אסירי אגף חמש בכלא רימונים השוכן סמוך לתל מונד עדיין מנסים לעכל את מה שחוו בשעות הצהריים של יום שני האחרון. "ידענו שמתוכנן ביקור של בני משפחה של הסוהרים בבית הכלא", מספר אחד האסירים. "האסירים שעובדים במטבח סיפרו שהם מכינים אוכל לקראת האירוע, מטגנים סופגניות".
בשעות הבוקר המאוחרות של אותו יום החל בית הסוהר להתמלא בבני משפחה של הסוהרים – ילדים, בנות נוער, בני זוג והורים מבוגרים, שטיילו במקום בשעה שהאסירים נעולים בתאיהם. "הם היו עשרות רבות של אנשים, יכול להיות שאפילו מאות", מספר אחד האסירים, "הם הלכו בין הקומות והתאים והסתכלו עלינו כאילו אנחנו חיות. היה חסר רק שיזרקו בוטנים".
לטענת האסירים, נאסר על בני המשפחות לשוחח עימם. היו בני משפחה שניסו לקשור עמם שיחות מהוססות מבעד לסורגים, אולם הסוהרים דרשו שלא תהיה תקשורת בין הצדדים.
אסירי אגף חמש מדווחים כי יום הכיף כלל טיול והתבוננות לא רק בהם, אלא גם באסירי כלא אופק, בית מעצר ומאסר לקטינים ששוכן באותו מתחם. "הילדים באופק מאוד התעצבנו", מספר אחד מהכלואים ברימונים, "הם התחילו לצעוק ולקלל, אבל לפחות אצלם לא עשו את ה'הצגה'".
ה"הצגה" היתה המשבצת הבאה בלו"ז יום הכיף למשפחות הסוהרים. לאחר זמן לא רב, מתארים האסירים, התבקשו המשפחות לעמוד סביב רחבת האגף (האגף הוא למעשה שתי קומות של תאי כליאה הבנוי בצורת ח' מסביב לרחבה מרכזית).
"אדם לבוש בבגדים כתומים של אסיר נכנס למרכז הרחבה. אני מניח שהוא היה אחד הסוהרים", מספר אחד האסירים. "הוא אחז בסכין או בחפץ דמוי סכין, צעק, קילל והתלהם. אני זוכר שהוא צעק באיזשהו שלב 'אני אדקור את כולכם'. קצין הבטיחות כאילו ניהל איתו משא ומתן. אני זוכר אותו אומר לו 'אה, אתה לא רוצה להירגע? תזרוק את מה שיש לך ביד!". אבל האסיר המשיך להתלהם ואז שיסו בו כלב".
בכל המחזה המוזר הזה על חייהם, נאלצו האסירים האמיתיים לצפות מתוך תאיהם.
"השחקן היה כמובן ממוגן. כולם מחאו כפיים בהתלהבות כשהכלב הפיל אותו לרצפה", מספר אסיר אחר. "חלק מבני המשפחות הסתכלו עלינו והמשיכו למחוא כפיים בזמן שאנחנו נעולים בתאים. אני לא מסוגל לתאר איך מרגיש להיות בסיטואציה כזאת. הקהל של ה'הצגה' הורכב מאיתנו ובני משפחות הסוהרים. לבני המשפחות הם הדגימו עם מה הם מתמודדים ולנו הם הדגימו מה יכול לקרות לנו".
חלק מהאסירים הביעו חשש שגם לאחר שהסתיימה תצוגת התכלית של נטרול אסיר מאיים באמצעות כלב, האירוע ממשיך "להתגלגל". לדבריהם, רבים מבני משפחות הסוהרים תיעדו את הביקור ואת ה"הצגה" באמצעות הטלפונים הסלולריים שלהם. כעת הם חוששים כי כבודם ממשיך להירמס בקבוצות הוואטסאפ של הסוהרים או בשלל קבוצות וואטסאפ של משפחותיהם ואולי מעבר להן.
לדברי השב"ס, "המשפחות לא הורשו להכניס ניידים והצילומים בוצעו על ידי אנשי שב"ס בלבד".
"האגף שבו התרחשה ההצגה הוא אגף מתקדם. מדובר באסירים שכבר ריצו חלק גדול מעונשם, עברו תכניות טיפוליות ושיקומיות ועובדים", מסביר אחד האסירים מכלא רימונים, "יש באגף הרבה קשישים, אנשים בסוף המאסר, כאלה שמחכים לחופשות או לקיצור שליש, יש להם המון מה להפסיד לעומת האסירים הקטינים באופק שעשו בלאגן והביעו קצת מחאה. זה כל כך לא מגיע להם. מדובר בבני נוער שבקושי היו להם הזדמנויות בחיים ועכשיו גם באים ומסתכלים עליהם כמו על חיות".
"זו היתה ממש חדירה לפרטיות, חוויה של זלזול עמוק. אני אולי לא אדם מהשורה כי פשעתי ועשיתי מעשה קשה ונוראי, אבל אני עדיין קצת בן אדם. יש פה עילה לתביעה, אבל אני חושש לתבוע את השב"ס כי אני עלול לסבול מהתנכלות אחר כך. בעצם נוצר מצב שבו אני לא יכול להביע רגשות כי אני עלול לגמור בצינוק שלא מוגדר ככזה באופן רשמי".
משב"ס נמסר בתגובה: "כחלק מחיבור והיכרות של משפחות הסגל עם בית הסוהר על מרכיביו השונים מתקיימים ימי משפחות בבית הסוהר. תכני היום מגוונים ומותאמים לגיל המבקרים. לרוב, צפייה בתרגיל הינה חלק מהמפגש. יצוין כי האסירים היו נעולים בתאיהם בשל זמן ספירה".
