כאילו לא הספיקה ה"השפלה" בכך שח"כ איתמר בן גביר הגיע לדבר בתיכון בליך ברמת גן; כאילו לא היה בכך די כדי לדקור את נפשם העדינה של רבבות אנשים טובים – משלמי מסים, מרוויחים יותר מהשכר הממוצע במשק, תושבי גוש דן או שכונה פרברית שמודבקת לשמה המילה "הירוקה", מנויים לעיתון הארץ, כל הסט שהופך אותם בני תרבות בעיני עצמם – וכעת בא גם זעזוע מהסרטון שבו ילדיהם של האנשים הטובים האלה מצולמים עם אותו בן גביר ומריעים לו, בעודם לובשים את המדים של תאגיד צופי ישראל.
זה כבר לא שבר, זה משבר.
הם יושבים בבית ולא מבינים איך זה קרה להם. הם, הממלכתיים כל כך, שמצביעים לרשימות כמו יש עתיד של יאיר לפיד או כחול לבן של בני גנץ (או השם התורן שבו הוא רץ), שמתנגדים לימין ולביביסטים ולכל מה שרע – איך הילדים שלהם פתאום שרים לבן גביר? איך המנהלת מביאה אותו לבית הספר? תראו לאן הביבי הזה הוביל אותנו!
והפתרון שלהם ברור: חייבים לחזק את הממלכתיות. חייבים לצאת לקלפיות ולשים פתק של לפיד או של גנץ. אין ברירה אחרת. זה או זה, או אובדן של הדמוקרטיה עם כל האיתמר בן גבירים ודודי אמסלמים ויריב לוינים בשלטון. זה קרב חייהם – זה להילחם או לחדול.
והם לא עוצרים לרגע לשאול את עצמם איך זה קרה, מעבר לשאלה הרטורית. הם מאבחנים נכון את הבעיה: הדמוקרטיה בישראל, הערובה היחידה לקיומה של החברה שלנו, נמצאת בסכנה. אבל הפתרון שלהם לא רק שאינו פותר את הבעיה, הוא מעצים אותה והופך אותה ממצב של סכנה משמעותית למצב של ודאות קרובה לאסון.
למה הצופים, שהוריהם בסבירות גבוהה שייכים לאותם "אנשים טובים" וגרים בשכונת משהו-הירוקה וכל שאר הסט, הריעו לבן גביר? למה ילדים שהוריהם מכוונים אותם לשירות ביחידה 8200 במקרה הטוב או קורס טיס במקרה הרע, מריעים למי שצה"ל סירב לגייס אותו מפני שהיה מעורב בארגון הטרור "כך"? למה זה לא היה קורה לחניכים בשומר הצעיר או בנוער העובד או אפילו באחוז ניכר מהסניפים של תנועת בני עקיבא הדתית-לאומית?
התשובה נעוצה בדבר שיש לבן גביר ויש לנתניהו, ויש לאותן תנועות נוער – ואין לצופים עם הפוזה הא-פוליטית, ואין לרשימת לפיד, ואין לרשימת גנץ: עיקרון מארגן. אידיאולוגיה. רעיון מרכזי לשינוי בעולם. משהו שהוא מעבר ל"בואו נהיה ממלכתיים ובואו נשאף שתמיד יהיה פה כמו פעם, בימים הנעימים ההם".
הרי מה מציעים לפיד וגנץ? שאם רק נחזור לימים שלפני נתניהו, הכל יהיה סבבה. אז נכון, יהיה כיבוש, ויהיו פערים חברתיים קשים, ויהיה משבר דיור, ולא יהיה שלום עם סוריה ולבנון, והחרדים והערבים יגררו מאחור בעוני קטסטרופלי – אבל היי, נהיה ממלכתיים! מה יותר חשוב מזה? זה הרי נהדר.
אבל זה לא נהדר למי שרוצים שינוי חיובי בעולם. זה לא נהדר למי שרוצים שוויון, ולמי שרוצים צדק, ולמי שרוצים שלום, ולמי שרוצים שלילדים שלהם יהיה מקום טוב לגדול בו ולהישאר בו – זה טוב אך ורק למי שהסטטוס קוו טוב להם.
בן גביר מציע רעיון מארגן. הוא מעורר פלצות, כזה שכל אדם נורמטיבי צריך לדחות בשאט נפש – אבל הוא קיים. גם נתניהו מציע רעיון מארגן, שבעיניי מחריד – המשך הדרוויניזם הכלכלי תוך מניעת חירות ממיליוני פלסטינים – אבל יש לו רעיון.
הרעיון המארגן של מרצ הוא הפסקת הכיבוש לאלתר וחילוניות. הרעיון המארגן של העבודה הוא סוציאל דמוקרטיה תוך שאיפה להסדר מול הפלסטינים. וגם לש"ס יש רעיון מארגן (שמרנות דתית מזרחית) וליהדות התורה יש רעיון מארגן (כנ"ל, אבל אשכנזית ודווקנית במיוחד), וגם למרכיבים השונים של הרשימה המשותפת יש.
ומה הרעיון המארגן של לפיד וגנץ, וגם של הצופים? בואו נחייך, נהיה בעד מה שטוב (בלי להגיד מה זה), נהיה נגד מה שרע (כל מי שאינם אנחנו) – ובעיקר נחגוג את עצמנו.
לרשימות של לפיד וגנץ אין עיקרון מארגן: יש להן אדם מארגן. תוציאו את לפיד מיש עתיד והכאילו-מפלגה הזאת תפסיק להתקיים בו ברגע, בדיוק כמו שקרה ל"שינוי" של אבא שלו.
לרשימות של לפיד וגנץ אין עיקרון מארגן: יש להן אדם מארגן. תוציאו את לפיד מיש עתיד והכאילו-מפלגה הזאת תפסיק להתקיים בו ברגע
אותו הדבר ממש אפשר וצריך לומר על רשימת גנץ, שבלעדיו פשוט אין לה זכות קיום: מי שמזהה ברחוב את יעל רון בן משה שהייתה חברת כנסת מטעם גנץ בשנים האחרונות ואינו בן משפחה או חבר אישי שלה, שיקום. מי שלא מזהה את מוסי רז ממרצ או את אמילי מואטי מהעבודה, למשל, כנראה שלא עוקב אחרי החדשות בישראל.
כשאתם מצביעים לרשימות שאין להן עיקרון מארגן זולת "ממלכתיות", אתם יוצרים ואקום ערכי. הרי שלחתם את הילדים לצופים בדיוק בגלל זה: כי אין שם כלום משמעותי מבחינה אידיאולוגית, וזו פעילות פנאי חביבה. לוואקום הזה נכנס איתמר בן גביר, ונכנסים כל מיני רדיקלים אחרים, ורדיקליות קורצת מאז ומעולם לאנשים צעירים.
הצבעה בעד רשימות נבובות כאלה, היא הצבעה נגד הדמוקרטיה בישראל – וזה מכפיל כוח שחורשי רעתה של הדמוקרטיה לא היו מעלים על דעתם שיקבלו דווקא מאותם "אנשים טובים", אלה ששולחים את הילדים לצופים, וגרים ב"הירוקה", ויש להם מנוי להארץ: אלה שכל כך שוטמים אותם.
לשם שינוי, עשו בקלפי את ההיפך הגמור מהקונספט האמיתי של תנועת הצופים: היפרדו מהרשימות החלולות והנבובות, לכו על ערכים, ואל תהיו חלק מהבעיה.
הכותב הוא עיתונאי וחבר מפלגת העבודה