"אני רוצה ללכת עם התיק הזה עד הסוף", אומר הפעיל החברתי ערן ורד וייס, שבועיים וחצי לאחר שבית המשפט חייב אותו לפצות את שוטר מרחב ירקון אנדריי פלנוב בסך 10 אלפים שקל בגין פגיעה בשמו הטוב. 

ורד נתבע על 12.5 אלף שקל בעקבות פרסום פוסט בפייסבוק, שבו כינה את פלנוב "שוטר אלים" ו"עבריין צעצוע", ואמר כי פלנוב פעל מ"סאדיזם טהור" כשביצע מעצר של אדם שישב בגפו בפארק הירקון בתחילת סגר הקורונה הראשון באפריל 2020. 

"בפסק הדין השופטת חיפשה איזון במצב שמראש לא היה בו כזה", ממשיך ורד וייס. "אני לא מוכן שישתיקו אותי. השוטר נקט באלימות מיותרת, ויותר מפעם אחת באותה סיטואציה, כלפי אזרח במצב פגיע. אנשים רבים התקוממו נגד התנהגות השוטר בתקשורת וברשתות כשחזו במעצר. כולם ראו כיצד השוטר יושב על אדם שנחנק, מסדר את הכפפות שלו לכמה שניות וחוזר למשוך לאזרח ביד, כשהאזרח זועק מכאבים. אני מקווה שמי שהזדעזעו אז, יתמכו בי היום כדי שאוכל לערער למחוזי. אם גם המחוזי לא יתרשם, לא מן הנמנע שאגיע לעליון".

כעת מבקש ורד וייס מהציבור לתמוך בגיוס הכספים שהוא מנהל לצורך הגשת הערעור. ארבעה ימים לפני תום הגיוס, כ-12 אלף שקל מתוך 18 אלף כבר נאספו. מדובר על יותר ממחצית הסכום הדרוש  להגשת ערעור (סכום ההפקדה שנדרש המערער להפקיד הוא 15 אלף שקלים וגובה אגרת הערעור הוא 1,400 שקלים). 

פלנוב תבע את ורד ושבעה אזרחים נוספים בעקבות תגובותיהם לסרטון מעצר שצולם על ידי יזם ההייטק ליעד אגמון. בתגובה לתיעוד של אגמוו פרסמה דוברות משטרת ישראל תיעוד חלקי של הרגעים שקדמו למעצר מתוך מצלמת הגוף של פלנוב, שמהם אפשר לראותו פונה לאזרח בפארק ומבקש ממנו לעזוב את המקום מספר פעמים.

[סרטון המעצר כפי שצולם על ידי ליעד אגמון וסרטון דוברות המשטרה. מתוך עמוד היו-טיוב של ערן ורד וייס]

שופטת השלום בתל אביב, שרון הינדה, קבעה כי ורד וייס הוציא את דיבתו של פלנוב כששיתף את הסרטון של אגמון, בצירוף תמונתו של פלנוב ולצד המלל הבא: "השוטר האלים אנדרי פלנוב שעצר היום באלימות קשה ושלף טייזר על אדם שלכאורה הפר+ סגר, המשיך באלימות קשה גם אחרי שאזק את העצור וזה שכב על הארץ, המשיך לקפל את ידו בכח רב ללא כל סיבה מלבד סדיזם טהור. בין פשעיו הנוספים: תקף את רפי רותם בזמן שהיה עצור והמשטרה הפחדנית שחררה את צילום מצלמת הגוף של השוטר האלים עד לרגע המעצר, שם הוא נחתך… מה יש לה להסתיר???????? עוד עבריין צעצוע אלים בשירות Police Israel – משטרת ישראל – ארגון הפשע הטוב ביותר בישראל".

הינדה קבעה כי אילו היה מפרסם ורד וייס בנפרד כל אחד מהביטויים "שוטר אלים", "עבריין צעצוע" ו"סאדיזם טהור", כדי לבקר את האופן בו נהג פלנוב או את מניעיו, היה מדובר בהבעת ביקורת אזרחית לגיטימית במסגרת חופש הביטוי. "מכלול הדברים ביחד עם הוספת תמונת התובע, ציון שמו, ותוספת הדברים שאינם עולים מתוך הסרטון – נוצר הרושם כי הדברים נועדו להצביע על התובע באופן אישי כמי שמונע מאכזריות לשמה ופועל בניגוד לחוק ובצורה נלעגת", קבעה הינדה. "הפרסום בכללותו חורג מביקורת נוקבת של פעיל חברתי כנגד האלימות המשטרתית ונתפס כפרסום שיש בו כדי לבזות את התובע, ללעוג לו ולפגוע במשלח ידו וככזה הוא בגדר לשון הרע".

עוד הוסיפה הינדה כי "במסגרת הליך זה, בית המשפט אינו נדרש לבחון את נחיצות המעצר או את תקינות ביצועו, אלא האם האמרות בפרסום כגון שהתובע פעל ללא סיבה מלבד סדיזם טהור וייחוס פשעים נוספים לתובע משתקפים כאמת". 

השופטת קבעה כי ערן ורד וייס לא ביסס את טענותיו נגד פלנוב בצורה מספקת שתוכיח כי הפרסומים נגדו הם אמת, בין השאר משום שלא הביא אל דוכן העדים עיתונאים מכלי תקשורת, ביניהם "המקום הכי חם", שפירסמו על אירועי עבר שבהם טענו אזרחים כי פלנוב באלימות. 

אחת האזרחיות, שטענה בתגובה לסרטון מפארק הירקון כי פלנוב נהג באלימות כלפי בני משפחתה לפני מספר שנים, התפשרה עימו על 1,250 שקל. אזרחית נוספת שפירסמה תגובה המייחסת לפלנוב מראה של נאצי, פיצתה אותו ב-7,000 שקלים. שלושה נתבעים אחרים נמחקו מהתביעות, ושניים זכו לפיצויים בסך 35 אלף שקל מצד פלנוב, בעקבות טעות טכנית בהליך של עורך דינו, עו"ד יוני ג'ורנו (בדיון ההוכחות של ערן ורד וייס הצהיר ג'ורנו כי הוא שילם את הפיצויים מכיסו).

"מבין הנתבעים, אני היחידי שהעלה את פלנוב על דוכן העדים", מדגיש ורד וייס. "אני מעריך שסיכויי הערעור הם טובים", מוסיף עורך דינו של ורד וייס, בן מרמרלי. "השופטת לא התייחסה לטענה המרכזית שלנו, שלפיה אין לראות בפוסט של ורד וייס פרסום אפילו, בוודאי שלא פרסום לשון הרע שכן מדובר בביקורת על פעילות משטרתית".

"בערעור אני מתכוון לתקוף את החלטתה של הינדה", ממשיך מרמרלי, "שכן פסק הדין שלה מצמצם את מרחב המחיה הדמוקרטי ואת חופש הביטוי בצורה קיצונית. אם פסק דינה יוותר על כנו, לא נוכל יותר להעביר ביקורת על אלימות משטרתית תוך שימוש במילים ציוריות. מרשי לא ייחס לפלנוב משהו שהוא לא עשה, הוא פשוט העביר ביקורת על המעשים בשפה ציורית".