלא מאפשרים לבחון האם הסכומים המוקצים בפועל מהמדינה תואמים את הוצאות המוסדות. אלו טוענים בתוקף כי הם אינם מכסים את כל עלויות האחזקה.
ההבדלים בין המסגרות תורמים גם הם לחוסר השקיפות ולפגיעה ביכולת להעריך את צורכי המערכת בצורה הטובה ביותר. יש פערים גדולים בין גופים שמחזיקים למשל בבעלות על הנכסים מהם הם פועלים, לבין מי שנאלצים לשכור מבנים ולהכשיר אותם במיוחד, ובין מחירי השכירות בפריפריה לבין אלה שבמרכז. דבר אחד ברור: כל המסגרות הללו קיבלו פתרון קסם שנותן להן מענה למחסור בכוח אדם ומאפשר להן לחסוך משמעותית בהוצאות על מאות שעות עבודה חודשיות של מדריכים, בדמותם של הש"שינים.
מצוקת כוח אדם
דוח סיכום ל-2019 של נציבות פניות ילדים ונוער (שהוקמה ב-2017 ופרסמה עד כה שלושה דוחות שנתיים) הקדיש סעיף מיוחד לנושא ״חוסר זמינות של מדריכים״, ונכתב בו בין היתר כי ״גם השנה בירור פניות שהגיעו לנציבות התייחסו לחוסר זמינות של מדריכים. מצוקת כוח אדם מובילה לעיתים ל'מינוי' הש"ש לתפקיד. מינוי ש"ש לא רק שאינו מקצועי שכן אין לו את הידע וההכשרה הנדרשים, אלא שגם החניכים לא מרגישים בטוחים, כאשר המבוגר האחראי מבוגר מהם בשנה או שנתיים. חוסר זמינות או מצוקת כוח האדם גורמת גם לפגיעה בתחושת המוגנות. פניות שהגיעו אל הנציבות על אלימות בין החניכים, הראו כי אלימות זו קורית בעיקר במצבים של חוסר זמינות מדריכים״.
המלצות הנציבות חוזרות על עצמן שנה אחר שנה. הן כוללות בין היתר דרישה לקביעת תנאי סף לתפקיד ההדרכה, הגדרת תכנית חפיפה שתאפשר לבחון את התאמת המדריך לתפקיד ו״בניית תכנית עידוד ליציבות בתפקיד לפחות לחמש שנים״. למרות הממצאים הברורים שעולים מתוך דוח הנציבות עצמה, משום מה בהמלצות אין שום התייחסות לנושא הש״שנים, לשאלת חוקיות ההעסקה של ש״ש כמדריך, ולסכנות שמתעוררות כתוצאה מהעסקתם.
מכיוון שמדובר באוכלוסיות הפגיעות ביותר, שמוצאות את עצמן במסגרות פוסט אשפוזיות לאחר אבחון פסיכיאטרי, הסכנות לא נותרות בתחום הדיון התיאורטי: במקרה של פנימיית עציון, שנסגרה על ידי משרד הרווחה בחודש אוגוסט, תחלופה גבוהה של מדריכים והפעלת צוות לא מקצועי הובילו למקרים של אלימות קשה, ניסיונות התאבדות, ליקויים חמורים עד כדי סכנת חיים ברישום ומתן תרופות, מחסור במזון ועוד.
עדות של אחד הנערים ששהו בעציון מבהירה שהבעיות התפעוליות במקום היו ידועות במשך שנים, ולמרות זאת, למשרד הרווחה לקח חודשים רבים עד שהם הורו על סגירת המקום. הנער מספר שהיה חשוף למקרי אלימות קשים, לחוסר מוגנות בעקבות היעדרות של מדריכים ולמתן קבוע של תרופת הרגעה ״נוגדת פסיכוזה״. לתרופה הזו תופעות לוואי רבות ומשמעותיות ועל פי איש מקצוע בתחום היא ״לא מומלצת לילדים״.
גם שכן של הפנימייה שפנה אלינו בעקבות פרסום הכתבה מסר כי ״ברוב שעות היום נשמעה מוזיקה בעוצמה מאוד גבוהה – ממש מסיבה״. לא נדיר היה, לדבריו, לשמוע ״צרחות של ילדים, צרחות של עובדי המקום, גם קללות״. למרות שניסה כמה פעמים ״לתקשר עם חלק מהצוות המקצועי בעניין מטרדים רבים שהם מייצרים לכל דיירי הרחוב, כמו חניה, רעש בלתי פוסק… במשך כל ימות השנה 24/7, שבתות וחגים כולל בחצות הלילה״, לא קיבל שום מענה. "במשך שלוש שעות ילד דופק עם מקל על שער ברזל ואף אחד לא בא אליו, וזה במקום שאמור לתת תשומת לב רבה לילדים החוסים", סיפר.
לאחר שמשרד הרווחה מסר בתגובה לכתבה שפרסמנו בנוגע לסגירת פנימיית עציון, כי לשר הוגש ״דוח ביניים״ של ועדת בדיקה שהוקמה על ידי המשרד, ביקשנו לקבל עותק של הדוח, אבל במשרד הרווחה מסרבים להעביר אותו והפנו אותנו להגיש בקשה על פי חוק חופש המידע.
שבוע הדרכה, וקדימה לעבודה
למרות שהנפגעים מהמצב הם בראש ובראשונה הילדים והילדות שנמצאים בפנימיות, יש מעגל נוסף של נפגעים שיישאו את הטראומה כל חייהם – צוותי ההדרכה והש״שנים שנחשפים למצבים קשים בצורה אינטנסיבית. כך למשל, על פי המכתב שנשלח מעורכי הדין של הפנימייה, בה התרחשה ההתאבדות, ״הש"ש עברה טראומה קשה באירוע המדובר, כמו גם יתר העובדים במעון״. כך גם משיחות מקיפות עם מדריכים, מדריכות וש״שנים שקיימנו בשבועות האחרונים מתקבלת תמונה ברורה של טראומה וחוסר אונים.
"עברנו שבוע של הדרכה מרוכזת לפני שהגענו לפנימייה", מספר ש"שינית שהתנדבה בפנימיה פוסט אשפוזית לפני מספר שנים. "אחר כך קיבלנו פגישה פעם בשבועיים עם עובדת סוציאלית ועוד פגישה פעם בשבועיים של כל המתנדבים. לי זה הרגיש מספיק. לפני שהגעתי לפנימייה לא ידעתי למה לצפות, שום דבר לא יכול להכין אותך לעבודה בפנימייה פוסט-אשפוזית. כל יום בריחות, אירועי פגיעה עצמית של חניכים. זה לא מתאים לכולם. צריך חוסן נפשי. ברור שזה תפקיד שקל לנצל אותו, להפיל עלינו אחריות. בסופו של דבר באנו לתת, הגיוני שישתמשו בנו, וחשוב לדעת לשים את הגבול".
"שום דבר לא יכול להכין אותך לעבודה בפנימייה פוסט-אשפוזית. כל יום בריחות, אירועי פגיעה עצמית של חניכים. זה לא מתאים לכולם. צריך חוסן נפשי"
הש"שינית לשעבר מתארת יום עבודה שמתחיל בתשע בבוקר בעבודות בית – "להעיר את החניכים, לעבוד במטבח, לסייע לאב הבית, לקחת חניך לליווי רפואי מחוץ לכפר". בשעה 12 המתנדבים זוכים להפסקה של שלוש שעות ואז ממשיכים למשמרת בבתים עם החוסים, שנמשכת עד 23:00, "ואחר כך ממשיכים בעבודה בקומונה. להכין פעילויות, לתכנן אירועים".
חלק מהמטלות שמתארת הש״שינית נוגדות את הנהלים הכתובים של משרד הרווחה שהועברו לפנימיות. כך למשל, על פי הנהלים ״לא ילווה משרת השירות הלאומי האזרחי ומתנדב שנת השירות חניך לבדו במקרים הבאים – חניכים בפנימיות פוסט-אשפוזיות, חניכים בעלי מסמן של בעיות התנהגותיות, חניכים הנמצאים בתקופות של חירום ומשבר״.
למרות זאת, בתגובה לשאלה שלנו בנושא, מסרו ממשרד הרווחה תשובה הסותרת את הכתוב במסמך הנהלים וטענו כי ״מתנדב שנת שירות יכול ללוות חניך מחוץ לפנימייה אם יש בכך צורך או אם הנער או הנערה ביקשו, כל עוד אין קביעה של הפסיכיאטר של המסגרת שהחניך צריך להיות מלווה כל העת״.
"מאוד מפתה להשתמש בש"שנים", אומר אדם שהתנדב בשנת שירות באחת הפנימיות הפוסט אשפוזיות. "הם כוח עבודה מחויב, מסור, אין סוף אנרגיות וממש זול. אין שעות נוספות, אין משמרות.
"מאוד מפתה להשתמש בש"שנים. הם כוח עבודה מחויב, מסור, אין סוף אנרגיות וממש זול. אין שעות נוספות, אין משמרות"
"חומר גלם שנמצא שם והאחראים צריכים להבין שהם לא הפלסטלינה של המקום. בדיעבד חשבתי אם נכון להכניס ש"שינים לפנימיות פוסט אשפוזיות. יש התמודדויות לא פשוטות. הרבה פעמים הבעיות הפסיכיאטריות מגיעות עם התקפי זעם, אלימות או ייאוש גדול שמגיע עד כדי ניסיונות אובדניים.
"היו מקרים שבהם הצוות הבוגר היה לא מנוסה או שהיה עומס מטורף, והדבר הזה הוביל לכך שפתאום נוצרו שלא במתכוון סיטואציות שאני צריך לעשות דברים שבוגרים עושים. למשל לפתור תקריות אלימות, או לטפל במקרי קיצון. היו אצלנו בפנימייה גבולות גזרה מאוד ברורים של מה ש"שינים לא אמורים לעשות, אבל אני מודה שהיו בהם סדקים ולסדקים האלה נכנסתי. בין היתר כי חיפשתי את האקשן ולהיות בחזית.
"היו אצלנו בפנימייה גבולות גזרה ברורים של מה ש"שינים לא אמורים לעשות, אבל אני מודה שהיו בהם סדקים ולסדקים האלה נכנסתי"
"אנחנו מאוד קרובים לחוסים בגיל, בעיני זה דווקא יתרון. אנחנו יכולים להיות גשר מעולה בין הצוות המקצועי לבין הילדים. אבל זה בתנאי שמתייחסים לש"שינים כאל צוות חינוכי, לא טיפולי. הטרמינולוגיה חשובה, אבל בחלק מהמקומות לא מקפידים״.
אותו ש״ש לשעבר אומר כי לדעתו היתה לו הכנה טובה לעבודה. "עברנו קורס הט"מ (התערבות טיפולית – ג.ה ונ.ח) של שבוע לפני הכניסה לפנימייה. אחר כך היה לנו מפגש שבועי עם עובד סוציאלי, על עיבוד רגשי. רק להציף חוויות, לדבר ולפתוח. מה שחשוב זה שלא יזרקו את המתנדבים למים בלי גלגל הצלה".
הוא מודה שכולם כבר היו מודעים גם בזמנו לקשיים של הפנימיות הפוסט-אשפוזיות. "הן נמצאות במצב קשה בין היתר בגלל שהן לא מתוקצבות כמו שצריך. יש מחסור במשאבים, פנימיות שנפתחות ונסגרות, בעיות של כוח אדם. יש תחלופה גבוהה של מדריכים שבאים, עושים שנה שנתיים והולכים. הבעיה היא שהילדים כל הזמן בתחושה של חרדת נטישה מתמשכת. הם חוו נטישה בבתים שלהם ואז באים לפנימייה שאמורה להיות יציבה וזה לא תמיד יציב".
דוח של מכון ברקדייל משנת 2018 שבחן את מצב המדריכים בפנימיות לילדים בסיכון העלה כי השיעור הגבוה ביותר של תחלופה דווח בפנימיות הפוסט-אשפוזיות (בהשוואה לפנימיות חוץ-ביתיות אחרות). הוא גם מצא כי ״רוב המנהלים דיווחו שהם מתמודדים עם קשיים בגיוס מדריכים חדשים: 80 אחוז מן המנהלים ציינו כי הם מתמודדים ״במידה רבה״ או ״רבה מאוד״ עם מחסור במועמדים בעלי כישורים מתאימים, 77 אחוז מתמודדים עם מחסור במועמדים בעלי ניסיון רלוונטי בתחום, ו-66 אחוז מתמודדים עם רתיעה של המועמדים מעבודה בתנאים שמציעה הפנימייה. מנהלים וגם מדריכים ציינו את העומס הרגשי המוטל על המדריכים, וציינו כקושי את השכר הנמוך המשולם להם״.
מדריכים מעידים כי המצב בפנימיות החמיר עוד יותר מאז מגיפת הקורונה, שהציבה בפני הצוותים אתגרים מורכבים ולא צפויים, תחושות חוסר יציבות, אי ודאות ומשמרות ארוכות במיוחד. כל אלו מתחו את העובדים עד קצה גבול היכולת והעלו את רמות המתח גם בקרב הילדים והילדות, בלא מענה ראוי וברור של ההנהלות ושל משרד הרווחה.
״הכתובת הייתה על הקיר״, אומר מדריך לשעבר בפנימייה אחרת בנוגע למה שהתרחש בעציון. אבל הוא גם מדגיש כי מצבם הקשה של צוותי ההדרכה לא ייחודי רק לפנימיות הפוסט-אשפוזיות, אלא קיים בכל המסגרות החוץ-ביתיות. ״אתה עובד בכזו אינטנסיביות, שגם אתה וגם הילדים במצב פגיע כל הזמן, וכשאין לך תמיכה אמיתית והבנה מצד ההנהלה ומשרד הרווחה, אתה נשחק מהר מאוד״. הדברים שראה וחווה במשך השנתיים שבהן עבד כמדריך ממשיכים ללוות אותו גם היום, הוא מודה. ״אני עדיין שומר את זה לעצמי. אני לא בטוח למה, לא באמת פתחתי את זה עם אף אחד. קשה להסביר לאנשים מסביב מה עברתי״.
תגובת משרד הרווחה: "התרומה של הש"שנים לחניכים היא משמעותית אך הנהלים שפרסם משרד הרווחה אוסרים על העסקת ש"שנים בתפקיד מדריכים אלא רק כתומכים וכחונכים. מתנדב שנת שירות יכול ללוות חניך מחוץ לפנימייה אם יש בכך צורך או אם הנער או הנערה ביקשו, כל עוד אין קביעה של הפסיכיאטר של המסגרת שהחניך צריך להיות מלווה כל העת. צריך לזכור שגם בפנימיות הפוסט-אשפוזיות רוב החניכים הם בוגרים ועצמאיים ויוצאים מדי יום לבתי הספר ולפעילויות מחוץ לפנימייה".
עו הוסיפו ממשרד הרווחה כי "בתחילת שנת הלימודים החל משרד הרווחה והביטחון החברתי ביישום רפורמה נרחבת במערך הפנימיות לבני הנוער. ליבת הרפורמה היא תוספת של כוח אדם רב מכל התחומים הרלוונטיים: מנהלים, מדריכים, עו"סים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רכזי לימודים ורכזי בוגרים ותוספת של פנימיות מכל הסוגים בעלות כוללת של 200 מיליון שקלים. המשרד מעריך את תרומת הש"שנים לבני הנוער אך אוסר על העסקתם כתחליף לכוח האדם המקצועי והנושא מצוין באופן מפורש בנהלי המשרד. חלק משמעותי מהרפורמה היא בדיוק הקביעה כי ש״ש ובנות שירות לא יוכלו לשמש תחליף מדריך וכי יהוו כוח תמך למשרות מלאות של מדריכים בלבד. עוד יצויין כי המקרה שמוזכר בכתבה התרחש בשנת 2017 לפני הקמת האגף החוץ ביתי ולפני יישום הרפורמה".