בסוף חודש מאי נהרג רוכב אופנוע בתאונה. הסיבה, כך ציינו בוחני התנועה, פגיעה במעקה הבטיחות. הדיווח היה לקוני אבל הסיפור הרבה יותר מורכב וכמו שיודעים רוכבי אופנוע רבים שחוו זאת על בשרם, המפגש עם מעקה הבטיחות שזכה לכינוי גליוטינה, לא מותיר להם הרבה סיכוי. 

לא בכדי קיבל מעקה הבטיחות את הכינוי הזה. מדובר במלכודת של ממש. עבור רבים מהם היא הופכת להיות מלכודת מוות. הבעיה ידועה לכולם, גם למשרד התחבורה. הפתרון גם הוא ידוע וקיים, ועדיין קילומטרים רבים של מעקות הבטיחות בארץ ממשיכים להוות סכנה. 

״המעקות הם אחד האויבים הגדולים ביותר של רוכבי הדו גלגלים״, אומר עו"ד אסף ורשה, שייצג עשרות אופנוענים שנפגעו בתאונות דרכים. ״מדובר על קונסטרוקציות ממתכת שמעוגנות לקרקע באמצעות מוטות חדים, שפגיעה בהן משולה לפגיעה בסכין. החלקה גם במהירות נמוכה יחסית של 50 קמ"ש, עלולה להוביל למוות". 

״הייתי בהרבה זירות קשות בתפקיד שלי, אבל הקשות ביותר היו קשורות במעקה הבטיחות גליוטינה׳״, מעיד יוסי מקס, חובש באיחוד ההצלה, ״כל רוכב אופנוע שנתקל בגדר הזו מסיים בפציעות חמורות במקרה הטוב. לא אשכח קריאה אחת מלפני ארבע שנים. הוקפצתי לכביש ארבע וכשהגעתי ראיתי מראה מזעזע: בחור צעיר שהחליק מהאופנוע ונתקל בגדר, שפשוט חצתה אותו לשניים. אני רוכב בעצמי, וכשאני בכביש אני יודע שאם אחליק, אעדיף להתנגש ברכב מאשר לעוף הצידה לגדר".  

לפי נתוני משרד התחבורה, בשנת 2019 נהרגו 72 רוכבי אופנוע, ב-2020 מצאו 74 רוכבי אופנוע את מותם ברכיבה על הכלי, ב-2021 נהרגו 90 רוכבים ומתחילת 2022 נהרגו 39 רוכבי אופנוע. על פי הבדיקה של אביעד אברהמי, רוכב ותיק ועורך המגזין ״פול גז״, ב-2021 20 אחוז מהרוכבים נהרגו כתוצאה מפגיעה של הגליוטינה. אין בידינו נתונים נוספים לגבי היקף הפגיעות. 

״הגדר עברה לי דרך היד לתוך מרכז הגוף דרך עמוד השדרה ועד הקרסול", אומר רועי רוזנטל, שהחליק עם האופנוע בכביש 4 ב-2012. "הייתי מחוסר הכרה חודש ומשותק עוד ארבעה חודשים, השתחררתי מבית החולים אחרי כמעט שנה. לא יצאתי מהבית כמה שנים עד שהחלטתי שצריך להתקדם, אבל החיים לא נראים אותו הדבר מאז, אני עדיין מוגבל מאוד בתנועה". 

״אחי היה בן 26 כשהוא החליק עם האופנוע ונתקע במעקה הבטיחות שהרג אותו. הוא מת במקום", אומרת טל עדי, אחותו של אורון שנהרג בכביש 375 ליד מושב מטע ב-2008 . "אני מנסה לא לחשוב 'מה היה קורה אם', אבל זה קשה מדי כי אם לא הייתה שם גדר או שהיו שמים מיגון, כנראה שאורון היה עדיין איתנו. כל מה שצריך היה צריך לעשות זה לשים מיגון פלסטיק שיכסה את העמודים המסוכנים האלו, כמו שעושים באירופה, אבל כנראה שחיי אדם בארץ לא שווים כמו באירופה, אחרת אני לא מבינה למה לא פותרים את הבעיה הזאת כבר״.

לשבור צלע או למות 

הפתרון לבעיה ידוע לכל הגורמים: פסי הגנה שמכסים את החלקים החדים של המעקות. "פסי ההגנה עשויים פלסטיק קשיח, והם מותקנים בחלק התחתון של העמודים. כשרוכב מחליק, הוא מתנגש בפסי ההגנה במקום בעמוד התמך של הגדר, וכך במקום גיליוטינה חדה הוא פוגש את פס ההגנה ומחליק לאורכו. במקרה הגרוע הוא עלול לשבור גפה או צלע, אבל לא נגזר עליו גזר דין מוות״, אומר אברהמי. 

"אם במקום גיליוטינה הייתה גדר עם פלסטיק בתחתיתה", אומר גם רוזנטל, "לא היה קורה לי כלום, אולי קצת מכות יבשות". 

"עם פסי ההגנה, כשרוכב מחליק הוא יפגוש אותם במקום את הגיליוטינה החדה, וכך לא נגזר עליו גזר דין מוות" 

עוד ב-2012 הקים משרד התחבורה וועדה בינמשרדית שבחנה את סוגיית המעקות. "אחד הגורמים לחומרת הפגיעה בתאונות רוכבי אופנועים הוא בתכנון הלא-סלחני עבורם של צדי הדרך, לרבות שימוש במעקות הבטיחות, שתוכננו מבלי להתחשב בפגיעה אפשרית של רוכבי אופנועים. בחלק ניכר מדגמי המעקות הנמצאים בשטח ישנם חלקים בדידים שלעתים חדים (כגון: עמודים של מעקות פלדה) אשר עשויים לגרום לפגיעה חמורה בחלקי הגוף של רוכב אופנוע המתנגש במעקה, במהלך תאונה או בעקבותיה", נכתב שם. 

ב-2015, שבע שנים אחרי התאונה של אדרי בכביש 375, נהרג באותו מקום דור חכים ז״ל. כשבוע לאחר התאונה החלה החברה הלאומית לדרכים (מע"צ לשעבר) בהתקנת פסי הגנה לרוכבים לאורך הכביש הזה ובכבישים נוספים. 

על פי התוכנית של חברת נתיבי ישראל, היו אמורים להיות מוחלפים כ-2,000 ק"מ של מעקות בטיחות במשך עשר שנים, בעלות כוללת של 422 מיליון שקל: כ-800 ק"מ של מעקות בטיחות במחוז הדרום, כ-590 ק"מ ביו"ש, כ-300 ק"מ מעקות מתוכננות להחלפה במחוז הצפון וכ-250 ק"מ במרכז הארץ.

בינתיים, ב-2017 הותקנו על ידי נתיבי ישראל 244 קילומטרים של פסי הגנה לרוכבים באמצעות תקציב ייעודי. ב-2018 הותקנו 226 קילומטרים וב-2019 רק 100 קילומטרים. ב-2020 בהיעדר תקציב לא הוחלפו המעקות ובשנה שעברה הוחלפו 157 ק"מ. סך הכל – כ-720 ק"מ. 

״לפי בדיקה שעשינו, עלות מיגון העיקולים והסיבובים המסוכנים הנותרים בכל הארץ מסתכמת בכ-200 מיליון שקל", אומר אברהמי. "אנחנו לא מבקשים שימגנו את כל כבישי הארץ, רק את האזורים הבעייתים שידועים למשרד התחבורה ולחברה הלאומית לדרכים. הם יודעים מה הפתרון ובמקום ליישם אותו, התשתית של המדינה רוצחת אנשים".  

20 מיליון שקל 

עד אמצע 2019 הפעילה חברת נתיבי ישראל מכרז לההחלפת מעקות הבטיחות המיושנים, בעלות של 40 מיליון שקלים לשנה. באמצע 2019 קוצץ תקציב האחזקה של חברת נתיבי ישראל. החברה מצידה לא חידשה את המכרז להתקנת מעקות בטיחות שבהם מותקנים פסי הגנה. בדצמבר 2020 הצהיר ח"כ בועז טופורובסקי כי הצליח לגייס מהאוצר 20 מיליון שקל להמשך העבודות, סכום המהווה 20 אחוז מהתקציב הדרוש לסיום הפרויקט. 

כעבור עשרה חודשים, כשנודע לה שהכסף לא עבר לנתיבי ישראל, נדרשה שרת התחבורה מרב מיכאלי לנושא. אז היא הצהירה: "הייתה הבטחה ישנה להקצות כסף למעקות ברזל שמסוכנים מאוד לאופנועים במקרה של תאונות וגורמים להם נזקים אנושיים, ואכן הבאנו 20 מיליון שקל שמוסטים ומופנים באופן ייעודי ובהקדם – נתיבי ישראל כבר קיבלו הוראה לעשות את זה – להחליף את המעקות האלה במעקות בטון״. 

תגובת משרד התחבורה: "עם כניסתה לתפקיד, הציבה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, ח"כ מרב מיכאלי, את סוגיית הבטיחות בדרכים בראש סדר העדיפות של המשרד, הגדילה את התקציב לטיפול במוקדי סיכון, לאחר שנים של קיצוצים נרחבים, וחיזקה את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (רלב"ד) כגוף מתכלל מדיניות, המגבש בימים אלה תכנית לאומית לבטיחות בדרכים.

"במטרה להגן על רוכבי האופנועים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מקדם הוספה של פסי הגנה פלסטיים, לחלק התחתון של מעקות הבטיחות בכבישים בינעירוניים. בשנה האחרונה התקינה חברת נתיבי ישראל, בשיתוף משטרת ישראל ואיגוד האופנועים, פס תחתון במעקות בטיחות באורך של 157 קילומטרים, ובעלות של 20 מיליון שקלים".