ימינה מדברים על סינגפור – אבל מסתירים שגם שם יש דיור ציבורי איכותי

במערכת הבחירות הזו משבר הדיור – אחד הנושאים החשובים ביותר לצעירים ומשפחות בישראל – נשאר מאחור. אותו משבר שהוציא אותנו לרחובות ב-2011, הוא אחד ממחוללי אי השוויון הגדולים שישנם, בין היתר מכיוון שפירושו היעדר ירושה לדור הבא ושעבוד לשכירות עבור מי שיש בבעלותם דירה או לתאגידים, מה שבהכרח אומר שהפערים רק יתרחבו. 

נכון להיום, הישראלים מוציאים בין שליש לחצי מהשכר שלהם על דיור. בכדי לרכוש דירה נדרשות כ-140 משכורות. ומה לגבי בנייה ממשלתית של דיור, פתרון שממשלות רבות בעולם מפעילות בהצלחה רבה? ובכן, בישראל הדיור הציבורי מהווה כ-2 אחוז משוק הדיור.

בניגוד לממדי משבר הדיור, המשפיע על החיים של מיליוני ישראלים, מעטות המפלגות שמתעסקות בתחום ומדגישות אותו במצע ובקמפיין שלהן. אחת המפלגות שהתייחסה לנושא היא ״ימינה״, הסניף הרפובליקני הקיצוני דובר העברית, זה שמנסה לאגף את הליכוד מימין. באחרונה הציגה איילת שקד את תוכנית הדיור של מפלגתה במסגרת "תוכנית סינגפור", המנסה למתג את ימינה מחדש כמפלגה "חברתית". 

ההצעות הדרמטיות ביותר בתוכניתה הן ביטול משרד השיכון והעברתו אל משרד הפנים, כחלק מתפיסה של הסרת האחריות של המדינה לקורת גג והפיכת המשרד החשוב הזה לנישה צדדית, שיהיה קל להפקיע ממנה כל אחריות אל השוק הפרטי. 

עיר חדשה או עוד התנחלות?

צעד נוסף שהציעה שקד הוא הפרטת רמ"י, רשות מקרקעי ישראל – כלומר לתת את ניהול הקרקעות במדינה במתנה למגזר הפרטי שיעשה בו כרצונם. כך, האינטרס המסחרי-רווחי הוא שילקח בחשבון וכל שיקול חברתי, לאומי, אנושי או סביבתי לא יהיה רלוונטי. 

נכון, רמ"י הוא גוף שיש איתו בעיות, אך כמו כל גוף ציבורי הפתרון הוא לא להפוך אותו לכלי מגדיל אי-שוויון שנמצא בידי בעלי ההון, אלא להפוך אותו לטוב יותר עבור הציבור. 

שקד גם רוצה להפסיק להתנות בניית דירות ושכונות חדשות בבניית תשתיות. כלומר, בית חדש בשכונה חדשה, לא בהכרח יהיה בקרבת בתי ספר או גן ילדים, כביש גישה או פארק. העיקר לסמן וי שבנינו. בטח גם שמעתם על הרעיון לבנות עיר חדשה ״ממזרח לראש העין״. או בקיצור – עוד התנחלות. אבל זה לא נשמע "חברתי מספיק" אז נתנו לו שם מכובס. עוד התנחלות במקום השקעה בערים ובשכונות הקיימות, במקום חיזוק הפריפריה.

אבל תרשו לי להתקדם לרעיון הנורא באמת של שקד: חיסול הדיור הציבורי. את ההצעה הזו שקד ונפתלי בנט מנסים לעטוף יפה כדי שלא נשים לב. בפועל הם מציעים התנערות טוטאלית מאחריות כלפי השכבות החלשות בישראל וכלפי מעמד הביניים. 

הדיור הציבורי בישראל נשחק עם השנים, והיו גורמים פוליטיים כמו אורי אריאל ממפלגתם הקודמת שדאגו לעשות מכירת חיסול לדירות דיור ציבורי, ואף העבירו אותן לעמותות רוחניות וגורמים מקורבים, במקום לשכן משפחות הזקוקות וזכאיות לדירות האלו.

החופש להיזרק לרחוב

שקד מציעה בתוכנית להמיר את דירות הדיור הציבורי במתן סיוע בשכר דירה בלבד. כל עוד ההצעה מתקיימת לצד דיור ציבורי אוניברסאלי, היא לגיטימית ומרחיבת אופציות. כאשר היא מגיעה במקום האופציה לקורת גג קבועה, המדינה בעצם מוותרת על החובה שלה לצמצום פערים ולמנוע גלגולם והרחבתם לדורות. 

המהלך הזה ישלח אמהות יחידניות להיות תלויות בבעלי דירה אקראיים ועם שוק הדיור הפרוע. ואם אותה חד הורית לא תצליח להשיג ערבים כדי לחתום על חוזה? ואם היא לא תמצא דירה? מה זה משנה, העיקר שזה לא האחריות שלנו, כך מבחינת בנט ושקד. 

בהצעה הזו הם גם לא רואים את מעמד הביניים. כניסה של עוד עשרות אלפי זכאי דיור ציבורי לשוק השכירות תביא לעלייה מהירה של מחירי הדיור לכלל האוכלוסייה. בשם "החירות" הם מעניקים לעניים את החופש להיזרק לרחוב ולמעמד הביניים לגמור את כל המשכורת על שכר דירה ולהפוך לעניים.

כניסה של עוד עשרות אלפי זכאי דיור ציבורי לשוק השכירות תביא לעלייה מהירה של מחירי הדיור לכלל האוכלוסייה

בישראל יש כיום 50 אלף דירות דיור ציבורי, המהוות כאמור 2 אחוז משוק הדיור. בסינגפור, השראתו החדשה של בנט חיים כ-80 אחוז מהאוכלוסייה בדירות שנבנו על ידי המדינה. את זה בנט לא יספר לכם. 

הוא ושקד לא יספרו לנו שדיור ציבורי לא חייב להיות מבני רכבת מתפוררים, כמו בישראל, אלא דיור איכותי וראוי שמוצע במדינות רבות גם לשכבות החלשות וגם למעמד הביניים. אז כן, כדי לפתור את בעיית הדיור אפשר – ורצוי – להתחיל לבנות בעוצמה דירות בכסף ציבורי ובבנייה ממשלתית. עושים זאת בכל העולם והגיע הזמן שגם אצלנו.

בתוכנית של בנט ושקד אין אפילו פתרון אחד למתמודדים עם משבר הדיור. מתנות לקבלנים עשירים, לבעלי יותר מדירה אחת ולטייקונים – יש. מה שצריך לעשות זה להשקיע בפריפריה; להשקיע במנגנוני השכרה לטווח ארוך ובמחיר מפוקח; להשקיע בדיור ציבורי, לא רק עבור החלשים ביותר, אלא גם עבור מעמד הביניים; וכמובן, להשקיע בבניה מסיבית של דיור בר השגה ועידודו על ידי תמורות והטבות מצד המדינה, גם דרך הרשויות. 

כן, צריך לעשות רפורמות ושינויים במבנה הקיים – אבל לא כאלו שמפריטים את המנגנונים הציבוריים ומחלקים אותם בחינם לקבלנים. שקד ובנט מנסים לספר לנו שהם חברתיים, בפועל הם שוב מקדמים מדיניות שמשתלמת רק למי שהם הכי דואגים לו – השמרנים הגדולים בשירות ההון, והחברים מההתנחלויות.

נעמה לזימי, חברת מועצה העיר חיפה ודירקטורית בחברת ׳שקמונה׳, מועמדת מטעם מפלגת העבודה לכנסת