לראשונה מזה שלוש שנים ממשלת ישראל אישרה את תקציב המדינה. זו אמורה היתה להיות סיבה למסיבה, אבל קשה לחגוג מול רשימת ״הסעיפים המרכזיים בתקציב״ שפרסם משרד האוצר, אשר סעיפה הראשון הוא ״העלאת גיל הפרישה לנשים באופן הדרגתי מ-62 ל-65".
אם נתעלם מהבחירה התמוהה לפתוח כך הודעה העוסקת באישור תקציב כל כך מיוחל, כאילו מדובר בסוגייה משמעותית שתכריע את כלכלת ישראל (למרות שמדובר במהלך שיתפרש על פני 11 שנים), עדיין מדובר בהטעייה שראוי להתעכב עליה: גיל פרישת חובה, הגיל שבו מותר לחייב עובד או עובדת לפרוש, הוא 67. זה היה נכון גם לפני גיבוש התקציב ויהיה כך גם אחריו.
מבחינת החוק, כולנו נמשיך לעבוד כל עוד אנחנו והמעסיק או המעסיקה שלנו נרצה. ניסוח הסעיף אם כך מטעה, כי בפועל מה שמשתנה במסגרת התקציב החדש הוא לא גיל הפרישה של נשים, אלא רק גיל הזכאות שלהן לקצבת זקנה.
בואו לא נתבלבל, זו לא הייתה צריכה להיות סוגייה מגדרית, אלמלא היו בשכבת הגיל המדוברת הרבה יותר נשים ללא תעסוקה והשוק היה כל כך לא מאוזן מגדרית, עד שאינו מאפשר לנשים לבנות קריירה ולצבור נכסים בדומה לגברים. אנו, בשדולת הנשים נשמח כמובן שנשים יוכלו לעבוד בכל גיל, שפחות מבוגרות יפלטו ממעגל העבודה וימשיכו להתפרנס בכבוד – אבל אסור לנו כחברה להזניח את אותן נשים שזוהי לא אפשרות מציאותית עבורן.
שוק העבודה פוסט קורונה
לתפיסת האוצר, קבוצה משמעותית של נשים בישראל מעדיפה לחיות על חשבון המדינה, מאשר ללכת לעבודה ולקבל שכר. ואיך היא עושה זאת? באמצעות קצבה של עד 2,300 שקל לחודש.
זו גישה מופרכת בפני עצמה, אבל קשה במיוחד לקבל אותה כעת, כשהיא מתעלמת ממציאות שוק התעסוקה פוסט קורונה ומהגידול בנשים מבוגרות שמצאו עצמן ללא עבודה. נתוני האבטלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעלים כי בשלושת הסגרים נתוני האבטלה של נשים היו גבוהים יותר משל גברים. במשך כל חודשי הקורונה נשים היוו רוב בקרב הנרשמים בשירות התעסוקה. הפגיעה התעסוקתית בנשים בנות 55 ומעלה הייתה גבוהה משמעותית מאשר גברים בני אותו גיל בהשוואה ל-2019: שיעור התעסוקה בקרב נשים ירד ב-21 אחוז לעומת 15 אחוז בגברים.
אי אפשר להשוות רק את גיל הזכאות לקצבת זקנה, כששאר המספרים במשוואה המגדרית מציגים פערים כאלה.
בשנה האחרונה, השרה לשוויון חברתי מירב כהן וצוותה עשו מאמצים עצומים על מנת לגבש יחד עם קבוצת ארגוני נשים מתווה הגיוני ומכבד, ששם דגש על מציאת פתרונות עבור הנשים שדחיית קצבת הזקנה תפגע בהן אנושות.
מדובר בנשים העובדות תמורת שכר נמוך במיוחד, שהכנסה של עד 2,300 שקל היא מאוד משמעותית עבורן, או בנשים שנפלטו ממעגל העבודה במהלך משבר הקורונה ונותרו ללא דמי אבטלה או קצבה אחרת.
השקעה באימהות ובילדים
מעבר לנדבך הסיוע הבסיסי לנזקקות, המתווה שגובש הציע מגוון פתרונות נוספים לשיפור מצבן של נשים במהלך שנות העבודה שלהן, זאת מתוך הנחה שהגדלת השוויון לאורך המסלול התעסוקתי תקדם שוויון בין נשים וגברים גם בסופו, לקראת גיל פרישתן.
חשוב להדגיש שלצד הגדלת השוויון לנשים, לכל אחד מהמרכיבים הנוספים במתווה יש גם ערכים משמעותיים לחברה הישראלית כולה, המהווים השקעה משמעותית בילדים הגדלים בה. חופשת לידה לאבות, למשל, טובה בעיקר לאבות, לילדים ולילדות. דוגמה נוספת היא מסגרות טיפול מפוקחות לילדים וילדות בגילאי 3-0, שמטרתן לאפשר להורים לעבוד והיו מייצרות עוד מקומות עבודה איכותיים במשק.
לצד הגדלת השוויון לנשים, לכל אחד מהמרכיבים הנוספים במתווה של ארגוני הנשים יש גם ערכים משמעותיים לחברה הישראלית כולה
למרבה הצער, עם פרסום התקציב התברר ששר האוצר אביגדור ליברמן החליט לזרוק את הזקנה ממסדרונות האוצר לרחוב. הפתרונות שהובאו במתווה, שהושקעה בו המון מחשבה, נחתכו וצומצמו באופן קיצוני. אז נכון שהתקציב עבר וטוב שכך, אבל חבל שאין אמת בפרסום שלו – כי הסעיף העומד בראשו מעוות לחלוטין.
צריך לומר בבירור: ממשלת השינוי ויתרה על הזדמנות לשנות משהו אמיתי וליצור תיקון משמעותי אשר כל כך נחוץ לכולנו.
הכותבת היא סמנכ"ל פיתוח עסקי ב-IBI ויו"ר שדולת הנשים בישראל
