בעקבות פניות ולחצים שהופעלו מטעם ארגונים אזרחיים על הנהלת בית החולים ומשרד הבריאות – צפויה לחזור בימים הקרובים לפעילות מחלקת "לצידך" בבית החולים לבריאות נפש בבאר יעקב – נס ציונה, שנסגרה לפני כחודש במפתיע בעקבות בהלת הקורונה. גורמים בבית החולים אישרו למקום הכי חם כי המחלקה תחזור לתפקוד בהדרגה, ושכל מי שתגיע תעבור בדיקת קורונה ותהיה בבידוד במחלקה עד קבלת התשובה

מדובר במחלקה ייחודית מסוגה בישראל שמטפלת בנשים שמתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת בשילוב עם הפרעת אכילה, רובן נפגעו מינית. באמצע מרץ, כפי שדווח במקום הכי חם, שוחררו לבתיהן מחצית מהמטופלות בה בשל בהלת הקורונה, ובתחילת אפריל, שוחררו עוד כ-17 מטופלות.

בחודש שעבר מאז סגירת המחלקה, מצבן של הנשים שפוזרו ממנה הפך לקשה – והפרעות האכילה מהן סובלות הנשים החריפו, כשחלקן אף הגיעו לסיכון חיים. בקרב חלק מהנשים החריפה גם הפגיעה העצמית, לפחות אחת מהנשים שטופלו במחלקה אישפזה את עצמה במוסד אחר ואחת מהנשים ניסתה להתאבד.

ההחלטה לסגור את המחלקה התקבלה במפתיע אצל המטופלות ולמרות שהמחלקה עברה להתנהל כמחלקה סגורה, כש-17 הנשים שנותרו בה שהו בתנאי בידוד, והצוות עבד במתכונת של חלוקה לצוותים. בעקבות החלטת הסגירה המפתיעה, התבקשו חברי הצוות למצוא סידורי לינה ושהייה תוך ימים ספורים לכלל הנשים ולעמוד איתן בקשר טלפוני בשבועיים הראשונים לשחרורן.

כשאין לאן לחזור

פירוט הסידורים שנמצאו לנשים ששוחררו, והגיע לידי המקום הכי חם, נראה כך: "הביתה לבעלה והילדים, מחלקה [בבית חולים אחר], חברה למחלקה, הביתה, אישפוז, בית ההורים, דירה, דירה, דירה בחווה בה עבדה, חברה, אמא, אח, הוסטל, הביתה, הביתה – מחכה לאינטייק לאשפוז אחר, הוסטל, בית חולים אחר". מהפירוט עולה כי לנשים רבות לא היה בית לחזור אליו או עורף משפחתי תומך. לארבע מתוך 17 הנשים לא היה כלל איש קשר מחוץ למחלקה, אצל חלקן איש הקשר היה עובד סוציאלי אזורי או של עמותה.

יום לפני סגירת המחלקה פנתה האגודה לזכויות האזרח עם עמותת עמותת רופאים לזכויות אדם לראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות ולמנהלת אגף רפואה בו, והתריעו על החופזה התמוהה שבה התקבלה ההחלטה לסגור את המחלקה, ללא שהתבצע הליך הערכה לנשים המאושפזות וללא שנמצא פתרון בטוח והולם לכל אחת מהן. 

במקביל, פנה פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית למנהל בית החולים והתריעו כי סגירת המחלקה עומדת בסתירה גמורה לעיקרון שימור הטיפול במסגרות חיוניות, וכי לנשים המאושפזות בה ולמענה מציל החיים שהן מקבלות שם, אין כל חלופה טיפולית בקהילה ובשירות הציבורי בכלל, וכי שחרורן יגרום להן לנזק לא הכרחי ובלתי הפיך. 

כמה ימים לאחר סגירת המחלקה טענה ד"ר טל ברגמן לוי, ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות  כי האגף עליו היא אמונה מותיר את ההחלטה על סגירת מחלקות וצמצומן לשיקול מנהלי בתי החולים. היא הוסיפה, כי בתי חולים פסיכיאטרים נדרשים לזהירות יתרה בעידן הקורונה, כי שחרור המטופלות נעשה לאחר בחינה פרטנית מדוקדקת ו"בשיתוף עם המשפחות ככל שניתן", וכי "כל מטופלת שוחררה עם אמצעים תומכים ומערכת תמיכתית של בית החולים".

"לא מרימים אדם מטיפול נמרץ"

בתחילת השבוע, עם היוודע גודל הנזק שנעשה לנשים ושהגורמים התריעו מפניו, פנתה האגודה לזכויות האזרח לפרופ' יחיאל לבקוביץ, מנהל המרכז הרפואי באר יעקב- נס ציונה, בדרישה לפתוח את המחלקה. 

“המחלקה נסגרה כי משרד הבריאות ביקש לצמצם מחלקות אשפוזיות וצוותים רפואיים", אומרת עו"ד טל חסין מהאגודה. "עם זאת, משרד הבריאות לא נתן שום הנחיות לגבי מתי סוגרים, את מי משחררים או אילו חלופות טיפוליות בקהילה צריכות להיות זמינות למי שמשתחררת".

"הנשים שהיינו איתן בקשר מהמחלקה היו פגועות מאוד. מדובר בנשים שרובן מתמודדת עם פוסט-טראומה בעקבות פגיעה מינית שמשולבת בה הפרעת אכילה. לא מרימים אדם מטיפול נמרץ ואומרים לו 'יאללה'. בית חולים שהיו מאושפזות בו שלח נשים במצבים מאוד קשים לדרכן".

"הנשים שהיינו איתן בקשר מהמחלקה היו פגועות מאוד. מדובר בנשים שרובן מתמודדת עם פוסט-טראומה בעקבות פגיעה מינית שמשולבת בהפרעת אכילה"

"חזרת המחלקה לתפקוד תהיה אתגר בפני עצמו", אומר ד"ר שי איתמר, פסיכולוג קליני מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל. "התהליכים הטיפוליים שהתרחשו במחלקה פורקו. המשמעות של טיפול הרי היא שמירה על רצף, יציבות ובהירות מול הטראומה. רק ככה מתאפשר תהליך של ריפוי.

"חלק מהנשים מרגישות כרגע בוודאי דחויות ונטושות בעקבות החלטת בית החולים. זה אמון שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להחזיר. חלק מהנשים לא יסכימו לחזור. בית החולים העביר אותן רה-טראומטיזציה, זה ניכר בכך שחלקן הגיבו למצב בצורה היחידה שבה יכלו – פגיעה עצמית, ניסיון אבדני".

"התשובות שהתקבלו משרד הבריאות בנוגע לסגירת המחלקה היו לקוניות", אומר איתמר. "גם מצד בית החולים בלט חוסר שקיפות משווע. השפעת ההחלטה על חיים של מטופלות היתה רבה, ולא ניתנה סיבה מספקת מלבד תחושה כללית של פאניקה. אם היתה סיבה ממשית לסגירת המחלקה – שיחשפו אותה".

"חלק מהנשים מרגישות כרגע דחויות ונטושות בעקבות החלטת בית החולים. זה אמון שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להחזיר"

"המקרה של 'לצידך' מדגים איך מערכת האיזונים לא התבצעה כפי שהיתה צריכה בעת משבר הקורונה בכל תחום בריאות הנפש", מסכמת עו"ד חסין, "הרגולטור, שהוא משרד הבריאות לא התערב בהחלטת בית החולים גם כשהגיעו לפתחו תלונות על סגירת המחלקה ועדויות על מצבן של הנשים ששוחררו ממנה".

מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב-נס ציונה לא נמסרה תגובה עד פרסום הכתבה.