חג שמח לאזרחי ישראל החוגגים 72 שנות עצמאות. השנה, החגיגה (על חשבוננו) מוגשת בחסות התאגידים הגדולים. בחג הזה, לכו לקנות באיקאה שנפתחה מוקדם מכל העסקים, ושאחד מבעליה תרם תרמה כסף לחסידות גור, הניפו את הדגל שבנק הפועלים חילק לכם בזמן שהמשיך לשחוט אתכם בעמלות וריביות, האירו את הבית בחשמל שמיוצר מהגז של תשובה ונמכר לכם במחיר מופקע. זה לא מקרי, זו השיטה. 

בואו נדבר למשל על חבילת הסיוע לעסקים גדולים, ועל הפנים שלה – הראל ויזל.

הראל ויזל, מהבעלים של פוקס, הפך בזמן משבר הקורונה לפנים של הסיוע לעסקים הקטנים לאחר המופע העצבני שלו בטלוויזיה שבו התרעם על הפקרתם. כתוצאה מכך הפכו אותו ליועץ מיוחד למשבר. לקח בערך שבוע מרגע שהכתיר את עצמו לרובין הוד, ועד שהתבהרו כוונותיו האמיתיות – דאגה לרשת שלו ולכיסו. 

הלחצים הכבדים שהפעילה התאגדות רשתות האופנה והמסחר בראשותו ובה חברות רשתות גדולות נוספות כמו קסטרו, קפה קפה ועוד, הובילו להודעת האוצר על סיוע בסך 6 מיליארד שקל שיועבר להן. גם אחרי שהממשלה אישרה את פתיחת החנויות, החברות בהתאגדות הודיעו שלא יחזירו את העובדים שלהן לעבוד – עד שהממשלה תיענה לשורה ארוכה של דרישות, ביניהן תשלום מענק של עשרת אלפים שקל על כל עובד שיחזור מחל״ת וביטול הפטור ממע"מ על רכישות מחו"ל עד 75 דולר. 

כלומר, תוך ניצול ציני ושימוש בעובדים המקבלים שכר מינימום כבני ערובה – דורשים כעת ויזל וחבריו למנף את המשבר כדי להשיג שתי מטרות: לרפד את חשבונות הבנק שלהם ולחסל את התחרות שמאפשרת להם למכור במאה שקל חולצה שנתפרה על ידי ילד אינדונזי. 

מה שנקרא רובין הוד, רק הפוך. לצערי לא נפלתי מהכסא. האופן שבו ויזל ״דואג״ לעסקים הקטנים כעת, מזכיר את הפעם ההיא ששורה של יבואנים מקבילים ובעלי עסקים קטנים הגישו נגדו תובענה ייצוגית, בטענה שהוא דוחק מתחרים ומפקיע מחירים תוך התנהגות דורסנית ולא חוקית. 

מקרה אחר שממחיש את הפן הערכי של ויזל הוא כשנחשף בערוץ 10 שהציע הצעות מגונות לחמש עובדות שלו וחתר למגע מיני. ויזל הצליח לצאת ללא פגע מהפרשה באמצעות דו"ח של בודקת חיצונית, שופטת לשעבר שמונתה על ידי חברת "פוקס" (תמורת תשלום כמובן) וקבעה כי לא היו הטרדות בחברה, מבלי שבכלל שמעה את כל המתלוננות. מדובר בשופטת שכבר נודעה כמי שבדיקתה ניקתה בעבר בכירים בבז"ן וחברות אחרות.   

אז איך אדם כזה הפך לפתע לפרצוף המאבק של העסקים הקטנים? 

הימים ימי משבר, ועצמאים ובעלי עסקים קטנים הסגורים בביתם ויושבים מתוסכלים מול מסכי הטלוויזיה שמעו בדבריו את המיות לבם. כך, לאחר עימות טלוויזיוני קולני אחד בפריים טיים מול יועצו של ראש הממשלה, שהופץ אחר כך לכל עבר ברשתות החברתיות, הפך ויזל למנהיגם לרגע של העסקים הקטנים. או כמו שאומרים: מזל הוא כשהזדמנות פוגשת מוכנות. 

אבל כאמור, מהר מאד נחשף הבלוף. כי מרגע שהוכרז על מתן הסיוע, המשמעות היא כי בעוד העסקים הקטנים נשלחו להתדפק על דלתות הבנקים בבקשות הלוואה, העסקים הגדולים סיימו את הסיבוב התקשורתי עם כסף בחשבון. ניתן רק להעריך כמה מהכסף יישאר בחשבונות הבנק של בעלי השליטה – וכמה ממנו יגיעו לעובדים אם בכלל. מדוע? מכיוון שהאוצר לא קובע שום קריטריונים ותנאים שיבטיחו שכספי משלם המיסים יסייעו לשמירה על משרות העובדים. בונים על טוב ליבם של המנהלים ובעלי השליטה.

סיוע תמורת הגנת עובדים

הסיוע להחזרת עובדים מחל"ת צריך להינתן רק תמורת התחייבות שבמשך תקופה מסוימת לא ניתן יהיה לפטר את העובדים הללו או לפגוע בשכרם. מה פתאום נותנים ערבות מדינה להלוואות בלי מגבלות שימנעו מויזל וחבריו למשוך את כספי ההלוואות לכיסם? ראוי שהאוצר ילמד מה נעשה במדינות אחרות שנתנו סיוע ממשלתי לעסקים המותנה בתנאים מסוימים, כדי שלא נצא פראיירים. 

ראוי שהאוצר ילמד מה נעשה במדינות אחרות שנתנו סיוע ממשלתי לעסקים המותנה בתנאים מסוימים, כדי שלא נצא פראיירים

ואם כבר שולחים יד לכיסו של משלם המיסים, למה לא לבטל חלק מההישגים של המחאה החברתית ובראשם המאמץ להורדת יוקר המחיה? הדרישה לבטל את הפטור ממע"מ על חבילות מחו"ל עד 75 דולר אינה דרישה חדשה. מזה שנתיים חברות האופנה הגדולות משלבות ידיים במטרה להביא לביטולו של הפטור, שמאפשר לאזרחים להזמין בגדים מ"נקסט" ו"עלי אקספרס" במחירים זולים הרבה יותר מהמחירים בארץ. רשתות האופנה פנו לבג"ץ, שסירב להתערב, ועכשיו הן מנסות את מזלן ודורשות לבטל את הפטור במסגרת חגיגת הקורונה הנוכחית. 

אנחנו בלובי99 נאבקים מאבק מר וארוך שנים כדי לעצור את שוד האזרחים בידי ההראל ויזלים. עכשיו הם מנצלים בציניות את משבר הקורונה כדי להתעשר על חשבוננו, אבל אנחנו נמשיך להיאבק. דבר אחד אני יכולה לומר לכם בוודאות – בלי ציבור מעורב שייזעק נגד העושק, זה לא ייגמר. 

עו"ד לינור דויטש היא מנכ"לית לובי99 והלוביסטית הציבורית הראשונה