אוקסנה בוריסוב, אם חד הורית בת 40 ממצפה רמון, פונתה אתמול אחר הצהריים למיון סורוקה בבאר שבע בהמלצת פרמדיק ממד"א, שהזמינה לאחר שכאבי בטן עזים ששיתקו את גופה. גם לחץ הדם שלה הצביע על כך שהיא אינה במיטבה. מפני שהגיעה לבית החולים באמבולנס עם אזעקה מופעלת, התקבלה ללא צורך בהמתנה ארוכת שעות המאפיינת את חדרי המיון.
במשך שעות היא קיבלה טיפול שכלל בדיקות דם, עירוי ומתן משכך כאבים. כשבדיקות הדם חזרו תקינות הוחלט על ידי רופאת המיון שהיא תשוחרר הביתה. בוריסוב, שהגיעה בפינוי אמבולנס לבית החולים מצאה עצמה משוחררת בערב הסגר כשאין לה שום אמצעי לחזור הביתה. חוסר המענה ברפואה דחופה זמינה הוא אחד הכשלים הגדולים ביותר של ערי הפריפריה כמו מצפה רמון וסיפורה של בוריסוב ממחיש זאת היטב.
בחודשים האחרוניים, עקב משבר הקורונה, היא הוצאה לחל"ת מעבודתה כפקידת קבלה בבית מלון במצפה רמון, וכרגע מתפרנסת מדמי חל"ת בלבד. האמבולנס יהיה על חשבונה כפי שמורה החוק במידה והחולה לא אושפז, למרות שהפינוי בוצע בהוראת מד"א.
"אין לי אפשרות לשלם את מחיר האמבולנס ו-500 שקלים נוספים על מונית. התחננתי לרופאה, בכיתי ממש, אמרתי לה שהיא משחררת אותי לרחוב. שבת, סגר, לא אכלתי ולא שתיתי היום, התחננתי שישאירו אותי. הרופאה ענתה לי שהיא לא אחראית על איך אנשים מגיעים הביתה וזהו. אני נשארת כאן בחניון ליד", היא מספרת.
עוד אמרה בוריסוב שפנתה לחדר בסורוקה שבו ממתינים שומרי שבת ונאמר לה שלא תוכל לשהות שם מפני שהיא משתמשת בנייד ואינה שומרת שבת. "אני לא משחקת בנייד, אני מנסה למצוא פתרון. החברים שיכלו לעזור לי נמצאים בבידוד ואני מנסה למצוא פתרון לא לבלות עד מוצאי שבת ברחוב".
תחת הסגר הכללי, גם במוצאי שבת הופסקה התחבורה הציבורית בין ערים כך שללא אמצעים וללא מענה מתאים היתה נאלצת בוריסוב לשהות ברחוב או במסדרונות בית החולים עד שלישי בבוקר. "הייתי חסרת בית המון שנים, אבל להסתדר ברחוב זה משהו אחר כשיש קורונה וסגר. בשביל הילדות שלי נלחמתי והצלחתי לצאת מזה, מקווה שלא אאלץ שוב להרגיש את התחושה של לישון על ספסל ברחוב".
פנינו דרך חברת מועצה במצפה רמון שביקשה להישאר אנונימית למוקדים השונים בעיר. במוקד 106 של העירייה ביקשו לפנות למשטרה ואמרו שאין כוננות פעילה של שירותי הרווחה. כדבריה, במוקד 118 של שירותי הרווחה "לא הבינו מה הבעיה ושאלו למה אלה שפונים לא הולכים להביא אותה בעצמם".
במוקד 118 של שירותי הרווחה "לא הבינו מה הבעיה ושאלו למה אלה שפונים לא הולכים להביא אותה בעצמם"
ניסינו לפנות טלפונית לחדר המיון אך השיחות נותקו על ידי הנתב ללא מעבר למחלקה וללא מענה אנושי. לאחר פנייתנו לדוברות בית חולים סורוקה, שעתיים לאחר שחרורה וכשבידיה מכתב שחרור המאמת את דבריה, נשלח עובד בית חולים לאתר אותה והוזמנה לה מונית לביתה, שם ממתינות לה בנותיה.
מבית חולים סורוקה נמסר, בעקבות פנייתנו כשעתיים לאחר מתן מכתב השחרור: "הציעו לה להישאר ולא התעלמו מבקשתה. בכל מקרה הוזמנה לה מונית."
