הגשת כתב האישום נגד השוטר ליאור חתם, שתקף אותי ואת שאר העצורים שהובאו לתחנת משטרת חיפה בליל ה-19 במאי 2018 היא שלב הכרחי אך לא מספיק במאבק בתרבות השקר והאלימות המושרשת במשטרת ישראל. שנים אנחנו טוענים שהאלימות המשטרתית פוגעת בקבוצות מוחלשות שבראשן האזרחים הערבים ולאחר מכן בקבוצות נוספות כמו אתיופים, רוסים, חרדים וכמובן מהגרי עבודה.
מאז דיכוי הפגנות אוקטובר 2000 נפגשנו עם כמעט 48 משפחות שאיבדו את בניהם מאלימות משטרתית. פגשנו משפחות שאיבדו את היקר להן והיו צריכות להתמודד עם מערכת משומנת של שקרים. המשפחות של אסיל עאסלה, מוחמד סיאם וויסאם יזבק האמינו שוועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט בדימוס תיאודור אור תחשוף את היורים בילדיהם. וועדת אור הצביעה על תרבות השקר, הגזענות והאלימות המושרשת במשטרת ישראל, אך לא הצליחה לגלות מי ירה ב-13 מפגינים.
מאז המשיכה מדיניות היד הקלה על ההדק. במשך השנים ליווינו משפחות של אנשים כמו מחמוד אבו סני גנאים, יעקוב אבו אלקיעאן ואיאד סעדי, שנורו בידי שוטרים. נתקלנו בשוטרים כמו שחר מזרחי, שגם לאחר שהורשע על ידי בית המשפט זכה לתמיכת מפקדיו וחבריו במשטרה. אלה אף התגייסו כדי להביא לקיצור תקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו.
להבין את רוח המפקד
אותו ערב יום שישי בחיפה התחיל בהכנות המשטרה לפיזור הפגנה. המפקדים, לרבות מפקד משטרת חיפה אמיר גולדשטיין תכננו לפזר את ההפגנה, לעצור מפגינים צעירים, לדכא את חופש הביטוי שלהם וללכת הביתה לסוף שבוע ארוך עם המשפחה. הם הכינו מספיק שוטרים שהבינו את רוח המפקד. כבר בשטח ההפגנה היו שוטרים שתקפו באלימות מפגינים ומפגינות.
הניידת שדהרה עם שלושה עצורים, ביניהם בני ואחייני, עשתה תאונת דרכים. הניידת כמעט התהפכה. שלושת העצורים אזוקים, וכמובן לא חגורים נפגעו בתאונה. הם נגררו לתחנת המשטרה. שני השוטרים ושאר הפצועים מהתאונה נלקחו באמבולנסים לבית החולים. העצורים הפצועים פונו בהליכה לתחנת המשטרה.
השוטר ליאור חתם הוצמד לחדר התדריכים בקומה הראשונה בתחנה. כמעט כל העצורים זכו "לטיפול" שהוא העניק לשמונת העצורים שנחשפו בכתב האישום. הוא לא היה לבד. שני שוטרים נוספים "ההודי" ו"המזוקן" היו שותפים פעילים, הם איימו, דחפו ונתנו לו "לפרק" את העצורים. מסביב נכנסו ויצאו מפקדים ושוטרים אחרים. הם ראו ושתקו. הם נתנו לו לעשות מה שבא לו. גם השוטרים הערבים שהיו באותו ערב גלגלו עיניים. הם הבינו את רוח המפקד.
הוכנסתי לתחנה אזוק וראיתי את הבן שלי מדמם, מוכה ומבקש עזרה. לראות את הבן שלך, את האחיין שלך, חברים ומכרים מוכים ומושפלים, מוטלים על רצפת התחנה זהו מחזה קורע את הלב.
כשהגעתי לחדר התדרוכים, בני ושאר העצורים היו אזוקים ומוטלים על הרצפה. הבן שלי, זב דם, ראה אותי מותקף, נאזק ונלקח לחיפוש גופני. שעות ישבנו פצועים. נלקחנו לחדרי חקירות, לצילום וטביעות אצבעות, עד שהועברנו לטיפול רפואי. מפקדי המשטרה שהסתובבו בין החדרים ראו את הפצועים ולא טרחו לבדוק מה קרה. הם ידעו ונתנו גיבוי בשתיקה לחתם ולחבריו. רק בשעות הבוקר, ולאחר התערבות עו"ד אלביר נחאס פוניתי לבית החולים בני ציון.
ואם זה לא הספיק לגולדשטיין, הוא הפעיל את הכוחנות שלו גם בבית החולים. השוטרים צעקו והשפילו רופאים ואחיות ערבים. הם עקפו אותם ואת הכוננים ודרשו מד"ר אורן בן לולו, מנהל המחלקה האורטופדית בבית חולים בני ציון לשחרר אותי למעצר עם ברך שבורה. בן לולו היה בחופש, לא ראה אותי ולא שמע ממני. בשעת לילה מאוחרת, ממרחק נתן הוראה לשחרר אותי מהמחלקה, כשהוא משתף פעולה עם משטרת חיפה.
הוכנסתי לתחנה אזוק וראיתי את הבן שלי מדמם, מוכה ומבקש עזרה. לראות את הבן שלך, את האחיין שלך, חברים ומכרים מוכים ומושפלים – זה מחזה קורע לב
עם שבר בברך נלקחתי לבית המעצר קישון, שם נכלאתי עם בני ושאר העצורים, עד למוצאי החג ביום ראשון. בניגוד לחוק זכויות החולה התיק הרפואי שלי נמסר לשוטרים. בני משפחתי, שגורשו מבית החולים, לא הצליחו לקבל עותק מסודר ממנו.
גם לאחר מכן החליטו מפקדי משטרת חיפה להילחם כמו אריות. הם הגיעו עם כוחות מתוגברים לשופט התורן ודרשו להאריך את מעצרם של כל העצורים לעוד חמישה ימים. כמעט כל הפצועים הואשמו גם בתקיפת שוטרים, כולל הפצועים מתאונת הדרכים. הם דרשו להאריך את מעצרם של הפצועים, כולל אני עם ברך שבורה, למרות שידעו שאין עילה להמשך המעצר הזה. גם כאשר הורה השופט התורן להעביר אותי להמשך טיפול בבית חולים, נשלח מפקד הסיור של משטרת חיפה להתפנות מעיסוקיו ובכבודו ובעצמו גרר את המיטה מהמיון לחדר הרנטגן בבית החולים.
שכל אזרח הגון יקום
מאז עברה שנה. שוחררנו וכלום לא קרה. במשך השנה ניסו להכחיש ולהטיל ספק באמינות של העצורים. השוטרים גייסו את מערך הדוברות המשטרתי והפיצו שקרים. הם כנראה הטעו אפילו את המפכ"ל, שביזה את עצמו ואמר באחד הראיונות "מה, אף פעם לא ראיתם אדם הולך עם שבר?". גם אחרי שהוגש כתב האישום אף אחד ממפקדי משטרת חיפה לא התנצל ולא עשה בדק בית. אנחנו, האזרחים צריכים להיות מודאגים.
מפקד משטרת חיפה ואיתו מפקד יחידת יס"מ ומפקד המבצעים של משטרת חיפה נושאים באחריות פיקודית למה שאירע בהפגנה, ולאחר מכן בתחנת משטרת חיפה. כל אזרח שרוצה לקבל שירות מקצועי חייב להיות מודאג. כל אזרח במדינה מתוקנת מצפה מהמשטרה שתעשה את עבודתה במסגרת החוק, תילחם בפשיעה ותאתר את סוחרי הסמים ואת אלה שהטמינו פצצות ברכבים שהתפוצצו לאחרונה במרכז הכרמל ונשר.
השוטרים גייסו את מערך הדוברות המשטרתי והפיצו שקרים. הם כנראה הטעו אפילו את המפכ"ל, שביזה את עצמו ואמר באחד הראיונות "מה, אף פעם לא ראיתם אדם הולך עם שבר?"
האזרחים שהסכימו לתת לשוטרים סמכות להשתמש בכוח סביר כדי לאכוף חוקים, צריכים לחשוש שבתחנת משטרת חיפה משרתים מפקדים ששותפים לשקר ולאלימות ועוסקים ברדיפה פוליטית במקום להילחם בפשיעה. כמובן שבתחנת חיפה יש גם שוטרים ושוטרות מקצועיים שמנסים להילחם בפשיעה, אך הם משרתים מפקדים שמשקרים כאשר הם טוענים שהם לא יודעים מה קורה אצלם בקומה הראשונה של התחנה. השוטר התוקף הוא לא תפוח רקוב – הוא חלק ממערכת רקובה.
לקח שנה עד שכתב האישום נגדו הוגש, וכמובן שהתיק יתנהל עוד חודשים רבים אם לא שנים. בינתיים כולנו צריכים לדרוש בדיקה מקיפה של התנהלות מפקדי תחנת משטרת חיפה, לא רק באותו אירוע אלא בכלל.
מאז שנפצעתי פגשתי אנשים רבים, יהודים וערבים, שלא הכרתי לפני כן. מרבים מהם שמעתי סיפורים דומים על שוטרים אלימים. הפגיעה הפיזית והנפשית בי, בבני משפחתי ובחבריי היא רק קצה הקרחון של תרבות השקר והאלימות המשורשים במשטרה. ראוי ששוטרים וקצינים הגונים יסרבו להיות שותפים לתרבות הזו וראוי שכל אזרח הגון יקום ויצטרף לדרישה לבדוק מה קורה בתחנת משטרת חיפה, ובמשטרה בכלל.