לנוכח שתיקת ארגוני הנשים מול האלימות המינית שהופנתה כלפי קורבנות טבח ה-7 באוקטובר, התקיימה היום – יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים – ישיבה מיוחדת בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בנושא "פשעים נגד האנושות שביצע חמאס כלפי נשים".
בין המציגות היו גם תנ"צ שלומית לנדס, ראש חטיבת החקירות באגף החקירות במשטרה, המרכזת את נושא זיהוי החללים במחנה שורה וניצב משנה שלי הרוש, מיחידת להב 433, הממונה על החקירות בעבירות הטבח.
"במסגרת החקירה נגבות עדויות מניצולים, מבני משפחות של נרצחים וחטופים, אנשי כוחות הביטחון, זק"א כוחות כיבוי הצלה ורפואה", סיפרה הרוש. "אנו מצויים בראשיתה של חקירה, שבמסגרתה נגבו עד כה למעלה מ-1,500 עדויות מזעזעות וקשות, שהמוח והנפש מתקשים לקלוט ולהכיל".
הרוש תיארה בפני משתתפי הכנס, בהם שגרירים ושגרירות ממדינות זרות, מקצת מן העדויות. אנו מזכירות שוב, מדובר בתיאורים קשים מאוד לקריאה.
"המחבלים הרצחניים לא הסתפקו ברציחתם של חפים מפשע אלא וידאו הריגתם של הקורבנות שהיו במנוסה, עסקו בביזוי ובהשחתת הגופות, לרבות כריתות איברים ושריפה. הם פעלו באופן שיטתי ומתוכנן לבצע רצח המוני. השמדה המונית של כל מי שנקרה בדרכם.
"היקף מעשי הטרור הוא בלתי נתפס, הן מבחינת כמות הנרצחים והפצועים והן מבחינת הזוועות, ההשחתה, הרוע והאכזריות, אותם היטיבו לתאר העדים. ניצול ממסיבת נובה סיפר בעדותו: 'הכל היה אפוקליפסה של גופות, בנות בלי בגדים, חלק עליון, חלק תחתון. אנשים חצויים, אנשים שחוטים, ערופי ראש חלקם. היו שם בנות שפשוט שברו להן את האגן מרוב שאנסו אותן, היו בשפגט, פסוקות רגליים'.
"מחלץ שסייע בחילוץ ניצולים מהמסיבה תיאר: 'היו גופות בכל מקום, מאות גופות, פצועים. ראיתי נשים עירומות, מישהי שאני זוכר היתה ירויה בחזה שלה'. מחלצת ממסיבת נובה מתארת: 'אוהל מלא גופות, גופות כפותות בידיים, מאחורי הגב. גופת אישה עם דימום מאזור איבר המין'. עד נוסף מתאר: 'מלא גופות מרוטשות באזור הראש והצוואר, ראשים מעוכים, גופה של אישה עם מכנס ג'ינס מושפל עד הברכיים. ראשים ללא גוף, בעיקר של גברים. גופה עם סכין נעוצה בלסת'.
"עדה נוספת מתארת: 'היו המון פצעי ירי, ירי ממוקד באיברי המין של הגברים, ירי באזור הבטן, הגפיים והישבן. היה להם קטע עם איברי מין, של גברים ונשים. ראינו כריתות שדיים. אצל הגברים ראינו הרבה כריתות של אברי מין'.
"ניצולה ממסיבת נובה תיארה: 'זה מתחיל עם מישהי עם שיער קצר, לא ראיתי אותה במסיבה. ראיתי סיטואציה שהיא יושבת על הברכיים מתחננת. מחבל עומד מעליה, יורק לה על הפנים. הבנתי שזה טלפון, הוא מצלם ואז הוא יורה לה בראש. האזור שבו התחבאנו – לשם הם הביאו את כל הנשים, אפילו ראשים של נשים. היה אפילו ראש קטן של ילדה, אם אני זוכרת'.
"'היתה סיטואציה שבו כופפו מישהי ואז הוא אנס אותה והעבירו אותה מאחד לשני. הם היו מחופשים לחיילים, שמעתי צעקות בערבית. הבחורה שהם אנסו, היא היתה בחיים, עמדה על הרגליים, היא דיממה מאזור הגב. היתה עוד מישהי שניסיתי לזכור מה היא לבש ואני לא מצליחה. אני זוכרת שהמחבל משך לה בשיער. היא לא הייתה לבושה, הוא חותך לה את השד, זורקים לה את השד לרצפה ומשחקים עם זה וממשיכים למשוך אותה. אני זוכרת מישהו חודר אליה ואז יורה לה בראש. לא מרים את הראש, יורה לה בראש כשהמכנס שלו למטה'".
"עדות נוספת מכוחות חילוץ והצלה מתייחסת לבית באחד היישובים: 'בתוך המקלחת היתה גופה של אישה כפותה, היא היתה בלי לבוש תחתון. הגופה היתה בפינה קשורה בידיים'. עד אחר מתאר: 'ראיתי אישה מבוגרת ערומה ללא תחתונים'. עד נוסף מתאר: 'בין הבתים מצאנו גופה, בתוך ההריסות ראינו רק את הראש והצוואר. הפה היה קשור בסוג של בד, הבנו שהגופה ערומה'".
קודם לכן סיפרה שלומית לנדס את שחוותה במחנה שורה: "נשים נפגעו מאלימות מינית, נשים עברו סבל והתעללות סביב היותן נשים, כולל נשים הרות. במחנה שורה ראינו את הנורא. מכל שום דבר לא מכין אותך לדברים שראינו שם. ראינו על גופות הקורבנות את עוצמת האלימות הרוע. אם מישהו מפקפק בסיפורים, לא ניתן להתווכח עם המראות.
"ראינו את הגופות שנורו בגופן, את אלו שנורו במרכז הפנים, ולא באופן מקרי. את אלו שנורו במקומות רגישים בגופן. ראינו את הגופות הכפותות, את הגופות שאיברים מסוימים היו חסרים כי נכרתו על ידי הרוצחים. ראינו את הדם, האדמהה והסבל.
"ראינו בתוכן את הנשים, הבחורות והילדות. ראינו את השקיות הקטנות שבתוכן גופות של ילדים וילדות, חלקן הובאו כמשפחות. וראינו את גופות ההורים ביחד איתם, לעתים מחובקים. לא יכולנו שלא לדמיין את הסיטואציה המשפחתית שקדמה לכך.
"ראינו את הצעירות עם הג'ינס האופנתי או השרוואל הנוח, את הבחורות עם הקעקועים שיצאו לחגוג, ראינו גופות עם נעלים נשיות, ראינו את השיער הארוך מלא בדם, את הראסטות, את הבגדים שאיתם התכוונו ללכת לעבוד או לחגוג או סתם להיות עם הילדים.
"ראינו את הלק הבוהק, המנצנץ. למדנו שלק ג'ל עמיד, גם בפני זוועות. מה שהיה עבור האישה סמל לתקווה ולטיפוח הפך מבחינתנו לסמל של קטיעת חיים ונשיות והתעללות.
"כמשטרה, אנחנו רגילים לאסוף עדויות וראיות. לעבוד קשה כדי להביא עבריינים לדין, להביא מזור לקורבנות. כאן נשים לא רק חוו התעללות ופגיעה מינית, רובן ככולן נרצחו. הן לא יספרו על מה שהיה. לא יתאפשר לנו לסגור עבורן מעגל במקרה הזה.
גם העדים למעשי הזוועה נרצחו רובם. עם חלק מאלו שנותרו בחיים, בהם ילדים, טרם דיברנו איתם. ספק אם נוכל לדבר איתם בשל עומק הטראומה. יתכן שגם לחטופים ולחטופות יהיה מידע בהקשר הזה.
ככל הנראה אנחנו עדיין לא יודעים את היקף וגודל הזוועות. נמשיך במלאכת איסוף הזוועה על פרטיה הבלתי נתפסים. עלינו להביא לידיעת העולם הנאור שמדבר רבות על הזכות לחיות בביטחון ועל זכויות לנשים את כל מה שקרה כאן בשבעה באוקטובר".
