זהו סיפור קטן לכאורה על חקירה אפידמיולוגית של חולה קורונה – אולם אפשר ללמוד ממנו לא מעט על האנדרלמוסיה הגדולה ששוררת במשרד הבריאות בכל הקשור לחקירות אלה.
הכל התחיל ביום ראשון, כאשר מספר כתבים כלכליים קיבלו עדכון לגבי מסלול החולה.
פירוט המסלול החל ב-7 ביוני והסתיים שבוע לאחר מכן. הוא כלל שהייה במקומות כמו חנות העיצוב ״מיניסו״, קפה ״סנטרו״, המסעדות ״ווק טו ווק״, ״קסיס״, ״קלארו״, ״רוסטיקו״ ו״שלוותה״, קניוני רמת אביב ו-TLV, רשת המרכולים ״אושר עד״, מאפית ״לחמים״, שוק הפשפשים ואפילו כנסייה אחת.
מדוע נשלח המסלול הזה דווקא לכתבים כלכליים? מהסיבה הפשוטה שאחת התחנות שהופיעו בו שוב ושוב, בה בילה החולה ימים ארוכים משבע בבוקר ועד שלוש בצהריים, היתה בניין ברחוב יהודה הלוי 63 בתל אביב.
בכתובת זו שוכן עסק אחד בלבד: בניין ההנהלה הראשי של בנק הפועלים.
אלא שבניגוד ליתר העסקים, שמו של בנק הפועלים לא הופיע בפירוט המסלול. שולח הפירוט הפנה את תשומת הלב של הכתבים לכתובת המדוברת ותהה אם משרד הבריאות עושה הנחות לבנק הפועלים על ידי הימנעות מפרסום שמו.
פירוט המסלול כלל שהייה בחנות עיצוב, בית קפה, מסעדות, קניונים, מאפיה, שוק הפשפשים ואפילו כנסייה אחת
התהיה הזו הספיקה כדי לעורר את החשד, במיוחד נוכח הפרסום ב״תכנית חיסכון״ בנוגע להקלות שנתן המשנה למנכ״ל משרד הבריאות איתמר גרוטו למיליארדר טדי שגיא.
העובדה שבנק הפועלים מקפיד במשך שנים לשמור על קשרים מצוינים עם רגולטורים ושרים, כמובן, עיבתה את הקונספירציה שהחלה להירקם בראשי. רק לפני כמה חודשים פרסמה כתבת ״דה מרקר״ רוני לינדר-גנץ את יומניו של שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן, בהן תועדו פגישות שערך השר לשעבר עם מנכ״ל בנק הפועלים לשעבר אריק פינטו במשרדי הנהלת הבנק.
מאבטח, איש ניקיון או עובד מנהלה?
אלא שבמהרה התברר כי החלום על כותרת ראשית היה מוקדם מדי.
דוברת בנק הפועלים שמעה על הנושא בפעם הראשונה מכותבת שורות אלה. היא ביקשה לבדוק את הדברים וחזרה בלי ממצאים. היא לא ידעה על מה מדובר. גם לא היה ממש מקום לסקפטיות, שכן הדוברת עצמה נבהלה מהעובדה שייתכן ובבנין שבו היא יושבת הסתובב חולה קורונה מבלי שאיש לא ידע על כך.
אם במבט ראשון אפשר היה לסבור כי המסלול שכלל מסעדות, קניונים ומאפיות תל אביביות העיד כי מדובר במנהל בכיר בבנק – הרי שקריאה מדוקדקת של הפירוט לימדה כי רוב הסיכויים שמדובר דווקא במאבטח או איש ניקיון. אולי עובד או עובדת מנהלה.
לא היה מקום לסקפטיות, שכן דוברת בנק הפועלים עצמה נבהלה מהעובדה שייתכן ובבנין שבו היא יושבת הסתובב חולה קורונה
בשלב הזה פניתי לדוברות משרד הבריאות. גם דוברת בנק הפועלים פנתה אליהם בעצמה וניסתה להבין במה מדובר, אך ללא הצלחה. הדוברת החלה לבדוק מול חברות האבטחה, אבל גם שם איש לא שמע דבר על המקרה.
בדוברות משרד הבריאות שאלו אותי באיזה מספר חולה מדובר. עניתי שאין לי מושג, כי ההודעה שקיבלתי כללה מידע רק על המסלול של החולה. בדוברות שלחו אותי לבדוק את הפרטים באתר האינטרנט שלהם.
לאחר שעשיתי זאת, גיליתי שמשרד הבריאות הפסיק לפרסם מסלולים של חולים והחל לפרסם כתובות ושמות של עסקים בלבד. כך גיליתי שבמשך עשרה ימים, עם הפסקה קטנה באמצע כל יום, הגיע חולה הקורונה לרחוב יהודה הלוי 63 ושהה שם משבע בבוקר ועד שלוש בצהריים.
חזרתי למשרד הבריאות והם הבטיחו שיספקו מענה. זה לקח יומיים בערך.
התברר כי החולה המדובר לא עובד כלל בבנק הפועלים; הוא בכלל עובד באתר הבניה של הרכבת הקלה שעוברת באזור אלנבי ויהודה הלוי. מדוע אם כך נבחרה דווקא הכתובת יהודה הלוי 63? לכך לא סופקה כל תשובה.
בינתיים, הספקתי לצלצל גם לאחת המסעדות שבהן שהה החולה על פי פירוט המסלול. במסעדה סיפרו שהם אכן שמעו מכמה אנשים שהם מופיעים ברשימה. מנגד, טענו במסעדה כי כל עובדיהם הורידו את אפליקצית ״המגן״ – ואף אחד מהם לא קיבל התראה ששהה בנוכחות חולה.
במסעדה טענו כי כל עובדיהם הורידו את אפליקצית ״המגן״ – ואף אחד מהם לא קיבל התראה ששהה בנוכחות חולה
גם בבנק הפועלים סיפרו כמה עובדים עמם שוחחנו כי לא קיבלו שום התראה, על אף שהורידו את אפליקצית ״המגן״. אבל היתה אחת שדווקא כן קיבלה התראה כזו.
המטרה מתפספסת
למה הסיפור הזה יכול ללמד על הבלגאן במשרד הבריאות?
לחקירות האפידמיולוגיות יש שתי מטרות: האחת היא להזהיר את הציבור שבא במגע עם חולים וכך לצמצם את החשיפה, והשניה – לאסוף סטטיסטיקה שתאפשר ללמוד על התנהלות הוירוס הבלתי מנוצח, הקורונה.
אלא שהמטרה הראשונה, כפי שממחישים המקרים של הבנק והמסעדה, מתפספסת – ובגדול.
חשבו למשל על מאות עובדי בנק הפועלים שמגיעים לעבודה מדי יום ברחוב יהודה הלוי 63. לו הם היו בודקים באתר של משרד הבריאות ומגלים כי שהו בכתובת שבו שהה אותו חולה, האם היו למדים מכך שעליהם להכנס לבידוד?
ומצד שני, כיצד יידעו עובדי אתר הבניה של הרכבת הקלה ששהו אולי בסמוך לחולה קורונה? בכלל, מדוע נבחרה דווקא הכתובת ביהודה הלוי 63, בעוד שהאתר שבו עבד החולה נמצא בסמוך לבניינים רבים בכתובות אחרות?
מה אמורים לעשות עובדי המסעדה שעמם דיברתי כשהם קוראים מצד אחד ששהה בקרבתם חולה קורונה וזוכרים מצד שני שלא קיבלו שום התראה מאפליקצית ״המגן״? ובכלל – האם אותו אדם שהה במסעדה, או אולי בכלל באתר סמוך לה?
