בחודשים בהם סגרה הקורונה סגר שלב אחר שלב את המשק כולו, היו רשתות השיווק, הסופרמרקטים והמרכולים היחידים שעבדו כרגיל. אם לדייק, כמעט כרגיל: הדבר היחיד שהפסיק להתקיים ברשתות הקמעונאיות היה החזרת הבקבוקים תמורת דמי הפיקדון.
ב-18 במרץ הוציא משרד הבריאות הנחייה שלפיה רשתות השיווק פטורות מיישום חוק הפיקדון, לטענת המשרד – מחשש שהעובדים שמקבלים את בקבוקי המשקה והפחיות יידבקו בנגיף הקורונה. למעשה, משרד הבריאות נענה לדרישות רשתות השיווק, שנושא איסוף הבקבוקים ותשלום הפיקדון לציבור שנואים עליהן מאז ומעולם. הציבור המשיך לשלם את דמי הפיקדון, בלי לקבל החזר.
רק היום, לאחר דרישות חוזורות ונשנות של המשרד לאיכות הסביבה, ובעקבות פניית המקום הכי חם אתמול – הותרה החזרת הבקבוקים לחנויות ותשלום הפיקדון לאזרחים. הבשורה משמעותית במיוחד לחסרי הבית, שהחזרת בקבוקים היא חלק מרכזי בהכנסתם הזעומה והסגירה פגעה קשה בכלכלתם בחודשיים אלה.
הבקבוקים לא מסוכנים
כבר באמצע מרץ פנו רשתות השיווק באמצעות איגוד לשכות המסחר למשרד הבריאות, בבקשה להשהות את יישום החוק. בין היתר, טענו שבימים של עומס על הסניפים קשה יהיה להקצות אדם שיטפל בהחזרת הבקבוקים. בנוסף טענו רשתות השיווק שעובדיהם חוששים לגעת בבקבוקים ובפחיות מחשש להדבקה.
אלא שמשרד הבריאות בעצמו טען כי אין בכך כל סכנה. בהודעה שהוציא המשרד להגנת הסביבה נכתב כי "לפי נציג מערך בריאות הסביבה אין סכנה במיכלי המשקה הריקים כל עוד מטפלים בהם בכפפות ושקיות ייעודיות, אך מתוך עקרון הזהירות המונעת ובשל התנאים התברואיים המחמירים שיש להקפיד עליהם בימים אלה, החליט משרד הבריאות לאשר לבתי העסק שלא לקבל את המכלים".
לפי חוק הפיקדון מ-2001, כל בית עסק ששטחו שמעל 28 מ"ר ומוכר מכלי משקה מלאים מכל סוג, חייב לקבל מכלי שתייה מהציבור הרחב ולהחזיר את דמי הפיקדון. לפי החוק בעל עסק מחוייב לקבל עד 50 מיכלים מאדם ביום ולהשיב תמורתם 30 אגורות למיכל.
החוק מציין במפורש כי בעל עסק לא רשאי להגביל את השבת מיכלי המשקה לשעות או לימים מסוימים. במקרה של סירוב לקבל את הבקבוקים או במקרה שבעל העסק יוצר תנאים והגבלות, אפשר להגיש נגדו תביעה אזרחית בבית המשפט לתביעות קטנות ובית המשפט רשאי לפסוק פיצויים של עד 1,800 שקל לכל סירוב.
"לפי נציג מערך בריאות הסביבה אין סכנה במיכלי המשקה הריקים כל עוד מטפלים בהם בכפפות ושקיות ייעודיות"
מאז שחוק הפיקדון נכנס לתוקף ניסו רשתות שיווק להתנער ממנו ולא הסתירו את סלידתן מהחוק שנועד להיטיב עם הסביבה. מגזין טיים אאוט דיווח באוגוסט 2018 על הקושי להחזיר בקבוקים בתל אביב. לקוחות סיפרו שלא מקבלים מהם בקבוקים בימי שישי, אחרים הודיעו שאין שנתקלו בשלטי אין החזרה של מיכלים בערבי חג.
כבכל שנה גם השנה אמורים היו רשתות השיווק והקמעונאות לא לקבל מכלי משקה בחג פסח, מטעמי שמירה על כשרות. ההנחייה היתה אמורה להיכנס לתקופה מערב החג ועד לצאתו.
לאור זאת נראה שפניית הרשתות למשרד הבריאות היתה ניסיון נוסף לחמוק מהמטלה השנואה עליהן, הפעם בחסות הקורונה.
אוספים בקבוקים מהזבל
וכך, ללא הודעה מוקדמת, סגר משרד הבריאות לפני כמעט חודשיים את האפשרות להשיב מיכלים לבתי העסק. לפי ההנחיות החדשות הוא הותיר לציבור את האפשרות להחזיר בקבוקים ופחיות לאחת מ-16 תחנות המיחזור העירוניות של תאגיד אל"ה הקיימות בארץ, אולם ההקלה הזו לא רלוונטית למי שזקוק לדמי הפיקדון: חלק מהתחנות היו סגורות ואחרות צמצמו את שעות הפתיחה שלהן.
בנוסף, ואולי הכי חשוב: הפיזור של התחנות בארץ לא מאפשר השבת מיכלים בידי לקוחות פרטיים. בכל אזור מרכז הארץ, למשל, אין תחנת מיחזור אחת. לא בתל אביב, בבת ים או בחולון, לא בהרצליה או בראשון לציון. גם לא בערים גדולות במקומות נוספים בארץ כמו בבאר שבע או בחיפה.
לא רק רשתות השיווק הרוויחו מהשהיית החוק. למרות שאת דמי הפיקדון לא מחזירים, הממשלה לא הנחתה לעצור את גביית התשלום עבור הפיקדון, 30 אגורות, שמשלם כל מי שרוכש פחית או בקבוק משקה. הנהנים מכך הם תאגידי המיחזור שאמורים לקבל את דמי הפיקדון מיצרני ויבואני המשקאות, ובינתיים לא נדרשים להשיב אותם לציבור.
המשרד להגנת הסביבה ניסה להציע פתרון: "כדי לשמור על הסביבה גם בימים מאתגרים אלה, המשרד להגנת הסביבה מבקש מהציבור הרחב לנסות ככל האפשר לשמור בבית את מכלי המשקה הריקים שבפיקדון, להחזירם לאחר תום התקופה המוגדרת שעת חירום ולקבל את דמי הפיקדון", נכתב בהודעה של המשרד.
אלא הנתונים ידועים – משקי הבית לא ממהרים להשיב את בקבוקי המשקה הריקים שצרכו לרשתות השיווק. למעשה, היקף המיחזור של הבקבוקים עומד על כ-18 אחוז בלבד. מרכזי המיחזור הקיימים משרתים את החברות הגדולות שאוספות בקבוקים, ולא את הצרכן הפשוט, זה שמחזיר בחנות או בסופר, ולעיתים הפיקדון של הבקבוקים מהווה את ההבדל עבורו בין שובע לרעב.
מאז שחוק הפיקדון נכנס לתוקף ניסו רשתות שיווק להתנער ממנו ולא הסתירו את סלידתן מהחוק שנועד להיטיב עם הסביבה
את הפגיעה הקשה ביותר מהשהיית חוק הפיקדון ספגו האוכלוסיות המוחלשות, ובעיקר דרי הרחוב ומעוטי היכולת שאוספים בקבוק אחרי בקבוק מפחי הזבל ברחובות או מהמסעדות ובתי הקפה ומביאים אותם לרשתות השיווק כדי לקבל את דמי הפיקדון.
"אין מאיפה לעשות כסף", הסביר למקום הכי חם מחוסר בית בכיכר רבין בתל אביב. "בקבוקים – לא מקבלים כלום. אין אנשים, אז לא נותנים כסף". בראשית ימי הקורונה נראו אנשים מתחננים בחנויות שיקחו מהם את הבקבוקים.
פחית ועוד פחית
"במידה מסוימת הקמעונאים צודקים", אומר דניאל מורגנשטרן, יועץ כלכלי וסביבתי ויוזם חוק הפיקדון, "מהחזרת המיכלים הם לא מרוויחים כלום, ומזה שהם מוכרים סחורה הם מרוויחים. הקבלה הידנית של מיכלי המשקה היא טרחה שתמורתה מקבלים המרכולים דמי טיפול לא גבוהים. עיקר הבעיה היא של כוח אדם ובימי הקורונה זה קריטי. לשרת את הקהל צריך, ומי שמשלם את המחיר הם האספנים הקטנים, שאוספים פחית ועוד פחית. וזה עצוב".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "פנינו באחרונה למשרד הבריאות בבקשה לשקול להסיר את הנחיה זו ולעדכנה. ברגע שההנחיות יעודכנו, המשרד להגנת הסביבה יודיע על כך לציבור. עד החזרה לשגרה ועדכון ההנחיות, יש לשמור את מכלי המשקה, ומיד עם סיום המגבלות ניתן יהיה להחזיר אותם ולקבל את כספי הפיקדון".
ואכן, לאחר פניית המקום ובהמשך ללחצים של המשרד לכל אורך התקופה, הוסרה היום המגבלה. לציבור מותר להחזיר בקבוקים, והחנויות מחויבות לאספם ולהחזיר פיקדון.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר לגבי המשכת הגבייה: "רשתות השיווק ממשיכות לגבות את דמי הפיקדון משום שמדובר בהסדר מתמשך, שאם יופסק ללא היערכות מראש ולתקופה מוגבלת, הדבר צפוי להוביל לשיבוש גדול מאוד של המנגנון החוקי באופן לא שיטתי. מצב זה עלול להביא לכך שסכומי פיקדון שנגבו לא יוחזרו; שסכומי פיקדון שיוחזרו בעתיד לא יהיו תמורת גבייה; וכן לייצר אי סדרים נוספים במנגנון.
"ניתן לשמור את הבקבוקים ולהחזירם בעת סיום המשבר, כך שמבחינה מהותית מנגנון החוק ממשיך. עם חזרת המשק לפעילות מלאה, בכוונת המשרד לפעול אל מול תאגיד אל"ה על מנת שיעמוד ביעדי האיסוף והמחזור של בקבוקי הפיקדון, במסגרת המגבלות שנוצרו בתקופת משבר הקורונה".
את תגובת תאגיד המיחזור אל"ה ומשרד הבריאות לא היה אפשר להשיג.
שיחה על זה post