נתחיל במובן מאליו – וירוס הקורונה קיים. על פי גורמים מקצועיים, כאלה שראוי לקחת אותם ברצינות, מדובר בוירוס מדבק, אשר בקצה גם גורם למוות. שיעור התמותה, כך למדנו גבוה יותר בקרב אוכלוסייה מבוגרת. אין ספק כי מדובר באתגר בריאותי קולקטיבי. על כן, במובן הבריאותי יש לנהוג באחריות הכוללת ריחוק חברתי והיגיינה אישית. על כל אדם להישמר מפני הדבקה – שלו או של הזולת.
לאתגר הבריאותי הציבורי ישנן השפעות רחבות. אולי הגלויה ביותר היא הכלכלית. רבבות בעלי עסקים נדרשו לסגירה הרמטית ממושכת. ההכנסות נעצרו באחת, בעוד שההוצאות הקבועות נותרו בעינן. גם חלק גדול מההוצאות השוטפות, אלה שכל עסק פורס לתשלומים. רבים מבעלי העסקים מדווחים כבר עתה על חורבן כלכלי, שספק אם ניתן לשקם בלא התערבות חיצונית.
מחיר כבד נוסף נוגע לחירות האדם ולחופש התנועה שלנו. פגיעה ביכולת לנוח במרחב באופן חופשי היא קטלנית ומהווה מחיר שיש לגבות מאיתנו בשיקול דעת מדוקדק. צמצום מרחב המחיה והתנועה דורש הצדקה מיוחדת ביותר.
בריאות הציבור, המשמעויות הכלכליות וחירות האדם – הם אינטרסים כבדי משקל. צודק מי שטוען כי אנו ניצבים בעיצומו של משבר גורלי. דווקא משום משמעותו הכבדה של האתגר המשותף, יש להבטיח כל ההחלטות בעניינים הרי גורל יתקבלו באופן מקצועי, ללא שיקולים זרים ומתוך אמון מירבי.
ואת זאת יש לומר ולבסס – נאשם בשוחד שעניינו תלוי ועומד בבית המשפט, שמצבו הפוליטי תלוי על בלימה – אינו אמור לקבל החלטות בנוגע למשבר גורלי זה. החשש מפני חדירת שיקולים זרים לתהליך קבלת ההחלטות אינו ערטילאי. הוא כבד ומהדהד.
ואם טקסט זה יגיע לאותו נאשם אז זאת אמירתי אליו: שיהיה ברור ובהיר כי אינני מקבל תקנות הבאות מידיו של נאשם בשוחד. לא משטרה ולא אלף חיילים יועילו. נאשם בשוחד לא יורה לי דרך. ועצתי לכלל הציבור – דחו בתוקף את סמכותו של נאשם בשוחד לקבל החלטות באשר לעניינים הגורליים לחייכם, או לפחות הרימו כמה סימני שאלה לגבי החלטותיו.
נחשוב על ההיבט הכלכלי. האינטרס של הציבור ובמיוחד בעלי העסקים הוא חזרה מהירה ככל שניתן לשגרה. מה שמכונה קידומה של "אסטרטגיית יציאה". בעניין זה, לנו הציבור ולנאשם בשוחד אינטרס הפוך. חזרתנו לשגרה היא חזרה למצוקתו האישית. משפטו הפלילי יישמע מיד עם החזרה לשגרה. אנחנו זקוקים לפתיחת העסקים וחזרה לשגרה קולקטיבית – והנאשם בשוחד זקוק לנעילת שערי בתי המשפט עד אין קץ.
ומה על חירות האדם וחופש התנועה? גם בעניין זה לנו הציבור ולנאשם בשוחד אינטרס הפוך. בעוד שאנחנו חפצים בהגבלה מינורית של חופש התנועה, לנאשם אינטרס להדגיש את קיומו של מצב חירום חריף. קיומו של מצב חירום קיצוני אינו מאפשר, שוב, את החזרה לשגרה מתוקנת, שבעבורו היא חזרה למשפט הפלילי. אכן, כל עוד מתקיים 'מצב חירום' מוענקת לנאשם בשוחד דחייה במשפטו.
נאשם בשוחד לא יורה לי דרך. ועצתי לכלל הציבור – דחו בתוקף את סמכותו של נאשם בשוחד לקבל החלטות באשר לעניינים הגורליים לחייכם, או לפחות הרימו כמה סימני שאלה לגבי החלטותיו
וכאן יש לתת את הדעת על הסיכון הנלווה והחמור ביותר שבו מעמיד אותנו הנאשם בשוחד – הסיכון מפני אכיפה דורסנית ואלימה. אנחנו חווים אירוע כמשברי, ככזה המסכן את חיינו ומשום כך, נענינו להגבלת חופש התנועה והחירות האישית. נענינו לכך לצורך הגנה על חיינו. בוודאי שלא נענינו לכך, לצורך יצירת מופע מדומה של 'מצב חירום' מרדים דעת, אשר גורר דיכוי החורג לחלוטין מהאינטרס להגנה על בריאות הציבור.
בעוד ניתן להבין כי ראוי לפזר התקהלויות צפופות על מנת למנוע הדבקה, ואף זאת בדרך מכובדת, הרי שלא ניתן להבין או לקבל היטפלות משטרתית לאזרחים הנמצאים בריחוק חברתי אחראי ואינם מסכנים את הזולת כלל ועיקר.
בשבועיים האחרונים אנחנו עדים ליותר ויותר אירועי אלימות מצד שוטרים, המנצלים באופן ציני את הסמכות השלטונית שהעניק בידם נאשם בשוחד, שמצדו מטפח את קיומו של מצב חירום מתמשך, העולה בקנה אחד עם האינטרס האישי שלו בלבד.
מעבר לכך, כל מי שראשו על כתפיו ואינו שפוט של הנאשם בשוחד – יודע כי סמכות שלטונית בלתי מרוסנת היא מתכון לדיכוי ישיר ומיידי. הענקת סמכויות כה רחבות להגבלת חירותנו לנוע במרחב הציבורי, תוך רתימת מצב חירום לקידום האינטרס האישי של הנאשם בשוחד – אין לקבל. יש לסרב לכך.
וכאן מדובר בסירוב ייחודי, שכן מחד יש להקפיד על אחריות אישית, על ריחוק חברתי והיגיינה אישית – כל זאת על מנת למנוע הידבקות או הדבקה. ואולם, במקרים בהם אין כל קרבה חברתית או אפשרות להדבקה, אין לקבל מרות שוטר המבקש לרשום 'דו"ח קורונה'.
יש להבהיר לו בתגובה כי איננו מקבלים מרות מאדם הנאשם בשוחד, וכי התקנות משרתות את עניינו האישי ולא את ההגנה על בריאות הציבור. בנוסף, יש להדגיש בפניו כי הנאשם בשוחד בעצמו – כמו גם נשיא המדינה בעצמם לא מקיימים את התקנות. עשיתי זאת בעצמי ומציע זאת גם לכם.
ואולי בכך מזיק לנו הנאשם בשוחד יותר מכל. לכל הקושי העצום הנלווה להתמודדות מול נגיף המתפשט במרחב, הוסיף לנו את הצורך להיאבק גם בניצול הציני של המשבר החמור לתועלתו האישית ונגד האינטרס הציבורי.