משרד החינוך הציע לתלמידים בצפון ללמוד ביישובים מטווחים. ההורים החליטו לצאת למאבק

לאחר שנה אבודה בה מערכות החינוך בצפון יצרו פתרונות מאולתרים ומוגבלים עבור התלמידים מהיישובים שלא פונו, בימים האחרונים הורים רבים נדהמו לגלות כי מבחינת משרד החינוך, השנה הבאה תהיה דומה: מאבק הורים שהחל בשבוע שעבר בגליל העליון מתפשט בימים האחרונים גם למועצות נוספות בצפון ובדרום, והורים מאיימים שישביתו את מערכות החינוך אם לא יקבלו מאה אחוז חינוך. "אנחנו לא סוג ב", אומר עמרי לרנר, אב לשתי בנות ומוביל מאבק ההורים. "אם משרד החינוך והאוצר לא ייתאפסו על עצמם, יהיה פה מרד הורים".

המאבק החל בשבוע שעבר, אחרי שיחה שהתפוצצה בין הנהלת החינוך של בית-הספר "עמק החולה" שבגליל העליון, נציגי משרד החינוך והנהגת ההורים המקומית. מדובר בבית-הספר אזורי בכפר בלום שלא פונה. בימים אלה לומדים בו כאלף תלמידים בגילאי חטיבה ותיכון – כמחצית מהם אינם מפונים. במהלך השיחה הוצעו להורים שני מודלים, שלטענתם הם "חסרי מעוף ואף מסוכנים". המודל הראשון הוא חלוקת בתי-הספר על פי שכבות בין שני מרחבים: האחד בבית-הספר עצמו שבכפר בלום, והשני בדרום העמק, בבית-הספר היסודי של ישוב כורזים. במהלך השנה החולפת מצאו עצמם תלמידי בתי-הספר שבצפון נשכבים בצידי הכביש לקולות אזעקות ויירוטים מעליהם, ולכן מבחינת ההורים מדובר בהסדר שאינו רלוונטי.

"מה-7 באוקטובר אני לא עוברת את צומת שדה אליעזר, אז הבנות שלי כן יעברו?", אמרה יעל פטיטו, אמא לתלמידות בבית-הספר. "אני ממש לא מוכנה לשלוח את הילד שלי לנסוע בכבישים האלו הלוך חזור", הוסיפה יעל פרסקי, אם לשני ילדים בבית-הספר. ״אני מכיר שלושה מקרים של ילדים שכשהבינו שיצטרכו לנסוע לעמק החולה חטפו התקפי חרדה״, אמר לרנר.

המתווה השני שהוצג התבסס על חלוקה גיאוגרפית. על מי המודל, 334 תלמידים מכיתות ז׳ עד י״ב ילמדו בכפר בלום, ו-833 תלמידים באותן השכבות ילמדו בכורזים. המשמעות: פיצול התלמידים מחבריהם, והפרדה לשני בתי ספר מלאים. 

---

"גם זה לא מתווה ריאלי. אין מספיק חדרי לימוד, אין מספיק ממ"מים (מרחב מוגן מוסדי – ד״ל) וחסרים למעלה מ-20 מורים, כי אי אפשר לפצל צוות", אמר לרנר. "נגיד והיו תשתיות, אין להם שם כלום מעבר לכמה מבנים יבילים – לא אולם ספורט, לא מעבדות, לא מגמות. מה הם יעשו כל היום?", מוסיפה פטיטו.

לדבריו של לרנר, על פי המתווים שהוצגו, הלמידה בפועל תתרחש רק ב-70-80 אחוז משעות הפעילות. "שאר הזמן יהיה למילוי חורים במערכת. בייביסיטר לילדים". כבר בשנה החולפת העבירו התלמידים חלק ניכר מהזמן בהסתובבות חופשית בבית-הספר, וגם זה בשעות המעטות שבכלל נכחו בבתי הספר. "בשבועיים האחרונים כבר הפסקתי לשלוח את הילדים, פשוט עושים מהם צחוק. שעות חופשיות, בזבוז זמן מוחלט, הם לא למדו כלום", מוסיפה פרסקי.

להורים הוצע לשלוח את הילדים ליישוב המטווח. "הילדים שלי נכנסו לחרדה כשהם שמעו שזה ההסדר לשנה הבאה"

המצב העגום אינו נחלתו של בי"ס "עמק החולה" בלבד. מעל אלף הורים שילדיהם לומדים בבתי ספר שונים פנו ללרנר עקב המתווים החלקיים והבלתי מספקים שהוצגו להם בנוגע לחינוך ילדיהם בשנה הבאה. עד כה מיפה לרנר ארבעה בתי ספר משלוש מועצות אזוריות בצפון, ועוד ארבעה בתי ספר בנגב המערבי, בהם הורים מעידים כי בשנה הבאה ילדיהם לא צפויים ללמוד באופן מלא. "ואנחנו עדיין ממפים", הוא מבהיר. 

בינתיים ההרשמה לבתי-הספר נסגרה, ולדבריו של לרנר, כ-100 תלמידים מהצפון ומהדרום לא נרשמו לאף מוסד לימוד בעקבות המצב. "או שאין מיגון מספק בבית-הספר, או שהמערכות חלקיות וההורים לא מוכנים להתפשר", הוא אומר. "זה לא תרחיש מקומי,אלא לאומי. זו זריקת אחריות על חינוך ילדי הדרום והצפון על ידי משרד החינוך", הוא מוסיף.

ד"ר סער הראל, ראש המינהל לחינוך התיישבותי, לא ממהר להתרגש מהטענות. "במצב מלחמה השאלה היא מה זה  ׳מענה מלא׳. עושים התאמות. לכל בית ספר יש מענה וכל בית ספר ייתן את המקסימום האפשרי. יש פערי כוח אדם וצריך להתמודד איתם, אבל אנחנו עושים מאמץ שלא יהיו פערים. זה בטח לא 70 אחוז למידה". 

ההורים מצדם, עדיין שרויים בחוסר ודאות. "לפני שלרנר יצא למאבק תקשורתי, בית-הספר אמר לנו שאין פתרונות לשנה הבאה, ושהילדים ימשיכו ללמוד חצאי ימים", אומרת פטיטו. "לפני חודש שאלתי את מנהלת החטיבה התחתונה של בית-הספר מה הולך להיות, והיא ענתה לי שהם מצפים שבית-הספר יפעל כרגיל, כי ההכנות הן לקראת שלום עולמי. הייתי בהלם מהתגובה. רק לאחרונה קיבלנו הודעה שהם ילמדו מ-9 עד 15, אבל זה לא באמת. אנחנו ביולי והכל בחוסר מטורף".

לפחות שמונה בתי ספר לא יחזרו לפעילות. כ-100 תלמידים לא נרשמו לשנה הבאה. "ואנחנו עוד ממפים", אומר אחד ההורים

שלשום פורסם כי שר החינוך ביטל הקמה של בית-ספר למפוני הדרום בקיבוץ אורים, המרוחק מהגבול, בטענה שאין עבורו תקציב. במקום זאת, ייאלצו התלמידים לשוב ללמוד בבית ספר המקור, הנמצא כ-400 מטר מהגבול עם רצועת עזה. הורים רבים כבר הודיעו כי לא ישלחו את ילדיהם לבתי-הספר של המועצה עד אשר ייבנו בתי ספר עורפיים יותר, שאינם ממוקמים בסמיכות לגבול. "ילדים שעברו כל כך הרבה צריכים לחזור בשנה הבאה לשמוע אזעקות, לרוץ למתחמים מוגנים ולחיות את המציאות הזאת. לא מגיע להם יותר?", שואל לרנר. 

הסוגייה התקציבית נשמעה לא פעם באוזניו של לרנר. בדיון בוועדת הכספים שהתקיים בחודש שעבר על העברת עודפי תקציב מ-2023 ל-2024, העבירה הממשלה 58 מיליון שקל לחינוך מוכר שאינו רשמי המשמש את רשתות החינוך החרדיות, ו-19 מיליון שקל נוספים לרשת החינוך של ש"ס, מעיין החינוך התורני. אתמול אישרה ועדת הכספים עוד העברה, הפעם של 17 מיליון ש"ח, לתקציבי הקייטנות במוסדות הפטור החרדים. "זה לא שאין", מוסיף לרנר. "צריך 16 מיליון כדי לשפץ בית ספר למפונים בדרום, אבל עדיף לחלק לחרדים". 

לדבריו של לרנר, בכירה במשרד האוצר טענה בפניו כי הבעיה אינה תקציבית. נדמה כי משרד החינוך לא מודע לעומקם של החוסרים, הבעיות, והפערים במערכת החינוך, ולא ברור אם אנשי המשרד מניחים כי מדובר במצב סביר, או שבתי-הספר פשוט לא מוצאים את הרגליים והידיים. "בשנה שעברה הסטנדרט היה 50 אחוז לימודים, אז מבחינת משרד החינוך 70 אחוז לימודים זה לא פער", הוא מסביר. "מראש המשרד לא התכוון לתת לילדים חינוך מלא, אלא לוותר על עוד שנת חינוך שתעמיק את חוסר השוויון ואת פערי הלמידה. זו אמירה".

"או שאין מיגון מספק בבית-הספר, או שהמערכות חלקיות וההורים לא מוכנים להתפשר", אומר לרנר. "זה לא תרחיש מקומי, אלא לאומי. זו זריקת אחריות על חינוך ילדי הדרום והצפון"

בדיון שהתקיים היום בהשתתפות שר החינוך, יואב קיש, פרויקטור הצפון וראשי רשויות, הוחלט כי גם שנת הלימודים הקרובה תיפתח במתכונת "עורפית". "מדובר בהחלטה מצערת שנכפת עלינו ומתקבלת בלב כבד", אמר קיש. "משרד החינוך יקצה את כל המשאבים הנדרשים כדי לספק את הצרכים החינוכיים של תושבי קו הצפון, ונעניק להם את כל התמיכה לה הם זקוקים כדי לסייע לתלמידים ולצוותי ההוראה בהתמודדות עם המורכבויות השונות בתקופה זו". אבל הורי הצפון הפסיקו לחכות.

בעקבות המצב יצאו הורי תלמידים שאינם מפונים מהצפון במאבק, אליו מצטרפים בימים אלו גם הורים מהדרום. לאחרונה חברה אליהם גם תנועת "קומו" כפלטפורמה ארצית, וכבר החלה להניע את המאבק תקשורתית, להפעיל לחץ פוליטי וליצור שיתופי פעולה עם ארגונים בצפון ובדרום. ההורים דורשים 100 אחוזי חינוך ל-100 אחוז מהילדים, על ידי לקיחת אחריות אמיתית של משרד החינוך והרשויות על השלמת החוסרים של הכיתות, התקנים, תקציבי ההסעות, גיוס המורים ומתן מענים יצירתיים היכן שצריך. מבחינתם אם לא יבואו הדרישות, המאבק יחריף לשטח, ואף יתעצם להשבתת המערכות.

אם משרד החינוך והאוצר לא ייתאפסו על עצמם, יהיה פה מרד ומוסדות לימוד שלא יפתחו. אני באופן אישי אחסום פיזית את בית-הספר של הילדות שלי 

"תושבי הצפון בתחושת חוסר התייחסות והפקרה כל כך גדולה, שהם במקום הכואב של זעם שאינו בר שיח", אומר לרנר. "אנחנו לא סוג' ב', והילדים שלנו ילמדו במאה אחוז. אם משרד החינוך והאוצר לא ייתאפסו על עצמם, יהיה פה מרד הורי ומוסדות לימוד שלא יפתחו. אני באופן אישי אחסום פיזית את בית-הספר של הילדות שלי אם הוא לא ייפתח על מלא, וכמוני אלפי הורים. אני לא רוצה להגיע לשם".