היום בבוקר קמה מהשבעה משפחתו של אמיר גדידיאן רשתי, מתמודד הנפש שמת לאחר ששוטרים אזקו אותו והצמידו לקרקע בעודו זועק שאינו יכול לנשום. המשפחה ממתינה עדיין לתוצאות נתיחת הגופה כדי לדעת מה הביא למותו. למרות שנפתחה חקירת מח"ש, איש מהעדים לאירוע לא זומן ולא נחקר במחלקה. לא ידוע האם שני השוטרים נחקרו והאם הם ממשיכים לעבוד.
ביום ראשון, עם פרסום הכתבה במקום הכי חם מסרה המשטרה: "בניגוד לנטען מדובר במעצר עפ"י דין בגין תקיפת שוטרים, אשר הוזעקו למקום ע"י גורמי רפואה לאחר שסירב לצאת ממקום אליו פלש וסירב להתפנות לטיפול רפואי. ככל הידוע, אין כל קשר בין המעצר והפינוי מהמקום ע"י גורמי רפואה, לבין פטירתו מאוחר יותר בבית החולים. האירוע נבדק ע"י הגורמים המוסמכים בהתאם".
ממח"ש נמסר הבוקר כי "הבדיקה עוד מתנהלת באופן יסודי ומעמיק". במחלקה לחקירות שוטרים מסרבים להשיב לגבי תוצאות הנתיחה (למרות שאלה כבר הגיעו) וכן לשאלה אם השוטרים שהשתתפו באירוע עובדים עדיין, האם נחקרו, ומדוע לא נחקרו או זומנו עדיין לחקירה העדים לאירוע.
"כשהוא היה בהתקף, יצא לי לראות פעם אחת, העניין הרוחני היה חזק מאד, הרבה דברי תורה ודברי תוכחה. מדבר בטונים גבוהים, יכול להשתולל, לתת מכה לכסא, להגיד רגע משהו טוב למישהו ואז לקלל. אף פעם לא ראיתי אותו אלים כלפי אנשים".
אהרן בן-אל ביטון, אחי אשתו של גדידיאן, מספר כי האיש, בן 35, התמודד עם סכיזופרניה בעשור האחרון. היה מוכר בביטוח לאומי עם מאה אחוזי נכות. "הוא היה באשפוז משהו כמו ארבע פעמים בשנים האלה", הוא אומר, "הכי ארוך של חודש. הוא קיבל זריקה כל שבועיים ורוב הזמן היה מאוזן. פיזית הוא היה בריא לגמרי. הוא גידל את הילדים והיה מסור מאד להם ולאשתו, ומדי פעם היה עובד כמה שעות במאפייה בשכונה.
בני הזוג, שניהם ילידי דרום תל אביב, פונו מביתם בשכונת הארגזים לפני מספר שנים, והתגוררו בדירת חלמיש בשכונה סמוכה. גדידיאן היה דתי ואשתו חזרה בתשובה בעקבותיו. הם גידלו יחד את שבעת ילדיהם, בני שנה עד 14, והיא נמצאת כעת בהריון נוסף. ביטון מספר כי הרבה אנשים מנסים לעזור לאלמנה, ומעבירים לה כסף ומצרכים. "היא שבורה", הוא אומר, "אפשר להגיד שהיא עדיין לא קולטת. הילדים מחפשים אותו, הגדולה לא רוצה לאכול עד שאבא יחזור".
הוא מת כבר שם
באירוע שהתרחש לפני כעשרה ימים הזעיקו בני משפחתו של גדידיאן את מד"א, לאחר שנכנס להתקף פסיכוטי. לפי הנוהל מד"א הזמינה את המשטרה. עדי ראייה שהיו במקום סיפרו על חילופי דברים בינו לבין השוטרים, שהיו מודעים לכך שמדובר במתמודד נפש. הוא זרק עליהם סיגריה בוערת, הם בתגובה הפילו אותו לרצפה, אחד השוטרים ישב עליו והשני אזק את ידיו ורגליו. הוא איבד את ההכרה ופונה לאיכילוב, בעוד הפרמדיקים מבצעים בו פעולות החייאה. בבית החולים נקבע מותו.
כאמור, איש מבני המשפחה והשכנים שהיו באירוע עדיין לא הוזמן לחקירה, ותוצאות הנתיחה לא הועברו לידיהם, למרות שחלף יותר משבוע. "אני לא במקום של לשים אצבע מאשימה, אבל עם כל מה שהתחולל שם אין דבר אחר שאפשר לחשוב עליו, הוא לא מת מעצמו", אומר הגיס ביטון, "הוא היה בריא לחלוטין, חוץ ממה שהיה לו (סכיזופרניה; ע"פ). הוא היה אזוק ומנוטרל ויושבים עליו – אני לא רואה סיבה אחרת.
"הוא צעק 'אין לי אוויר' ו'אני לא יכול לנשום', 'יש לי פיפי', הוא עשה פיפי על עצמו, ואז הפסיק לזוז. הם אומרים שהוא רק איבד את ההכרה באירוע אבל הוא גלגל עיניים ומאז בעצם לא חזר להכרה, הפרמדיקית שהיתה שם אמרה שאין לו דופק ודרשה שישחררו מהאזיקים – ככה שהוא מת כבר שם".
אלמנתו של גדידיאן ועדים אחרים נחקרו באותו יום ולמחרת בתחנת השכונות, דבר שהוא על פניו לא חוקי, מכיוון שרק למח"ש מותר לחקור עדים באירוע שבטיפולה, ויכול להיות כאן חשש לזיהום החקירה. המשטרה מסרבת להעביר אל המשפחה את שמות השוטרים שהיו באירוע.
"כשאתה בדת אתה מבין שהיה כתוב לו להיפטר, שבסופו של דבר מלאך המוות לוקח את הבנאדם בידי שליחים של הקב"ה", אומר ביטון, "ועדיין, הוא לא נפטר, הוא הרוג. עם קצת אכפתיות ואמפתיה של השוטרים זה יכול היה להימנע. גם לרוצח אתה לא יכול להתייחס ככה, אז בטח לא לאדם חולה. מישהו גרם לו להיפטר מהעולם, ואנחנו רוצים תשובות".
נסיבות האירוע צריכות להיחקר
לאחר פרסום הידיעה במקום הכי חם הגיש ח"כ משה ארבל מש"ס שאילתא לשר לביטחון פנים, אמיר אוחנה. "גם לאחר המקרה המזעזע לא פעלו השוטרים כמצופה וכנדרש מהם", כותב ח"כ ארבל, "כאשר אחת מעדות הראיה הגיעה לתחנת המשטרה וביקשה להגיש תלונה נגד השוטרים על טיפולם באירוע, היא נלקחה לחקירה בתחנה חלף הפנייתה למח"ש. גם בנה של עדת הראייה והאלמנה נחקרו במשטרה ולא הופנו למח"ש והשוטרים גם לא איפשרו להם לראות את העדויות שמסרו.
"עד היום תוצאות הנתיחה לאחר המוות לא נמסרו למשפחת הקורבן. מדובר במקרה חמור ביותר בו תקרית עם המשטרה הביאה למותו של אדם שמתמודד עם סכיזופרניה, אינו חשוד בפשע ולא מהווה סכנה לאחר. נסיבות האירוע צריכות להיחקר אולם ברור שגם אם היה מקום לעכב את הקורבן ואפילו לאזקו לא היה צורך בהפעלת אלימות ברוטאלית, בעיטה וישיבה על הקורבן כשהוא מתחנן לנשום. שני שוטרים יכולים לאזוק אדם גם מבלי לגרום לו לפגיעות בריאותיות קשות ומרגע שנאזק לא היה מקום להמשיך להצמידו לרצפה.
רצוני לשאול:
- האם האירוע נחקר? מה היו מסקנות החקירה? מדוע השוטרים לא הפנו את המתלוננים ישירות למחלקה לחקירות שוטרים ואילו פעולות ננקטו נגדם בגין כך?
- מדוע לא הועברו תוצאות הנתיחה לאחר המוות למשפחת הקורבן?
- כיצד פועל המשרד לביטחון הפנים כדי לשפר את אופן הטיפול של המשטרה באירועים עם מתמודדי נפש וכדי למנוע ממקרים דומים לאלו מלהישנות?"
היום בשעה שש בערב צפוייה להתקיים הפגנה מול ביתו של השר לביטחון פנים אוחנה ברחוב הסוללים בתל אביב, בקריאה "אין מצב ששוטר יהיה גם השופט וגם התליין – לא למשטרה אלימה, לא לתרבות הטיוח. אין מצב שצבע עור או נכות או קושי נפשי יהיו חשד סביר". בהפגנה יצוין תום השבעה של גדידיאן.
