פתאום, ממחסן ההפתעות של הליכוד, נשלפות מצלמות הקלפי. איתן נשלפת מהמזווה של הימין תודעת הערבים המחבלים, הפעם בטוהר הבחירות. כאילו לא מספיק שהם מחבלים לנו בטוהר המדינה היהודית או ברגע היהודי הטהור של לידה בהפרדה. חבלה, ועוד חבלה בטוהר, היא דבר כל כך מצער.
בפרשנות הפוליטית המקובלת בעתונינו ואתרינו, צעדו הטקטי של הליכוד נועד להפחיד את הערבים מפני הליכה לקלפי. ויש בכך היגיון: הערבים, למודי ריגול, שיטור ומניפולציה מכל סוג, חשים חשש מובן לגמרי מפני מעקב של האח הגדול הישראלי אחר הבחירה הפוליטית שלהם. הם יודעים שיכול להיעשות בתיעוד הזה שימוש נגדם – אם ישירות על ידי רשויות המדינה, הנשלטות על ידי הליכוד, ואם על ידי כוחות פוליטיים בתוך החברה הערבית, שמי יודע איזו ברית בלתי קדושה כרתו עם איזה כוחות במערך הפוליטי וזרועות הבטחון הישראליות.
למעלה מהשיקולים האלה, הטקטיים, ישנה אמת גדולה ומכוערת אפילו יותר. האמת הזו אינה צעד טקטי של הפחדת ערבים נקודתית – אלא מהלך אסטרטגי ארוך שנים, שמשלב את אחד היסודות האיתנים ביותר של הציונות עם אחת ההוראות הראשונות במדריך למשטר פשיסטי: תמיד יש להפחיד מפני זרים.
פרנויה קולקטיבית מפני חדירה של גופים זרים הפוגעים בטוהר היא מכשיר הגיוס הראשון במעלה של הפשיזם הלאומני. איום בחדירה כזו, אפילו יותר מאיום חיצוני בהשמדה, מטריף עליהם את דעתם של אנשים. הזרים נכנסים לנו מתחת לעור ומשבשים לנו את הרצף הגנטי. הגוף תוקף את עצמו. הדימויים ידועים.
האויב שבחוץ, האויב שבפנים
הדיבור על ערבים כזרים מסוכנים בתוכנו במובן הזה היה שמור באופן מסורתי בשדה הפוליטי הישראלי לכוחות שוליים סהרוריים: ארגון יד לאחים, המציל את בנות ישראל מפני התבוללות, ומניפת הארגונים הכהניסטיים, שהזהירו תמיד מפני "האויב בתוכנו" ו"הם משתלטים עלינו".
במיינסטרים הציוני, גם במפלגות הימין, נזהרו בעבר מפני שאיבה מהבאר המורעלת של טוהר לאומי. המוסכמה הייתה שמפציצים את היהודים בישראל בהפחדה מפני כוחות וצבאות במרחב. בעשור האחרון הנימה משתנה: המרכז הימני, קרי הליכוד והציונות הדתית, גילו את קסמה המפוקפק של הטרפת הדעת על ידי זיהום תת-עורי על ידי זרים, שהיא מתכון בטוח לשיגעון שופך דמים. באופן הזה הכהניזם והמסיונריות האתנית מתייתרים, ואכן יכול להיספח בקלות לתוך הזרם הימני המרכזי, כפי שאכן נעשה בבחירות הנוכחיות.
במיינסטרים הציוני, גם במפלגות הימין, נזהרו בעבר מפני שאיבה מהבאר המורעלת של טוהר לאומי. המוסכמה הייתה שמפציצים את היהודים בישראל בהפחדה מפני כוחות וצבאות במרחב
אם הכוחות המרכזיים והדומיננטיים לוקים בטירוף של הפרינג' מוכה החזיונות, בפרינג' הזה כבר אין צורך פוליטי.
האחראי הראשי להידרדרות הזו הוא כמובן ראש הממשלה, שהביא לחיינו את ה"עמותות במימון זר", יחד עם צאצאיו הפוליטיים, בנט, שקד ואחרים, מ"אם תרצו" עד "ישראל שלי" והתנועות לגירוש מבקשי המקלט. ואם יש מכנה משותף אחד מובהק לתעמולה הימנית בעשור האחרון, השונה באופן מובהק מהתעמולה הימנית של העשורים שקדמו לכך, הרי שהוא זה: הבחירה לנטוש את העמדות הקודמות של הגנה על הביטחון, או לכל הפחות להפחית את נוכחותן בהיצע האידיאולוגי, ולהדגיש במקום זה את האיום הקיומי הנשקף לנו על ידי זיהום ונוכחות זרה ומאיימת במסווה של ישראלים יהודים רגילים, או ערבים שרק נראים כמו בני אדם.
נתניהו, כמובן, לא לבדו בהבנה של המומנטום הפוליטי שניתן לבנות על יד הפחדה מפני זיהום פנימי (של הטוהר). הקמפיינרים המצליחים בהיסטוריה בהקשר הזה היו כמובן הנציונל-סוציאליסטים של גרמניה, שסימנו דווקא את היהודים כגורם המזהם והמחבל בטוהר הלאומי והאתני.
האחראי הראשי להידרדרות הזו הוא כמובן ראש הממשלה, שהביא לחיינו את ה"עמותות במימון זר", יחד עם צאצאיו הפוליטיים, בנט, שקד ואחרים, מ"אם תרצו" עד "ישראל שלי" והתנועות לגירוש מבקשי המקלט
גם הבולשביקים הירבו להזהיר מפני פעולה של כוחות מערביים זרים בתוך הגוש הסובייטי, שאותה דימו לראות מאחורי כל שיח רענן. אולם הגל הנוכחי של הפשיזם העולמי בונה על שילוב קטלני: גם הפחדה מפני זיהום על ידי זרים, בגופם, וגם הטלת אימה מפני זיהום על ידי אנשים שאינם זרים אך משרתים, כביכול, אג'נדות, כוחות ואידיאולוגיות זרות.
פטנט כלל עולמי
על הרקע הזה ניתן לראות את הפעולה והשנאה של אורבן ההונגרי למהגרים (ולסורוס היהודי), אף על פי שבהונגריה כמעט אין פליטים. באותו אופן, ומאותה סיבה, דונלד טראמפ סיפר בשנים האחרונות סיפורי מעשיות עממיים, המכוונים היטב לשקף מיתוסים של עליונות לבנה, על מיליוני זרים לא חוקיים שמזהמים את הבחירות בארה"ב. גם בבריטניה, הימין של השנים האחרונות בונה את כוחו בעיקר על הפחדה מפני מהגרים וזרים, שכמובן מחבלי בטוהר הבריטי וכולי וכולי. הבנתם את הפטנט.
הפיכת הבאר המורעלת של "זרים מזהמים" למקור שתיה עיקרי של ציבורים וכוחות פוליטיים מיינסטרימיים בעולם אחראי במידה רבה לטירוף הפוליטי שאוחז במערב בשנים האחרונות, ומיוצג בעיקר בדמותם של טראמפ, נתניהו והכוחות הבריטיים שדחפו לברקזיט והביאו את הממלכה המאוחדת לכאוס ושיתוק פוליטי שלא נראה כמותו מאות שנים.
הפיכת הבאר המורעלת של "זרים מזהמים" למקור שתיה עיקרי של ציבורים וכוחות פוליטיים מיינסטרימיים בעולם אחראי במידה רבה לטירוף הפוליטי שאוחז במערב בשנים האחרונות
לנציגות הישראלית בנבחרת העולמית המפוקפקת הזו של הפשיסטים העכשוויים, מפחידני הזיהום והזוהמה, יש מאפיין ייחודי משלהם, עם זאת, שמעניק להם גוון של טירוף משל עצמם. כי אם בארה"ב טראמפ מפחיד מפני מהגרים מאמריקה הלטינית ובאירופה מפחידים מפני מהגרים מוסלמים ורומנים, בישראל הגורם הזר והמזהם, כביכול, הוא האוכלוסיה הילידית של הארץ. אלה שהיו כאן, ושייכים מרחב הזה, מלפני שסבא וסבתא של רובנו חשבו להגר לפיסת הארץ הזו.
על הרקע הזה, ורק על הרקע הזה, יש לראות את קמפיין המצלמות בקלפיות: כהמשך הגלישה במדרון הטירוף הלאומי, תוך התססה והפחדה מחמירות על רקע של זיהום הטוהר היהודי. טוהר מיוחס שהוא בהשאלה לא רק טוהר הדם, השפה והמרחב – אלא גם טוהר הפרוצדורה.