אודות

שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומר על נייטראליות

את המשפט הזה נהוג לייחס לסופר האיטלקי דנטה אליגיירי, מחבר "התופת", אבל מי שהפך אותו לרלוונטי בעת החדשה הוא מרטין לותר קינג. ב-30 באפריל 1967 נשא הכומר השחור, מנהיג התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, דרשה בכנסיית איבנאזר שבאטלנטה. הוא דיבר נגד המעורבות האמריקאית במלחמה העקובה מדם בווייטנאם, ולא השאיר מקום לעמימות או לנייטראליות. הוא האמין שמול מעשה עוול או איוולת – עדיף תמיד לקרוא תיגר, ולא להסתופף תחת אורו החמים והמנוון של הקונסנזוס. "יש זמנים", המשיך קינג, "שבהם שקט הוא בגידה".

גם לעיתונאים אסור להיקלע לאותה אובייקטיביות מעושה. אנחנו מחויבים לנקודת מבט קשובה, ביקורתית ומאוזנת, אבל היא לעולם לא חפה מתפישת עולם, מעמדות ומעקרונות. במגזין הזה אנו מבקשים לעשות עיתונות שדבקה בעקרונות של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. עיתונות חוקרת, חפה מפחד וממורא. עיתונות שאינה חוששת לקחת צד. ששומרת על פרופורציות, שאינה מתלהמת, שנצמדת לעובדות ולסטנדרטים מקצועיים, סקרנית ובודקת את עצמה.

עיתונות אולי לא יכולה לשנות את העולם, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעשות שינוי. אנחנו בונים כאן בית לעיתונאים ולעיתונות, במטרה לעבוד בשירותו של המקצוע הכי נפלא שיש, ולחזור לעקרון הבסיסי שמנחה אותו – לספר סיפור. סיפור שמאפשר לנו לראות ולהבין את העולם, ולשנות באמצעותו את המציאות, הפרטית והחברתית. סיפורים על מקרים ואנשים שקולם לא נשמע, הסיפורים שבשבילם אנשים פתחו עיתון, אלה שגורמים לנו לצאת שבוע אחרי שבוע לשטח, הסיפורים שבגללם אתם נכנסים למקום הזה.

המקום מופעל על ידי מערכת קטנה ונחושה, שעובדת מסביב לשעון, ולצידה עשרות כותבות וכותבים, מאיירים ומאיירת, צלמות וצלמים. כל מי שעובד במקום מקבל תשלום עבור עבודתו

עינת פישביין – מייסדת וכתבת

עיתונאית וכתבת מובילה בסיקור חברתי-כלכלי בתחומי רווחה, עבודה, הגירה וזכויות אדם. חשפה את התנהלות המכון לחקר הקבלה של הרב ברג ככת, את היקף העסקת עובדי הקבלן בישראל ומשמעותו, את קיומן של קהילות מהגרי עבודה ברחבי ישראל וניסיונות הגירוש הראשונים שלהן, את מחנות העינויים של מבקשי המקלט מאריתריאה בסיני, הביאה ראיון ראשון של ענת קם ממעצר הבית ועוד.      

זוכת פרס סוקולוב לשנת 2000 על כתיבה בנושאים חברתיים וחשיפת נושא מהגרי העבודה בישראל. זוכת פרס בזכות 2010 לכתיבה בנושא אנשים עם מוגבלויות.

הייתה כתבת חדשות ומגזין ברשת ידיעות תקשורת; כתבת שכונות בעיתון העיר של רשת שוקן ומקימת מדור "התל אביבים החדשים" שליווה את קליטת וגירוש קהילות מהגרי עבודה ומבקשי מקלט בישראל; כתבת עבודה ורווחה של הארץ; מגישת תכניות טלוויזיה ביניהן "העין השלישית" בשידורי קשת ו"הנבחרת" ביס-דוקו; ביימה כתבות מגזין עבור אולפן שישי בערוץ 2, ערוץ 10, עובדה ויומן ערוץ 1; סגנית עורך ב"7 ימים" של ידיעות אחרונות, כתבת "7 לילות" ו"המוסף לשבת"; בספטמבר 2013 הקימה עם אירית דולב את המקום הכי חם בגיהנום.

אירית דולב – מייסדת ועורכת ראשית

עורכת תוכן בכירה בעיתונות הכתובה, בטלוויזיה ובקולנוע. העורכת הראשית והמייסדת של המקום הכי חם בגיהנום. אחראית לחשיפת פרשת מותו של יוסף סלמסה, ההטעיה שעשתה המשטרה באום אל חיראן, מחדל הדיור הציבורי ושורה של פרשות הטרדות מיניות באקדמיה ובכלל.

זכתה עם המקום בפרס דיגיט לעיתונות דיגיטלית ופרס פראט לתקשורת בנושאי סביבה. מנימוקי פרס דיגיט: "מהלך אמיץ לרומם את העיתונות המקוונת בישראל".  

הייתה חלק מצוות ההקמה של חברת החדשות של ערוץ 2; ערכה תכניות תרבות ותכניות דוקומנטריות עבור ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 8 ויס-דוקו ובהן "נספח תרבות", "הנבחרת", "הקוף והאישה", "החשפן התנין ואשת השר"; הייתה העורכת הראשית של של “מה בוער” עם רזי ברקאי בגל"צ; כתבה עבור מוסף הארץ; מלמדת תקשורת וקולנוע, בעבר בקמרה אובסקורה, מנשר והמכללה למינהל, היום במכללה האקדמית יפו-ת"א; בימים אלה צפויים לעלות לאוויר שני פרויקטים דוקומנטריים שיצרה, ביניהם סדרה המתחקה אחרי ממצאי פרשת רצח כפול משנת 1997.

חיים הר-זהב – מנהל תוכן ומדיה, עורך וכתב

עיתונאי וממייסדי ארגון העיתונאים. כתב, פובליציסט, עורך משנה במקום הכי חם בגיהנום ומנהל המדיה. הראשון שתיעד את אלימות המשטרה כלפי מפגינים אתיופים בכיכר רבין במאי 2015, את אלימותם של מפגיני ימין בירושלים ועוד.   

מקים ועדי עובדים כרוני. אוהד הפועל תל אביב. עושה יותר מדי מילואים. ראה יותר מדי כלי תקשורת נסגרים.

היה הכתב בכנסת של חדשות 10; עורך בתוכנית "הצינור" בחדשות 10; כתב ועורך בערוץ הכנסת; עורך מהדורות בחדשות המקומיות בת"א ובירושלים; עורך חדשות בקול ישראל עד סגירת רשות השידור; מרצה לתחקיר עיתונאי במכללת ספיר.

ערך את המהדורה האחרונה ששודרה 81 שנים אחרי הקמת קול ישראל ונסגרה במילים שכתב: "בשמם של עורכי החדשות ושל הקריינים לדורותיהם אנו נפרדים מכם לשלום ואומרים בפעם האחרונה ברשות השידור: זה סוף החדשות מקול ישראל".

שרון שפורר – ראש מחלקת תחקירים

מהתחקירניות המובילות בישראל, חשפה את עסקיו הפרטיים של אלון חסן בנמל אשדוד, את זהותו של סוחר הנשים הגדול בישראל שהפך לעד מדינה, את פרשת אלון קסטיאל, פרסמה שורת תחקירים על חברת איי.די.בי ובנק הפועלים שנשלטו על ידי בני הדודים נוחי ודני דנקנר, על הטייקון המסתורי קובי מימון ועל לשכת עורכי הדין בראשית אפי נוה.

זוכת פרס העיתונאי הצעיר של בית הספר לתקשורת כותרת. זוכת אות אביר איכות השלטון בקטגורית עיתונות לשנת 2014. בנימוקי הזכייה נכתב: “שפורר מפרסמת תחקירי עומק הפוגעים ומפרקים את ליבת השחיתות הציבורית והכלכלית”.

הייתה כתבת בורסה באתר ביזפורטל; כתבת שוק הון, בנקים ורשות המסים ב-TheMarker; כתבת תחקירים בעיתון “הארץ”; כתבת בתכנית “המקור” בערוץ 10. משנת 2017 משמשת ראש מחלקת תחקירים במקום הכי חם בגיהנום, לאחר גיוס כספים נרחב מהציבור לצורך תמיכה בתחקיריה

[tt_title style="block" background="כתבו עלינו" align="right" borderwidth="" link="" title="כתבו עלינו"][tt_blog_grid columns="4 columns" count="100" ratio="1×1" categories="press" metafancy="" pagination=""]

נא להיכנס לחשבון מתחת

יש למלא את הטופס כדי להירשם

אחזור סיסמא

נא להזין שם משתמש או כתובת דוא״ל כדי לאחזר ססמא